אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 22308/06

החלטה בתיק בשא 22308/06

תאריך פרסום : 03/07/2007 | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
22308-06
08/04/2007
בפני השופט:
אלשיך ורדה - סגנית נשיא

- נגד -
התובע:
עו"ד ארז חבר - מנהל מיוחד לנכסיו של החייב דעדוש דוד
הנתבע:
קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים
החלטה

מונחת בפני מחלוקת שהתעוררה בין המנהל המיוחד לנכסי החייב דעדוש דוד (להלן: המבקש והחייב, בהתאמה) לבין קרנית קרן פיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: המשיבה או קרנית).  המחלוקת נסבה אודות זכותה או העדר זכותה של המשיבה להמשיך בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייב, לרבות הוצאת צווי מאסר.

אין חולק, כי ראשיתם של "היחסים" שבין הצדדים הינה תאונת דרכים בה היה החייב מעורב בשנת 1996, בטרם ניתן כנגדו צו כינוס. עם זאת, טוענת המשיבה כי מאחר ויכולתה לחזור אל החייב בגין כספים ששילמה לנפגעי התאונה הינה בגדר זכות שיפוי, הרי שהיא מתעוררת רק לאחר ששילמה את הכספים בפועל, ואי לכך עניין לנו בחוב שנוצר לאחר מתן צו הכינוס. מוסיפה המשיבה וטוענת, כי הקפידה להפריד בתביעתה בין התשלומים ששילמה טרם צו הכינוס לבין התשלומים ששילמה לאחריו, ולכלול בהליכי ההוצאה לפועל אך ורק את האחרונים.

כונס הנכסים הרשמי תומך בעמדת המנהל המיוחד ומצטרף לנימוקיו.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, ניתנת החלטתי זו:

  1. הצדדים אינם חלוקים בדבר העובדה, כי הארוע הבסיסי אשר הוליד את החיובים הכספיים הינו תאונת דרכים אשר ארעה טרם מתן צו הכינוס.
    מכאן עולה לכאורה, כי עסקינן בדוגמא מובהקת לחוב עבר, שיש לתובעו על דרך של הגשת תביעת חוב לנאמן. בעניין זה, אוסיף ואעיר כי אף אם תביעת החוב עצמה סבוכה ואינה מתאימה לדיון בפני הנאמן או בית המשפט של חדלות פרעון, הרי שאין בכך בכדי להתיר לתובע לעשות דין לעצמו, אלא עליו להגיש בקשת היתר להמשך הליכים, בטרם חלוף מועד ששת החודשים שבסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, וביחד עימה - בקשה מתאימה להארכת מועד, עד לתום הדיונים בתביעה האזרחית.

    זאת ואף זאת; בין אם נידונה תביעתו של הנושה (ובענייננו - נושה הטוען להיותו נזיקי) בפני בעל התפקיד, ובין אם היא מועברת לערכאה אזרחית, הרי שאין בכך לכאורה בכדי לשנות את מעמדה מחוב עבר לחוב שהינו בגדר "הוצאות כינוס", ואשר ניתן לתובען ישירות מן הנאמן או המנהל המיוחד, בלא להגיש תביעת חוב.
  2. יוצא, כי הכלל הבסיסי היה ונותר, כי על תביעה בגין מעשה שארע טרם צו הכינוס, יחולו דיני "חובות העבר" - וזאת בין אם נידון על דרך תביעת חוב או בערכאה אזרחית. חלק מאותם דינים, שוללים פעילות עצמאית של הנושה בהוצאה לפועל, ומחילים על התביעה את עקרון השיוויון, במובן זה שהנושה אינו זכאי אלא לחלק יחסי של החוב שאושר, בהתאם לאחוז הדיבידנד המחולק ליתרת הנושים הבלתי מובטחים.
  3. עתה, יש לבדוק, האם עלה בידי המשיבה להוכיח כי חל בעניינה חריג לכלל דלעיל; זאת, כאשר מן הראוי לזכור כי אין עסקינן בבקשה העוסקת בערכאה המתאימה לבירור תביעה, אלא בבקשה לנקוט הליכי גבייה של ממש בגין חוב ששיעורו ידוע - החזר לקרנית בגין תשלומים ששילמה לנפגעי התאונה. בכך, שונה המקרה שבפני מעניין פש"ר 1868/00 עיריית חולון נ' המעמיס, כפי שצוטט בכתבי טענותיה של המשיבה. כאן, אין עסקינן בשאלת הפורום הנאות לבירור החבות, אלא - לכאורה - בנסיון לעקוף את עצם הכלל הבסיסי של האיסור על "גביה אינדיבידואלית", שהינו אחד היסודות הבסיסיים ביותר של עצם דין חדלות הפרעון.
  1. עיינתי בטענותיה של המשיבה, והגעתי לכלל מסקנה כי ספק אם יש בהן ממש, קל וחומר שלא במידה הנדרשת בכדי לחרוג מאותו עקרון בסיסי.

א.   בכל האמור בטענה כי עסקינן בחוב "שאינו בר תביעה", הרי שאין הדבר מסייע למשיבה כלל ועיקר, שכן טענה כזו כוחה יפה, לכל היותר, בכדי להעביר את התביעה לדיון בערכאה אזרחית מתאימה, כאשר הסכום שיפסק ישמש בסופו של דבר כסכום תביעת החוב מקופת פשיטת הרגל. לכל היותר, מהווה מצב כזה (אם הוגשה הבקשה להתיר המשך הליך אזרחי במועד ששת החודשים מעת מתן צו הכינוס, בתוספת בקשה להארכת מועד) עילה לנושה לדרוש כי "ישוריינו" בעבורו כספים בסכום מתאים בקופת הנאמן.

ב.   אף בטענה השניה, המנסה לאבחן בין "שיבוב" ל"שיפוי" אין ממש, למצער בנסיבות המקרה הנוכחי.

בלא לקבוע מסמרות בדבר דומה, כי חבותה העקרונית של קרנית לפצות את הנפגעים (ואי לכך, יכולתה לחזור בהמשך אל החייב), התעוררה בשלב מוקדם למדי: די לשם כך שיסתבר, כי החייב נהג בלא כיסוי מתאים, או שקמו נסיבות אחרות המערבות את קרנית כ"כיס עמוק" לתשלום לנפגעי התאונה, וספק גדול אם נדרש לשם כך כי יסתיים ההליך הנזיקי ויקבע באורח מדוייק שיעור התשלום לניזוקים.
מושכלה זו עולה בקנה אחד עם הדין המתייחס להגדרת נשיה המהווה בסיס להגשת תביעת חוב, ואשר כוללת במפורש גם נשיה מותנית או עתידית.

אוסיף, בעניין זה, כי אני מתחזקת בדעתי זו אף נוכח טענותיה של קרנית עצמה, ובעיקר העובדה כי לטענתה ערכה הפרדה בין תשלומים ששולמו לפני צו הכינוס לכאלו ששולמו לאחר מכן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ