החלטה בתיק בשא 3340/04 - פסקדין

1.         א)         המדובר בבקשה למחיקה ו/או דחייה על הסף של התביעה אשר הגישו המשיבים 1 - 12 (להלן: "המשיבים") בת.א. 696/03 בית משפט זה נגד המבקשת, וכן נגד המשיבים הפורמליים 1 - 5 (להלן: "המשיבים הפורמליים").

ב)         תביעת המשיבים נשענת על אירוע מיום 14/06/97 בו ביצעו המשיבים הפורמליים פעולות אלימות, וכתוצאה מכך נהרג המנוח עומר סלאמה ז"ל (להלן: "המנוח"), ונפגעו משיבים נוספים.

ג)          על פי הנטען בתביעת המשיבים, הנשק בו בוצע הירי כלפי המנוח ושאר המשיבים הינו נשקו האישי של המשיב הפורמלי מס' 5, אשר שירת בתקופה הרלוונטית כחייל בשירות סדיר.

ד)         תביעת המשיבים הינה לתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם בעקבות מעשי האלימות הנ"ל.

ה)         בתביעתם טענו המשיבים, כי המבקשת מסרה לידי המשיב מס' 5 נשק בהיותו חייל מבלי להדריכו או לנקוט בכל האמצעים הדרושים שיימנעו שימוש שלא כדין בנשק זה.

2.         בבקשה זו טוענת המבקשת, כי בתאריך 10/10/03, שלושה חודשים לאחר הגשת התביעה הנוכחית, נחתם בין משפחת סלאמה ואסלאן הסכם סולחה (להלן: "ההסכם").

3.         המבקשת טוענת כי על פי ההסכם, שילמו המשיבים הפורמליים למשיבים את נזקיהם. בסעיף 5 להסכם צויין, כי כל צד מוותר על כל זכות שיש לו כלפי רעהו לרבות כל ההפסדים הכספיים שנגרמו בעקבות האירוע. טענה עוד, כי כוונת המשיבים הפורמליים בהסכם הנה לסלק גם את התביעה הנדונה, וכן הודעת צד שלישי שהגישה המבקשת נגדם.

4.         בתגובתם טענו המשיבים, כי ההסכם לא חל על המבקשת, וכי הפיצויים ששולמו להם על פי ההסכם, היו חלקיים ופותרים את המחלוקת בין המשיבים למשיבים הפורמליים.

טענו עוד, כי אם הצדדים רצו להחיל את ההסכם על המבקשת, היו מציינים זאת במפורש בגוף ההסכם. בנוסף טענו, כי ההסכם נחתם כתוצאה מעושק, כפייה והטעיית המשיבים, והם שוקלים להגיש תביעה נפרדת לביטול ההסכם.

5.         מכיוון שהבקשה כוללת הן בקשה לדחייה והן למחיקה, אדון להלן בכל אחת משתי הבקשות בנפרד:

            א.          לעניין הבקשה לדחייה:

תקנה 101 (א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת:

                           "(1) ..........

                            (2) ...........

(3) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי בכל עת לדחות תובענה נגד הנתבעים כולם או מקצתם מאחד הנימוקים האלה:

(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

בספרו של השופט זוסמן "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 417, סע' 336 נאמר לעניין תקנה 101 (א) (3) לתקנות:

"העקרון הנכון הוא, איפוא, כי שיקול הדעת של בית המשפט קובע, ובית המשפט ישאל את עצמו, אם מוטב לברר תחילה אותו נימוק, בנפרד וללא קשר עם שאר העניינים שבמחלוקת, או אם רצוי להימנע מפיצול הדיון. הנימוק יכול שיהא נימוק של חוק או של עובדה, היה נימוק של חוק, אפילו השאלה נכבדה ומסובכת - יטה בית המשפט יותר לדון בו, ולהשתמש בכוחו לדחיית תביעה על הסף. מאשר בעובדה, שאם סוף תביעה להידחות מנימוק של חוק, יהא בדחייתה "מלכתחילה", ללא גביית עדויות ובירור עובדות, משום קיצור דרך, ואילו בנימוק של עובדה תהא השאלה, אם העובדות החשובות, לצורך הדיון בבקשה, הן פשוטות ובירורן יצריך זמן קצר בלבד, שאם לא כן, שוב אין טעם לפצל את הדיון".

בענייננו, המבקשת כאמור משתיתה את טענתה על סעיף 5 להסכם. לטענתה סעיף זה בא לסלק את כל הזכויות שיש למשיבים כלפי המשיבים הפורמליים, לרבות התביעה נגדה. המבקשת מתבססת על סעיף 55 (ג) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), בו נאמר: