אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 3250/05

החלטה בתיק בשא 3250/05

תאריך פרסום : 01/10/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית משפט השלום באר שבע
3250-05,2883-05
21/08/2005
בפני השופט:
אקסלרד ישראל

- נגד -
התובע:
שמחוני קראדי
עו"ד פרץ אבי
הנתבע:
מנהל מקרקעי ישראל
עו"ד הלפטר אלון זאב
החלטה

1.         המבקש הגיש בקשה לביטול צו לפינוי פולשים, שניתן על ידי המשיב מכוח סמכותו שבחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") ולביטול צו פינוי שניתן על ידי ראש ההוצאה לפועל, בעקבות הצו לפינוי פולשים האמור.

כסעד ביניים, ביקש המבקש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל, עד אשר תינתן החלטה בתיק העיקרי. בבקשה זו אנכי מכריע עתה.

לאחר שניתן בתחילה צו לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל במעמד צד אחד, התקיים דיון במעמד הצדדים, עדים נחקרו על תצהיריהם ואף הוגשו סיכומים קצרים בכתב.

2.         המבקש, המעיד על עצמו כמי ששירת בצה"ל במסגרת שיקומית של "נערי רפול", טוען כי קיבל מהמועצה האזורית באר-טוביה פיתרון תעסוקתי עת השתחרר מהצבא. הפיתרון היה האפשרות לקיים קיוסק וסככת צל על חוף הים, ולטענת המבקש, הוא מקיים את הקיוסק בחוף באר-טוביה, משנת 1993. הפעילות בקיוסק, כך הוא טוען, היא בחודשי הקיץ מטבע הדברים, אולם גם בימי החורף מקיים הוא נוכחות במקום, וזאת על דרך התייצבותו במקום מפעם לפעם, וקיומם של מתקנים לפעילותו, והכוונה היא לעמודי סככה, המצויים במקום דרך קבע.

3.         המשיב אינו מודה, בכתבי טענותיו ובתצהיריו, כי המבקש שוהה במקרקעין נשוא המחלוקת משנת 1993. יחד עם זאת, הוא טוען כי משנת 1998, מנהל המבקש עם המשיב "משחק של חתוך ועכבר", כלשונו של המשיב, בכך שהמבקש מתפנה מן המקום בתום עונת הרחצה בים וחוזר למקום בתחילתה של עונה. גרסת המשיב היא כי המבקש פולש בכל פעם מחדש למקום. לעומת זאת, כאמור, גרסת המשיב היא כי הוא מחזיק במקרקעין ברציפות משנת 1993, אלא שאופי ההחזקה משתנה בהתאם לפעילות העסק שהוא מקיים במקום.

4.         אין מחלוקת בין הצדדים כי המועצה האזורית באר-טוביה השתדלה רבות עבור המבקש, והיא אף הביעה מספר פעמים את הסכמתה בכתב לכך שהמבקש יקיים קיוסק בחוף הים שבתחומה. ואולם, אין מחלוקת בין הצדדים וגם לא יכולה להיות מחלוקת, כי המועצה האזורית אינה הבעלים של הקרקע. הבעלים של הקרקע, והדבר ברור, הוא המשיב.

5.         בשנת 1998 הוציא המשיב צו סילוק פולשים כנגד המבקש, ולטענתו צו זה כובד והמבקש פינה את המקרקעין. צו זה אינו נשוא ההליכים שבפניי.

            ביום 02.08.01 הוצא צו נוסף על ידי המשיב, וזאת לאחר שפקח של המשיב גילה פלישה למקרקעין נשוא המחלוקת - כך טוען המשיב. נטען כי הצו נמסר למשיב כדין ביום 06.08.01. המשיב טוען כי עד שנת 2001, דהיינו, במשך 4 שנים נוספות, חזר ופלש המבקש פעמים נוספות למקרקעין, ובתום כל עונת רחצה פינה והסתלק מן המקום.

6.         ביום 29.05.05 שוב נתגלתה פלישה חדשה של המבקש, כך טוען המשיב, ובשלב הזה החליט המשיב לפתוח בתיק הוצאה לפועל על מנת לאכוף הצו לפינוי פולשים שהוצא   על-ידו 4 שנים קודם לכן, בשנת 2001.

7.         המבקש  טוען כנגד חוקיותו של הצו. אומר ואדגיש כבר עתה, כי במסגרת הליכי הביניים שבפניי, אין בכוונתי להכריע במחלוקת שבין הצדדים בתיק העיקרי. יחד עם זאת, טענות המבקש בבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ מכוונות כנגד חוקיות הצו, שהרי מתפקידו לשכנע כי סיכוייו להצליח ולקבל הסעד המבוקש על ידו בתיק העיקרי, הם מן הגבוהים.

            לצורך ההכרעה בבקשה שבפניי עליי להעריך את סיכויי המבקש כי טענותיו תצלחנה בתיק העיקרי, תוך שילובה של הערכה זו בשיקולים נוספים כגון מאזן הנוחות והנזק לצדדים אם יעוכבו ההליכים, אם לאו. 

            אדון בטענות המבקש, טענה טענה והתייחסותי בצידה, ואולם קודם לכן חשוב להבהיר כי מטרת החוק היא ליתן בידי המשיב אפשרות לסעד עצמי, ללא צורך בפניה לביהמ"ש, במקרה של פלישה טרייה למקרקעין שבבעלותו. בחוק נקבעו תנאים אשר עיקר מטרתם להבטיח כי השימוש בסעד העצמי ייעשה רק במקרים ראויים של פלישה טרייה, וכי לא תשמש הסמכות להוציא הצו כתחליף לדרך המלך לסילוק פולשים, והיא תביעה לפינוי או לסילוק יד המוגשת לביהמ"ש המוסמך. לעניין זה ראה רע"א 4311/00 מדינת ישראל נ. בן שמחון, פ"ד נח(1) 827, שם נותחו ארבעת התנאים העיקריים למתן צו פינוי והם: כי המקרקעין הם מקרקעי ציבור, כי לדעת המנהל התפיסה הייתה שלא כדין, כי הצו ניתן תוך פחות משלשה חודשים מיום שהתברר למנהל דבר תפיסת המקרקעין, וכי הצו ניתן פחות משניים-עשר חודשים מיום התפיסה.

8.         ועתה לטענות המבקש. טענתו הראשונה היא, כי הצו לא נמסר לו כדין, על פי הוראות תקנות מקרקעי ציבור (סילוק פולשים) (טופס צו ומסירתו), תשמ"ו-1981 והוראות סעיף 4(א) לחוק, המחייבות מסירת הצו לפולש תוך 30 יום.

            מן העדויות שהושמעו בפניי עולה, כי הצו הושאר במקרקעין, בנוכחות אדם אשר החליף מפעם לפעם את המבקש בעבודתו. על פני הדברים, נראה כי לא היה פגם במסירת הצו, לאור הוראות תקנה 2(ג) לתקנות האמורות, המאפשרות הדבקת הצו במקום אם לא ניתן למסור הצו לפולש או לבן-משפחתו. מובן כי הכרעה סופית בשאלת המסירה תינתן במסגרת התיק העיקרי.

9.         טענה שנייה בפי המבקש והיא כי הוצאת הצו אינה עומדת בדרישות "טריות הפלישה", אשר בגינה מוסמך המשיב ליתן צו. לעניין זה טוען הוא כי כלל לא ברור אם הצו ניתן בתוך שלושה חודשים מיום שהתגלתה הפלישה על ידי המשיב. אכן, הפקח חזן רשם בתיק המנהל בגיליון הטיפול "הפלישה לא יותר מחודשיים. טל חזן 2/8/01", ואולם, בחקירתו הנגדית הודה הפקח, בהגינותו, כי "זה יכול להיות גם שלושה חודשים לפני ה-2/8/01". מכאן למד אני כי לכל הפחות, קיים ספק אם הצו ניתן בתוך תקופת שלושת החודשים, כמתחייב מהוראות סעיף 4 לחוק.

            עיון בגיליון מעלה ספק נוסף והוא לגבי התקיימותו של התנאי כי הצו יוצא לא לאחר 12 חודשים מיום הפלישה: מנובמבר 1998 עד אוגוסט 2001 אין כל רישומים בגיליון הטיפול, כך שלא ניתן ללמוד מאותו הגיליון האם הפלישה הייתה בשניים-עשר החודשים שקדמו למתן הצו. לפחות קיים ספק גם בנקודה זו.

10.        טענה שלישית בפי המבקש והיא כי המבקש למעשה לא נטש את השטח, וזאת עוד משנת 1993, שהרי גם בחורף הושארו מתקנים בצורה של עמודים, המהווים את הקונסטרוקציה של המתקנים המותקנים על ידי המבקש בקיץ. המבקש גם העיד כי בחורף הוא מתייצב במקום שכן " . . . יש לי כ"כ הרבה מלחמות עם ערבים - בדואים, אני לא יכול לעזוב את המקום הזה לדקה. גם בחורף אני צריך לבוא פעמיים שלוש בשבוע". נראה לי כי גם מבחינה זו של משך ורציפות ההחזקה במקרקעין, קיימת בפי המבקש טענה אשר ראויה להישמע בהליך העיקרי. הטענה כרוכה בהכרעה בשאלה מהי מהות ההחזקה לעניין הגדרת פלישה טרייה, ולא ניתן לומר כי המדובר הוא בטענה שהיא חסרת סיכוי כי תתקבל.

11.        על כך יש להוסיף כי טיעונו של המשיב, לפיו החל משנת 1998 פולש המבקש למקרקעין ומתפנה מהם לסירוגין, וכי כך גם עשה בשנים שלאחר 2001, שנת הוצאת הצו נשוא המחלוקת שבפניי עתה  -  גם טיעון זה מעורר ספק  שאינו קל, בדבר השאלה האם לא פינה המבקש, לשיטת המשיב, את המקרקעין לאחר מתן הצו, כך למעשה המשיב מוציא עתה לפועל צו אשר "עבר זמנו ובטל קורבנו". גם שאלה זו מן הראוי שתתברר בהליך העיקרי, שהרי כבר אמרנו לעיל כי מטרת החוק היא לטפל בפלישות טריות, ואילו פלישות שאינן טריות  -  מן הראוי שתוגשנה בגינן תביעות לביהמ"ש.

12.        למבקש טענה בדבר זכות במקרקעין מכוח חזקה בהם במשך שנים רבות. לקיום נוכחות של המבקש במקרקעין קיימות ראיות לכאורה, ומשמעותה המשפטית של נוכחות זו - מן הראוי שתתברר בתיק העיקרי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ