אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 2810/07

החלטה בתיק בשא 2810/07

תאריך פרסום : 07/09/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית משפט השלום באר שבע
2810-07,5851-04
31/01/2008
בפני השופט:
יעקב שפסר סגן נשיא

- נגד -
התובע:
1. מנהל מקרקעי ישראל
2. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

עו"ד ערן סירוטה
הנתבע:
1. כהן אלי
2. עיריית נתיבות
3. עמיגור ניהול נכסים בע"מ

עו"ד משה דנוך
עו"ד יריב סומך
עו"ד צביקה מועלם
החלטה

א.    רקע

1.   בקשה לסילוק תביעה על הסף בשל טענת התיישנות והיעדר עילה.

2.  רקע הבקשה הינו תביעה כספית בסך 137,000 ש"ח שהגיש המשיב כנגד המבקשים, בשל עילה של הפרת חוזה, לפיה הציגו המבקשים בפני אמו ז"ל של המשיב ובפני המשיב (יבדל"א) עצמו,  מצג שווא בעת רכישת נכס מקרקעין נשוא תיק זה על ידם בשנת 1988, כשנמנעו מלגלות להם כי קיימת תוכנית המייעדת את שטח הנכס לסלילת כביש, וממילא לא ניתן יהיה לקבל היתרי בניה תוך שהבית מיועד להריסה. 

ב.     תמצית טיעוני הצדדים

3.  תמצית טיעון המבקשים היא כי התביעה הוגשה ביום 20.9.04 בעוד עילת התביעה התיישנה כבר בשנת 1995 שכן כבר בשנת 1988 ידעו המשיב ואמו כי הבית מיועד להריסה, זאת לאחר שבקשותיהם לקבלת היתרי בניה סורבו.

4.   עיקר טענת המשיב בתגובתו היא, כי הינו יורשה על פי דין של אמו המנוחה, עפ"י צו קיום צוואה שניתן ביום 13.8.97. לפיכך, הלכה למעשה, רק ממועד זה, בו הפך המשיב לראשונה לבעל זכויות בנכס מכח היותו כיורש, התגבשה עילת התביעה, והיא לא יכולה היתה לקום קודם למועד בו הפך לבעל הנכס. בנסיבות אלה, טרם חלף המועד הקבוע בחוק ההתיישנות, ביחוד נוכח העובדה, שמשיב ניסה לשאת ולתת עם כל הגורמים הרלוונטיים ופעל להשגת הסדר מחוץ לכותלי ביהמ"ש.

5.  עוד טוען המשיב, כי לא הועלו טעמים כבד משקל המצדיקים היענות לבקשה, כשתכלית מוסד ההתיישנות היא יצירת איזונים, תוך שיש להעדיף את זכותו של התובע כי ינתן לו מרווח זמן מספיק להכנת תובענתו לגישה לערכאות, שהיא זכות חוקתית.

6.  אין מחלוקת בין הצדדים כי מיד לאחר רכישת הבית ע"י אימו של המשיב בשנת 1988, ידע המשיב כי לא ניתן להרחיב את הבית מאחר שחלה עליו תוכנית המייעדת את הבית להריסה ועל כן גם סרבו המבקשות ליתן לו היתר בניה. אין גם מחלוקת שהמשיב היה מעורב אישית ברכישת הבית (ס' 11+15 לכתב התביעה).

ג.      דיון

7.   דעתי כדעת המבקשות ובהתאם לכך, אין מנוס אלא מלקבל את הבקשה. להלן נימוקי:

8.  כידוע, היום בו נולדה עילת התביעה הוא היום בו התגבשו העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפי הנתבעים, והחל ממועד זה מתחיל למעשה מירוץ ההתיישנות. (ר'פסה"ד המנחה בסוגיה זו: ד"נ 32/84 עזבון וולטר נתן ויליאמס ז"ל נ' Israel British Bank (London) (In Liquidation) פ"ד מד (2) 265)).

9.  אין מחלוקת בין הצדדים, כי עוד בעת רכישת הבית ע"י אימו של המשיב בשנת 1988, ידע המשיב כי חלה עליו תוכנית המייעדת את הבית להריסה ועל כן גם סרבו המבקשות ליתן לו היתר בניה. אין גם מחלוקת שהמשיב היה מעורב אישית ברכישת הבית ואף פעל ופנה לקבלת היתר בניה על הבית ולהתאימו לצרכיו עוד בשנת 1988, אולם טענתו נדחתה מן הטעם כי הבית מועד להריסה (ס' 11+15 לכתב התביעה). בנסיבות אלה, היה מודע המשיב לקיומה של עילת התביעה כבר בשנת 1988.

10. מבלי שתשתמע קבלת טענת המשיב (שאינה מקובלת עלי), לפיה מתחיל מירוץ ההתיישנות רק מעת שהפך לבעל הנכס היינו מיום 13.8.97, הרי שגם לפי חישוב זה, משהוגשה התביעה ביום 20.9.04, חלף מועד ההתיישנות. יחד עם זאת אעיר, כי מקובלת עלי עמדת המבקשות לפיה אין רלוונטיות למועד שבו ניתן צו קיום צוואה באשר למועד תחילת מירוץ ההתיישנות, שכן תקופת ההתיישנות אינה מתחילה מחדש בכל פעם שהזכויות בנכס מועברות לאחר (בירושה או במכירה). אף בהתעלם מהטענה לפיה היה המשיב עצמו מודע ומעורב בהליכי הרכישה בשנת 1988 ונודע לעילת התביעה כבר אז, הרי שאין חולק שהעיסקה נעשתה מול אמו של המשיב, כשהוא עצמו, באופן פורמלי, לא היה צד לה. בנסיבות אלה, הרי שעילת התביעה העומדת למשיב, אינה מכח עצמו, אלא לכל היותר כחליפה של האם, מכח זכויות הירושה שהורישה לו.  הואיל ועילת התביעה היא עילת תביעה שהיתה לאם והתיישנה עוד בחייה, הרי שלא יכול המשיב לרשת יותר מאשר היה למורישה עצמה, ועל רקע התיישנות התביעה כלפי האם עוד בחייה (כבר בשנת 1995), יש כדי לחסום את תביעת המשיב עצמו גם כן.

11. לעניין זה קובע סעיף 18 לחוק ההתיישנות תשי"ח- 1958 מפורשות:

             "לענין חישוב תקופת ההתיישנות אין נפקא מינה אם הזכות נתבעת על ידי הזכאי המקורי או על ידי חליפו או אם הזכות נתבעת נגד החייב המקורי או נגד חליפו, ובלבד שאם נסבה הזכות בדרך ירושה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו נסבה הזכות".

  כלומר, בין אם המדובר בבעל זכות מקורי ובין אם מדובר בחליפו, מחושבת תקופת ההתיישנות ממועד היווצרות העילה המקורי, ושנית, אם המדובר בחליף שהוא יורש, הרי שהסעיף מציב הסדר מיוחד, לפיו, אם לא הסתיימה תקופת ההתיישנות בחיי המוריש, נמשכת היא שנה נוספת לפחות מהיום בו הועברה הזכות. הואיל ובענייננו, פגה תקופת ההתיישנות עוד בחיי האם, הרי שממילא, לא חל ההסדר המיוחד, שאף הוא לכשעצמו, לא יכול היה לעמוד למשיב, בהתחשב במועד בו הגיש תביעתו, למעלה משבע שנים מעת שקיבל את הזכויות בנכס. (ר' לעניין זה גם רע"א 8221/99 גבריאל זוהר נ' שושנה זוהר (מיום 25.5.03 - טרם פורסם), ע"א (חי') 3340/06 עיזבון המנוח אבראהים חסן סעיד ז"ל נ' עומר חמד חסן, (מיום  3.6.07 - טרם פורסם).

12. בשולי הדברים אעיר כי לא מצאתי ממש בטענות המשיב בדבר נסיונו של המשיב לשאת ולתת עם הגורמים הרלוונטיים ופועלו להשגת הסדר מחוץ לכותלי ביהמ"ש, כעוצר את מירוץ ההתיישנות, כמו גם בטענה לפיה זנחו המבקשות את טענותיהן הנ"ל.

ביחס לטענה הראשונה, הרי שאין בכוחו של מו"מ עובר להגשת התביעה, בכדי לעצור את מרוץ ההתיישנות:

"משקמה לתובע עילת תובענה, והוא משהה את הגשתה עד תום תקופת ההתיישנות, אין בפעולות שנקט קודם להגשת התביעה, בניסיון להביא לביטול העילה, או לשם הקטנת נזקו, כדי לחלץ את תביעתו מדין ההתיישנות".

(ר' ע"א 4954/94 מינהל מקרקעי ישראל ואח' נ' מזרחי ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נא 559 (1), ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ ואח', פ"ד לח(4) 554).

באשר לטענה השניה, הרי שלא זו בלבד שטיעוני המבקשות הועלו כבר בכתב ההגנה מטעמן (ס' 4), אלא שב"כ המבקשות חזר עליה מפורשות בדיון המקדמי מיום 30.3.06 (עמ' 4 לפרוטוקול). מעבר לאמור, מקובלת עלי עמדת המבקשות, לפיה אין חובה על צד לחזור בדיון המקדמי על מכלול טענותיו (להבדיל מזניחת הטענה בשלב הסיכומים) ואף אם לא היתה מאוזכרת הטענה בשלב הדיון המקדמי, אין בכך כדי ללמד על זניחתה.

13. לאור כל האמור, מתקבלת טענת ההתיישנות ובהתאם נדחית התביעה כנגד המבקשות. בנסיבות אלה, מתייתר אף הדיון בטענה הנוגעת להעדר עילה כלפי המבקשת 2. נוכח האמור, מתבקש ב"כ המשיב להודיע מבוקשו באשר להמשך הטיפול בתיק וזאת עד יום 20.2.08. לא תתקבל הודעה, יובן כי המשיב אינו מעוניין להמשיך בתביעתו כלפי שני הנתבעים האחרים והתיק יסגר.

14. בנסיבות האישיות המיוחדות שפורטו בסעיף 20 לתגובת המשיב, ועל רקע העובדה כי בקשת המבקשות הוגשה אך ערב הדיון שנקבע להוכחות בתיק ובעטיה נדרשה דחייתו (ר' פרוטוקול מיום 5.6.07), לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ