אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 3308/99

החלטה בתיק בשא 3308/99

תאריך פרסום : 02/10/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
3308-99
30/01/2007
בפני השופט:
שרה דברת

- נגד -
התובע:
רו"ח צבי יוכמן בתפקידו כמפרק התשלובת
עו"ד קלמנסון
הנתבע:
דוד פישר
עו"ד ע.בלס
עו"ד י.יפרח

1.         בהחלטה שניתנה על ידי, בבש"א ביום 15.5.02, קבעתי כי המשיב דוד חיים פישר (להלן:"פישר") ניהל את התשלובת בתרמית במטרה להונות את הבנק ואת מרכז ההשקעות וחייבתי אותו בתשלום כספי ההלוואה שקיבל מהבנק בסך 98.06 מליון דולר ובסך של 14.5 מליון דולר, שקיבל ממרכז ההשקעות ובסה"כ בסכום של 112,560,000$, תוך שקבעתי שאלמלא מצגי השווא שהציג לשני גופים אלה, לא היה זוכה לקבל ההלוואות.

בערעור שהוגש לביהמ"ש העליון (ע.א. 7516/02) נקבע שהמסקנה בדבר אחריותו של המשיב נכונה וכי "הוכח במידה הדרושה כי המערער פעל בחוסר יושר ובניגוד לאמות-מידה של מסחר הוגן, לאורך תקופה ארוכה וכשהוא גורם בפעולותיו להעברת סכומי כסף בהיקף עצום. יש בכך כדי להביאו אל תוך גדרי סעיף 373 לפקודה.... " (סעיף 28 לפסה"ד). התיק הוחזר לקביעת היקף חבותו האישית של פישר, על יסוד השיקולים שהותוו בפסק הדין - כפי שבאו לידי ביטוי בסעיף 31 לפסק הדין של כב' השופט ריבלין - תוך קביעת הפרמטרים שעל ביהמ"ש להביא בחשבון, בבואו לקבוע את גובה החבות של פישר.

סעיף 373 לפקודה מקנה לביהמ"ש הסמכות לחייב פישר במלוא חובו לתשלובת. ביהמ"ש העליון קבע שאין להטיל על פישר את מלוא החוב וכי בקביעת החבות יש להתחשב בהתנהלותם והתנהגותם של אחרים וקבע, כאמור, את הפרמטרים שיש להביא בחשבון בקביעה זו. אין כאן שאלה של מעוולים ביחד ולחוד, כפי שניסה להציג זאת בא כח המשיב, שכן המבחן הוא מבחן התרמית, תוך שיש להביא בחשבון חלקם של אחרים, התנהלותם ואחריותם.

בהחלטה זו אתייחס אך ורק לגובה החבות, אף כי פישר במהלך הדיון ניסה לסטות לשדות אחרים, לרבות התייחסות לחבות עצמה.

2.         המפרק עתר בבקשתו לחייב את פישר בכל חובותיה של התשלובת הנאמדים בלמעלה מ-130 מליון דולר. בפסק הדין המקורי לא חייבתי את פישר בכל חובותיה של התשלובת, אלא רק באותם סכומים אשר הוצאו על בסיס התרמית ומצגי השווא שהציג פישר כלפי הבנק וכלפי מרכז ההשקעות. מצגים שהיוו את הבסיס להעברת הכספים אליו ואלמלא מצגים אלה הכספים לא היו ניתנים לו. זו היתה נקודת המוצא בחיובו של פישר בפסק הדין המקורי וזו לדעתי צריכה להיות גם נקודת המוצא בדיון הנוכחי. דהיינו הבסיס לחיובו של פישר הם  הכספים שהתקבלו מהבנק וממרכז ההשקעות. לא נטען שיתר חובות התשלובת מקורם בתרמית, לא סברתי אז ואיני סבורה גם היום שיש לחייבו במלוא חובות התשלובת, אלא רק בחובות שמקורם בתרמית ומצגי השווא שהוצגו.

3.         ההנחיות שניתנו על ידי ביהמ"ש לגבי חיובו של פישר באו לידי ביטוי, כאמור, בסעיף 31 לפסק הדין של כב' השופט ריבלין והן כדלקמן: "ראשית, כאמור, המערער לא היה הגורם היחיד למתן ההלוואות והמענקים לתשלובת. חברו לו, למצער, כץ עצמו, שכאמור לא הוכח כי היה "איש קש" גרידא, וכן, במידה זו או אחרת, אותם גורמים שכתבו דוחות אודות התשלובת וההון שהושקע בה, שחלקם, אין ספק היום, היו שגויים. דוחות אלה נשענו, כאמור, גם על מצגי השווא שהמערער היה שותף להם, אולם לא ניתן להטיל את מלוא האחריות להשתלשלות הענינים, לפתחו של המערער בלבד. ממילא אין לחייב אותו, באופן אישי, מכח ההוראה החריגה שבסעיף 373, במלוא חובותיה של החברה. יצויין עוד, כי גורמים נוספים שהיו קשורים בתשלובת נכללו בבקשת המפרק למתן הוראות, אולם הושמטו לאחר מכן, והחיצים כולם כוונו למצער בשלב זה, כנגד המערער. ראוי כי בית המשפט יברר סוגיה זו ויביאה בחשבון חיובו האישי של המערער".

אתייחס להנחיות אלה אחת לאחת.

אכן נערכו בדיקות על ידי גורמים שונים, אלא שגורמים אלה לא גילו או אולי לא יכלו לגלות את מערכת היחסים שבין כץ לפישר שהוסתרו הן מהבנק והן ממרכז ההשקעות, ולא את התנועה הסיבובית של הכספים שאמורים היו להוות הון עצמי, כאשר בדיעבד התברר שאכן הוצג "הון עצמי" כביכול, אך מקורו של הון זה היה בכספי ההלוואה. בפני הבנק ומרכז ההשקעות הוצג מצג שכץ הוא בעל המניות העיקרי בתשלובת ולו ההון הדרוש להשקעה עצמית, בעוד פישר הוא בעל המניות בקומיט, המבצעת את הקמת התשלובת תמורת סכום אסטרונומי של 112,600,000 דולר, סכום שנקבע מראש על ידי פישר מבלי שנבחן על ידי התשלובת. גם לעמדת המומחה מטעמו של פישר, כל שהושקע בתשלובת עצמה הוא בסך של 43,252,000$, מכאן שלכאורה, מיתרת הכספים נהנה פישר. הבנק ומרכז ההשקעות התנו את מתן הההלוואות בהעמדת הון עצמי, כפי שנקבע על ידי ואושר על ידי ביהמ"ש העליון, וכדברי כב' השופט ריבלין (סעיף 27 לפסה"ד): "מאידך גיסא, מי שטוו את הקורים, לא יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם. גם המערער אינו חולק על כך, כי הנכונות להיעתר לבקשה למתן הלוואות ומענקים לתשלובת, ובכלל זה הדוח של חברת פידימי,  נשענו כולם, למצער כאחד השיקולים, על מצבו הפיננסי של כץ, ועל ההתחייבות כי זה האחרון יזרים הון עצמי (המהווה חלק מכרית הביטחון של הנושים, ויש בו, מן הסתם, גם ביטוי לנכונותו של הבעלים ליטול סיכון אישי). בית המשפט המחוזי אכן קבע, כי הדוחות שעמדו ביסוד מתן ההלוואות והמענקים קבעו את אשר קבעו, בהסתמך, בין היתר, על מצגי השווא בדבר מעמדו של כץ ועל ההנחה שלא היה לה יסוד במציאות, בדבר הזרמת הון עצמי על ידו, לפרוייקט...".

חיזוק לטענה שלא היה מתאפשר מתן ההלוואה ללא הון עצמי, בעדותו של ד"ר אנטוניו מריני דה ארמניה, שהובא מטעם פישר, בדיון הנוסף, ואשר בתקופה הרלוונטית שימש כמנהל הבנק. ד"ר מריני דה ארמניה, חזר ואישר שאם היו יודעים שהיזם לא יעמיד ההון העצמי הנדרש ממקורותיו, לא היו מאשרים ההלוואה ושגם אם היו יודעים שהיזם והקבלן חד הם, לא היו מאשרים את ההלוואה (עמ' 44 ש' 4-1 ישיבה מיום 26.4.06). העד אמנם מציין כי נערכו ביקורים תקופתיים של אנשיו בבאר-שבע, שאישרו את ההתקדמות העבודה, אך היום אנחנו יודעים בדיעבד, שהדוחות שהוגשו, היו רחוקים מלשקף את המציאות כיוון שהפרוייקט היה רחוק מהשלמתו וברור גם שלא הושקעו בו הכספים שהועברו על ידי הבנק. מציין העד כי נפגש עם הצוות של קומיט. קומיט זה פישר, הקבלן המבצע, שהוא גם היזם. על פישר ועל מהימנותו לא ארבה במילים, משאין להוסיף מעבר לאשר נקבע לגביו בהחלטה המקורית, המדברת בעד עצמה.

כפי שכבר נקבע, פישר היה היוזם והרוח החיה שמאחורי התרמית מלכתחילה ואלמלא תרמית זו, לא היה מתחיל כלל שלב מתן ההלוואה והפרוצדורה הכרוכה בה. מתן ההלוואה מקורה בהונאה של פישר בעזרתו של כץ. פידימי אשר הכינו הדוחות בחנו הן את ההיתכנות הכלכלית וגם חוסנו הכלכלי של היזם, שהוא לכאורה כץ.

במהלך הדיון בגלגולו הראשון, שב וטען פישר שהדוחות מדוייקים והוא סמך עליהם מבחינת ההיתכנות הכלכלית של הפרוייקט אבל היתכנות כלכלית זו הוא היה צריך לדעת, יותר מכל אחד אחר, בהיותו היזם של הפרוייקט וקבלן הביצוע והוא יותר מכל אחד אחר ידע כמה דוחות אלה אינם נכונים. היה לו נוח לעצום עיניו ולא לתקן איש לגבי הדוחות על מנת לקבל הכספים מהבנק. פישר  גם הפעם בחר שלא להעיד כדי לבאר, לסתור או להסביר. דוחות פידימי הם לכל היותר התרשלות של מכין הדו"ח בהתייחס אולי להיתכנות הכלכלית, אך אין בהם רשלנות לגבי חוסנו הכלכלי של כץ, שהוצג, כאמור, כיזם. את חוסנו הכלכלי של פישר הם לא יכלו לבחון כיוון שלא ידעו שהמצג שהוצג בפניהם - לפיהם כץ הוא היזם - אינו נכון.

אין טענה שפידימי, שהכינה הדוחות היתה שותפה למירמה. מכל מקום גם אם דוחות אלה היו נכונים במלואם, הרי ההלוואה של הבנק לא היתה מאושרת, אלמלא הונח בפני הבנק המצג של הון עצמי והעמדתו לצורך הפרוייקט. כאשר הבסיס למתן ההלוואה במירמה של פישר, גוברת מירמה זו על רשלנותם של מכיני הדוחות מטעם פידימי. בנסיבות אלה יש להפחית מחבותו של פישר 5%.

  1. בקביעת החבות במערכת היחסים עם כץ יש להביא בחשבון את דרך התנהלותו של כץ, מחד גיסא ואת אחריותו של פישר למרמה ודרך התנהלותו, מאידך גיסא. המפרק מציע להפחית 5% מחבותו של פישר לאור חלקו של כץ ברווחי החברה. איני סבורה שזו הדרך הנכונה. את חלקו של כץ יש לבחון במתן העזרה הממשית לפישר והתוצאות הנלוות לעזרה זו ללא קשר לרווח שהפיק מכך כץ. כץ הועמד בחזית, בהסכמה עם פישר והוצג כבעל המניות העיקרי בתשלובת, אשר לו היכולת להעמיד ההון העצמי הנדרש בשיעור של 34 מליון דולר ממקורותיו העצמיים. אמנם פישר היה היוזם, המביא והמוציא והדמות הדומיננטית, אך כץ עזר לו לממש תרמית זו. מנגד יש לזכור שפישר הוא היוזם של התרמית, הוא זה שניסה להבריח כספים מהתשלובת ללא תמורה כמו רכישת ויאדנה פדנה וזאת שוב בתנועה סיבובית של העברת כספים. הוא ניסה להדיח את כץ לשקר למפרק לאחר קריסת התשלובת ולא לגלות לו את כל העובדות האמיתיות.  אלמלא פישר ומעלליו, העיסקה וההלוואות הכרוכות בה לא היו באות לעולם.

פרט חשוב נוסף - פישר הוא הנהנה העיקרי מכל הכספים שהתקבלו הן מהבנק והן ממרכז ההשקעות. פישר לא העיד כדי להסביר מה מה עשה עם כל הכספים. יחד עם זאת אין גם לזלזל בחלקו של כץ ויש להפחית מחלקו של פישר במירמה את עזרתו "האדיבה" של כץ בשיעור של 25% מסכום החבות.

5.         עוד קבע בית המשפט העליון, שיש לברר מדוע זנח המפרק תביעתו כנגד האחרים.

לא הוכח בפני מדוע זנח המפרק בסופו של יום את תביעתו כנגד אחרים והמפרק לא נחקר על כך. מכל מקום אין בפני בסיס לקבוע אחריותם של אחרים. בפני מרכז ההשקעות הוצג מצג של השקעת ההון העצמי על ידי היזם. השאלה היא האם ניתן היה להגיע לנתון - שלא הושקע הון עצמי בחברה - מתוך ספרי התשלובת, לאור התנועות הכספיות הסיבוביות, שבוצעו בין התשלובת לקומיט ביוזמתו של פישר. רו"ח רביע, שהגיש חוו"ד מטעמו של פישר, ציין שאין בדוחות הכספיים פירוט השקעת הבעלים (סעיף 43 ש' 18-19). אין בפני בסיס לקבוע חבותם של האחרים. אין בפני נתונים לקבוע כי הגורמים האחרים שהיו קשורים לתשלובת תרמו אף הם לתרמית וכי ניתן לחייבם לפי סעיף 373 לפקודת החברות, במיוחד שפישר לא מצא לחקור המפרק בנושא זה להביא עדים או להעיד בעצמו.

6.         נתון נוסף שיש להביאו בחשבון, כפי שנקבע על ידי ביהמ"ש העליון: "שנית, ספק אם יש מקום לקבוע בוודאות כי הפרוייקט, מלכתחילה, לא היה אלא קליפה ריקה, שנדונה לכישלון ודאי. אין גם טענה, כי קומיט שבבעלות המערער, לא עשתה דבר ממה שהתחייבה כלפי התשלובת. אדרבא, נראה כי אין מחלוקת על כך שבחברה הושקע סכום כסף בלתי מבוטל. ראוי, במקרה זה, להביא נתונים אלה בחשבון, וכן להפחית מסכום חיובו האישי של המערער את שווי הנכסים שקיימים היום בתשלובת (אשר אף לטענת המפרק בתסקריו עולים כדי 22-14 מליון דולר)".

המפרק סבור כי אין לנכות את עלות ההשקעה מכיוון שביהמ"ש העליון קבע כי יש להפחית מסכום החיוב את שווי הנכסים הקיימים בלבד ולא כך הוא. לכשעצמי סבורה אני שלא היה מקום לנכות מסכום חיובו של פישר את ההשקעה בפרוייקט, שכן הכספים ניתנו על סמך מצגי השווא והתרמית ואלמלא מצגי השווא, פישר לא היה מקבל כספים אלה. לטעמי מן הראוי היה לחייבו בהחזר מלוא הסכום גם אם הכסף הושקע בפועל בתשלובת, וכל שהיה צריך זה לנכות רק את שווי הנכסים שנותרו למימוש. אם ננכה את שווי ההשקעה, התוצאה היא שהחוטא יצא נשכר, משפישר קיבל הכספים מהבנק וממרכז ההשקעות במירמה ובכל זאת לא ישיב את מלוא הסכום, כיוון שחלקו הושקע בתשלובת, ומי שיפסיד הוא הבנק ומרכז ההשקעות ואילו פישר ירוויח מכך. אין זה מענינו של הבנק או של מרכז ההשקעות,   ההשקעה בתשלובת, אם הבסיס למתן הכספים על ידם מקורו במירמה של פישר ומן הראוי היה לזכות הבנק ומרכז ההשקעות במלוא סכום ההלוואה. יחד עם זאת משנקבע שיש להביא נתונים אלה בחשבון, יערך החישוב בהתאם.

7.         האם הוכחה העלות האמיתית של הכספים שהושקעו בתשלובת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ