ע"א, בש"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
3148-07,3320-06
27/03/2007
|
בפני השופט:
1. א. רזי [אב"ד]
2. א. שיף
3. י. וילנר
|
| - נגד - |
התובע:
1. מסיעי קרן השפלה ש.ד (2001) בע"מ
2. שקרוני מסעוד
עו"ד א. אביקסיס ואח'
|
הנתבע:
טיולי כוכב הגליל בע"מ
עו"ד אמין מ. בוקאעי ואח'
|
| החלטה |
1. בפנינו בקשה לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במסגרת ע"א 3320/06, וזאת בשל שינוי מהותי בנסיבות.
ביום 6.2.07, במהלך הדיון בערעור, ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה לפיו המבקשים יחזירו למשיבה את שני האוטובוסים שברשותם, וזאת כנגד תשלום של 200,000 ש"ח מצד המשיבה.
מהבקשה המונחת בפנינו עולה, כי יום לאחר מתן פסק הדין הגיעו נציגי המשיבה למשרדי המבקשים, ראו ובדקו את האוטובוסים וטענו כי בידיהם המחאה ע"ס 200,000 ש"ח לפקודת המערערת. אלא שנציגי המשיבה סרבו למסור למבקשים את ההמחאה בטענה כי על המבקשים להנפיק חשבונית מס בגין התשלום. משלא הגיעו הצדדים להסכמה כי בעניין זה, עזבו נציגי המשיבה את משרדי המערערת.
יום לאחר מכן הוצת אחד מהאטובוסים אשר היה אמור להיות מוחזר בהתאם לפסק הדין ונשרף כליל.
2. אליבא דהמבקשים, המדובר בשינוי נסיבות קיצוני בעטיו יש לבטל את הסכם הפשרה שכן לא ניתן עוד לקיימו. המבקשים מציינים, כי לא יכלו לבטח את האוטובוסים בשל העובדה שרשיונות האוטובוס היו בחזקת המשיבה. בין היתר גם צויין, כי בתלונה שהגיש מנהל המבקשת למשטרה הופנתה תשומת הלב שהוא חושד שהמשיבה היתה מעורבת בהצתה.
המשיבה מתנגדת לביטולו של פסק הדין. לטענתה, המבקשים הפרו את הסכם הפשרה בכך שלא דאגו לבטח את האוטובוסים שהיו בחזקתם.
3. ההלכה בענין העילות לתקיפת פסק דין שניתן בהסכמה ידועה.
י. זוסמן בספרו
סדר הדין האזרחי 1995 מציין בהקשר זה כי:
"פסק דין שבהסכמה, ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק דין. לפיכך, ניתן פסק הדין לביטול
מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם, כגון שאדם טעה או הוטעה, או שההסכם נוגד את החוק, או מחמת הפרתו, או בגלל
שינוי מהותי בנסיבות" [שם בעמ' 549 (ההדגשה אינה במקור)].
4. ב"כ המבקשים מניח כדבר מובן מאליו שעתירתו לביטול הסכם הפשרה צריכה להידון בפנינו. דעתנו בענין זה שונה.
ברע"א 5821/05
בנק הפועלים בע"מ נ' גרינברג (פורסם באתר נבו) נאמר ע"י כב' השופט ס. ג'ובראן, כי:
"הלכה היא, כי פסק דין המאשר הסכם פשרה, משולבות בו הן תכונותיו של הסכם והן תכונותיו של פסק-דין... שני הנדבכים הללו, המרכיבים את פסק הדין שבהסכמה, הם המכתיבים לבעל הדין, את דרכי הפעולה לשינוי הפסק
:
הפן ההסכמי הוא המקנה אפשרות לביטול פסק הדין מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם לרבות שינוי מהותי בנסיבות;והפן השיפוטי שבפסק, שפותח את הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים, כגון מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין. המשמעות של הלכה זו הינה, כי בכעל דין הרוצה לבטל פסק דין שניתן בהסכמה,
מחמת פגם בהסכם שהוא בשורשו של פסק הדין, עליו להגיש תובענה חדשה בגין זאת (
ראו ע"א 108/83 דוד גולדשטיין ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד לט'(1), 780, עמ' 784-785)" (ההדגשות אינן במקור).
גם ברע"א 3960/05
עו"ד נפתלי נשר נ' שיבלי (פורסם בנבו), בית המשפט העליון חזר על כך, שצד להסכם המבקש את ביטולו של פסק הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו צריך להגיש
תביעה חדשה, שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם.
הסוגיה בה עסקינן נדונה גם בהתייחס למקרה שבו פסק הדין המאשר הסכם פשרה שאותו מבקשים לבטל מחמת פגם חוזי, ניתן על ידי ערכאת הערעור (ע"א 9344/04
ד"ר דניאל אנגל נ' עידן מערכות כבלים ישראל בע"מ - פורסם בנבו).
בהידרשה לענין זה נאמר על ידי כבוד השופטת מ. נאור,
"שהכלל הוא אמנם כי הערכאה המתאימה לשמיעת תובענה לביטול פסק דין בהסכמה מחמת עילה חוזית היא בית המשפט אשר נתן את פסק הדין". ואולם חריג לכלל הוא, כאשר פסק הדין ניתן על ידי ערכאת הערעור שאז, פרט למקרים מיוחדים, יש להגיש את התובענה לביטול פסק הדין לבית המשפט המוסמך לעסוק בענין כערכאה דיונית. הטעם לדבר הובהר בשל הצורך לשמוע ראיות בקשר לפגמים שבחוזה ולקבוע מימצאים עובדתיים. בית משפט שלערעור, כך נאמר, איננו הפורום הנאות לניהול הליך מעין זה.
5. גם במקרה שלפנינו, ערכאת הערעור איננה הפורום המתאים לדיון בבקשה לביטול פסק הדין.
אין די להצביע על כך שחל שינוי מהותי בנוגע לאפשרות ביצועו של הסכם הפשרה. הדיון בענין זה מחייב לשמוע ראיות ולקבוע מימצאים עובדתיים באשר לנסיבות הצתת האוטובוס. כן ידרש לדון בשאלה, האם היתה מוטלת על המבקשים חובה לבטח את כלי הרכב.
6. מטבע הדברים נושאים אלה גם נחוצים לצורך הדיון בערעור, למקרה ופסק הדין אמנם יבוטל.
נזכיר, כי המבקשים העלו בערעורם השגות בנוגע לחיובים שהוטלו עליהם על ידי בית משפט קמא. מנגד, הועלתה בין היתר טענה שבעקבות ההסדר שהושג בבית משפט השלום הסכימה המשיבה למסור למבקשים את שני האוטובוסים. טענה זו איננה שנויה במחלוקת, כך שגם אם היינו מחליטים לקבל את הערעור, לא ניתן היה לחייב את המשיבה להשיב למבקשים כספים, שלטענתם, נגבו שלא כדין מבלי להורות להם להחזיר למשיבה את שני האוטובוסים.