החלטה בתיק בשא 3249/07 - פסקדין

זוהי בקשה לעיון מחדש בהחלטתו מיום 26/1/07 של כב' השופט ברוך, בה נדחתה בקשת התובעות למתן היתר לפיצול סעדים (בש"א 25338/06). בבקשה הנוכחית נטען, כי החלטה זו ניתנה בטרם הוגשה תשובת התובעות לתגובת הנתבעת.

בהחלטתו מיום 28/2/07 הורה כב' השופט ברוך לנתבעת להגיב על אופן פרשנותן של התובעות לגבי שני סעיפים בהסכם השכירות (בתשובתן טענו התובעות, כי סעיפים אלה מבססים את ההצדקה בפיצול סעדים).

התביעה הוגשה מלכתחילה, במסגרת סדר דין מקוצר, ובה עתרו התובעות לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא דמי השכירות שנקבעו בהסכם מיום 9/12/99 (נספח ב' לכתב התביעה), בהתאם לשני תחשיבים חלופיים מוצעים- האחד לתשלום מלוא דמי השכירות מיום 10/9/05 ועד לסיום תקופת ההסכם ביום 8/11/2024, והשני לתשלום דמי שכירות קבועים לכל חודש, בתוספת ריבית פיגורים. כלומר, כפי שטוענת הנתבעת בתשובתה, דרך החישוב הראשונה היא מהוונת וכוללת בתוכה את רכיב ריבית הפיגורים.

בהחלטה בדיון מיום 23/10/06, ניתנה רשות להתגונן, בהסכמת הצדדים.

בבקשה לפיצול סעדים, טענו התובעות כי קיימות להן תביעות כספיות נוספות כנגד הנתבעת, בין היתר, בגין חובות לעיריית חדרה ולספקי שירותים שונים, ריבית פיגורים ומיסים שונים, בהם חוייבו התובעות, לאור הפסקת הפעלת תחנת הדלק על ידי הנתבעת.

כידוע, הכלל הוא, כי הרשות לפיצול סעדים תינתן רק במקרים יוצאי דופן, וכאשר יהיה בפיצול בכדי לתרום לייעול הדיון. בית המשפט ייעתר לבקשה לפיצול סעדים כאשר אחד הסעדים יכול להינתן במהירות ומבלי לגרום נזק לצד שכנגד (מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך א', עמ' 628-629).

בעניינננו, כפי שקבע כב' השופט ברוך, אין שום גורם המונע מהתובעות לרכז את כל עילות התביעה שלהן, גם אלה המופיעות בבקשה הנוכחית, למסגרת הליך אחד.

כל טענות התובעות מתמקדות בהפרת הסכם השכירות מצד הנתבעת, בכך שלא שילמה להן תשלומים שונים המעוגנים בו, ובכללם, דמי השכירות ותשלומים שונים אחרים.

באופן טבעי, ניתן היה לצפות כי התובעות ינקטו בגישה אחידה לכל אורך ההליך, וירכזו את כל טענותיהן ועילותיהן לכתב תביעה אחד, אך הן לא עשו כן מלכתחילה, ובקשתן לפיצול סעדים הוגשה כחודשיים לאחר שניתנה לנתבעת רשות להתגונן. 

בתשובתן לתגובה, ניסו התובעות להיבנות מהוראות סעיפים 18(ו) ו-28(ד) להסכם השכירות.

סעיף 18(ו) להסכם קובע- "שילם צד סכום כלשהו שחובת תשלומו חלה על משנהו, תחול החובה על החייב בתשלום להשיב למשלם סכום זה, מיד עם דרישה ראשונה בכתב".

בניגוד לעמדת התובעות, איני סבור כי סעיף זה מבסס הסכמה כלשהי בדבר פיצול סעדים בתביעה עתידית.

סעיף 28(ד) להסכם קובע, בין היתר- "הימנעות מפעולה ו/או אי גבית דמ"ש ו/או תשלומים אחרים במועדם ו/או אי נקיטת הליכים לשם כך, לא יחשבו כוויתור על זכויות המשכיר שעפ"י ההסכם ו/או לא ישמשו מניעה לכל פעולה או תביעה מצידו, אלא אם נערכו באופן האמור בס"ק ג' לעיל".

התובעות לא נמנעו מגביית דמי השכירות, אלא להפך (ועל כך תעיד התביעה הנוכחית), וממילא הן לא יכולות להיבנות מסעיף זה, מה גם שאי מתן היתר לפיצול סעדים אין תוצאתו שלילת זכויות התובעות, שכן פתוחה בפניהן הדרך להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה.

בנוסף, לא ברור מדוע סבורות התובעות, כי רק לאחר הכרעה בתביעתן לתשלום דמי שכירות, ניתן יהיה להכריע בעניין חיוב הנתבעת בריבית פיגורים ובתשלום המיסים, שכן נראה כי דיון מאוחד בסוגיות אלה עשוי רק לייעל את ההליך, בייחוד לאור העובדה שהתובעות עצמן הציעו שתי דרכים חלופיות לחישוב סכום החיוב בגין דמי השכירות, שרכיב ריבית הפיגורים שוקלל בהן (כפי שטוענת הנתבעת בתשובתה לתשובה).

מהלך של פיצול דיוני עלול להזיק לנתבעת מבחינה דיונית, ואין לו הצדקה עניינית. לאור זאת, איני רואה לנכון לשנות מהחלטתו של כב' השופט ברוך בבש"א 25338/06, והבקשה לעיון מחדש נדחית.

התובעות ישאו בהוצאות של 4,000 ש"ח + מע"מ.

ניתנה היום ב' ב אדר א, תשס"ח (8 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: