החלטה בתיק בשא 3314/04 - פסקדין

בפניי בקשה למחיקה/דחיה על הסף של בקשת אישור עיקול מן הטעם שחלף המועד להגשת הבקשה.

לבקשה הוגשו תגובה ותשובה.

יצויין כי בעקבות הגשת בקשה זו, הגיש המשיב בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לאישור עיקול.

בהחלטתי מיום 11.08.04, קבעתי כי טרם מתן החלטה בבקשה זו, יש ליתן החלטה בבקשה להארכת מועד (בש"א 3645/04).

בהחלטתי בבש"א 3645/04, נדחתה הבקשה להארכת מועד.

בין היתר קבעתי בהחלטתי כי הבקשה לאישור עיקול לא הוגשה במועד וכי לא מצאתי  טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד .

יצוין כי נימוקי החלטתי בבש"א 3645/04 מתייחסים גם לטענות הצדדים בבקשה זו, ולהלן יובאו רק עיקרי הדברים.

תקנה 378 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 קובעת:

"לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך 15 ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול"

תקנה 380 לתקנות  סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 קובעת:

"לא ביקש המבקש אישור העיקול כאמור בתקנה 378, יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו"

ויודגש המחזיק הינו צד חיצוני לסכסוך שבין הצדדים ומשלא הוגשה בקשה לאישור עיקול במועד, בטל העיקול והמחזיק רשאי להתעלם מקיומו כאילו לא הוטל.

העובדות הרלבנטיות לענייננו הן כדלקמן:

ביום 30.07.03 הוטל עיקול על כספים המגיעים למר עשור מרדכי מהמבקשת.

ביום 06.08.03 נשלחה תשובת המבקשת ולפיה: "... נכון ליום קבלת העיקול לא היו כספים המגיעים לחייב"

מנספחי כתב התובענה נראה כי תשובה זו הגיעה לידי ב"כ  המשיב ביום 11.08.04.

המשיב פנה למבקשת, בעקבות התשובה האמורה, וביום 08.10.03 קבל כרטסת הנהלת חשבונות והתברר לו כי במהלך התקופה שמיום הטלת העיקול, הועברו כספים מהמבקשת למר עשור.

ביום 15.01.04 הוגשה תובענה לאישור עיקול.

טוען המשיב בתגובתו לבקשה זו, כי תקנה 380 לתקנות סדר הדין והאמור בה, נסוג מפני מעשי הטעיה וכי מרגע שהתגלתה ההטעיה, רשאי המשיב להגיש את התובענה.