אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בשא 221/08

החלטה בתיק בשא 221/08

תאריך פרסום : 20/08/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית המשפט המחוזי נצרת
221-08,172-93
12/03/2008
בפני השופט:
אברהם אברהם

- נגד -
התובע:
1. עזבון המנוח אליהו פוגל ז"ל
2. רות פוגל

הנתבע:
1. יאיר דר
2. זכי דר
3. עו"ד עפר אטיאס - כונס נכסים
4. "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ

החלטה

מהות הבקשה

1.         ביום 2.2.2004 נתנה כב' השופטת דר' נ' אפל-דנון פסק דין, ובסופו קצבה חמישה חדשים, בהם יוכל המבקש 1 לרכוש את חלקו של המשיב 1 בשותפות, שאם לא כן היא תימכר לצד שלישי, כאשר למבקש 1 זכות סירוב. חמשת החדשים חלפו, והמבקש 1 לא עשה לרכוש את חלקו של שותפו. עתה הוא פונה בבקשה להאריך את המועד לרכישה, ולחילופין למנות את עורכי דינו על מנת למכור את הזכויות לצד שלישי.

פסק הדין

2.         בטרם אפנה לדון בבקשה אזכיר, בתמצית, את המחלוקת בה ניתן פסק הדין בידי השופטת דנון. אם כן, אליה פוגל ז"ל ('פוגל') היה נכה צה"ל והורה שכול. במסגרת שיקומו על ידי משרד הביטחון ניתן בידו להקים ולהפעיל תחנת דלק בצומת 'כברי'. במסגרת זו נחתמו מספר חוזים בין מספר גורמים הנוגעים בדבר. תוצאתם של חוזים אלה היתה, שפוגל חכר מן המינהל את הקרקע, עליה הוקמה אחר כך התחנה; המשיבה 4 ('דלק') חכרה את הקרקע בחכירת משנה מאת פוגל; דלק קישרה בין פוגל לבין יאיר דר ('דר'), על מנת שדר יהא שותפו של פוגל בהקמה ובהפעלה של התחנה, ובין השניים נכרת הסכם שותפות בהתאם; מימון הקמת התחנה נעשה בידי דר ודלק.

3.         כשנתיים לאחר שהופעלה התחנה בידי השותפים דר ופוגל נתגלע ביניהם סכסוך, שהגיע לבית משפט זה, בתביעה שהגיש דר נגד פוגל בדרישה לפרק את השותפות, ותביעה נגדית שהגיש פוגל נגד דר בבקשה להצהיר על בטלות החוזים השונים שנכרתו בשעתם.

4.         בפסק דינה פסקה השופטת דנון, כי הסכם שותפות אכן נכרת בין הצדדים, אלא שהסכם זה מותנה היה בקבלת אישורו של אגף השיקום במשרד הבטחון, בשל כך שדר לא היה נכה צה"ל. על כן הכריזה השופטת דנון על ביטול של הסכם השותפות, החל מיום מתן פסק הדין (סיפא לסעיף 32 לפסק הדין).

5.         נוסף על הדברים הללו הורתה השופטת דנון על השבת השקעותיו של דר בתחנה, ולבסוף - נתנה בידי פוגל חמישה חדשים (מיום פסק הדין) לרכוש את חלקו של דר בשותפות. כך באו הדברים לידי ביטוי בסעיף 39 לפסק הדין:

"לסיכום: פוגל יקנה את חלקו של דר בשותפות בהתאם לאמור בסעיפים 34 ו-37 לעיל. התשלום יעשה תוך 5 חדשים ועד לתשלום המלא יקבל מחצית מהכנסות התחנה.

באם פוגל לא יקנה את חלקו של דר כאמור - תועמד התחנה למכירה לצד ג', כאשר לפוגל תהא זכות סירוב ראשונה. במקרה כזה יקבל דר מחצת מהסכום שיתקבל."

המחלוקת

6.         כאמור בפתח דבריי, בתוך חמשת החדשים שחלפו מאז ניתן פסק הדין (2.2.2004) לא עשה פוגל לרכישת חלקו של דר בשותפות. מכאן בקשתו שלפניי, ובה הוא מבקש להאריך את המועד לרכישה. בבקשתו הוא מסביר מדוע לא פעל עד היום לרכוש את חלקו של דר בשותפות, כשהוא מטיח את האחריות לכך על דר (ובנו, שלפי הטענה פעל יחד עמו, הסתבך בחובות ועזב את הארץ). נוסף על אלה הוא טוען, כי אם לא יוארך המועד, כי אז ייגרם לו עוול, שכן המכירה לפי החלופה השניה עשויה להימשך שנים, כיוון שהיא עשויה להיות סבוכה, בשל הצורך באישוריהם של גורמים שונים, ובהם מינהל מקרקעי ישראל, אגף השיקום של משרד הבטחון, ו'דלק'. מן הצד האחר לא ייגרם, לטעמו, כל נזק לדר מהיענות לבקשתו.

7.         אלא שדר לא סבור כך. הוא מתנגד לבקשה בכל תוקף. הוא מבקש להורות על מכירת התחנה לצד שלישי, כאמור בחלופה השניה שקבעה השופטת דנון. להתנגדותו זו שותף גם מי שנתמנה כונס נכסים על זכויותיהם של דר ובנו בתחנה, לפי מינוי של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשל חובות אליהם נקלעו השניים (או מי מהם).

            מן הצד האחר תומכת דלק בבקשתו של פוגל. היא הודיעה גם, כי הסכימה לסייע לפוגל במימון רכישת הזכויות.

דיון

8.         ההלכה הפסוקה הכירה בסמכותו של בית המשפט להאריך מועד שנקבע על ידו בפסק דין, אלא שמשום עקרון סופיות הדיון היא התירה לעשות כן בנסיבות יוצאות דופן במיוחד, שבעיקרן מתאפיינות בכך, שאי-היענות לבקשה עשוי לגרום עוול חמור למבקש.

9.         בענייננו אינני יכול לומר, כי ייגרם עוול, ודאי לא חמור, לפוגל, כתוצאה מכך שלא איענה לבקשה, שכן בידי פוגל ניתנו בפסק הדין שתי חלופות, ועל שתיהן שומה עלינו לומר, כי אין בהם משום עוול. יתר על כן, הטענה לפיה החלופה השניה עשויה לגרום עוול היא מסוג הטענות, שעל פוגל היה להעלות אצל ערכאת הערעור, והוא לא עשה כן.

10.        גם טענותיו של פוגל, אלו המבקשות להסביר מדוע הוא לא פעל עד היום לרכישת חלקו של דר בשותפות, אינן עשויות לסייע בידו. ראשית אומר, כי טענות אלו הן טענות שבעובדה, שלא נתמכו בכל תצהיר, ולכן אין בידי פוגל להיתמך בהן. שנית, גם לגופן של טענות אין כדי לשכנע בקיומו של הסבר סביר למחדלו של פוגל. נראה, כי המחדל בא משום השתלשלות העניינים, הכורכת מספר רב של התדיינויות בבתי משפט שונים, כגון זו שבבית המשפט המחוזי בירושלים (פוגל נ' דלק), לצד קשיים פיננסיים, שעתה הם נפתרים על ידי הסכם שנכרת בין פוגל לדלק, כפי שהודיעתני דלק.

11.        אם כן, אין לומר, כי עוול ייגרם לפוגל, אם לא יוארך המועד לרכישת חלקו של דר בשותפות. עם זאת, החלופה השניה שבפסק הדין אכן כרוכה בקושי, ואולי הוא קושי, שלא ניתן להתגבר עליו. אזכיר, כי הסכם השותפות בין פוגל לדר הוכרז כבטל, משום שהוא נכרת בלי שניתן עליו אישור של אגף השיקום של משרד הבטחון. המכירה עתה לפי החלופה השניה, משמע לצד שלישי, לא תוכל להיעשות, אלא אם תימכר התחנה לנכה צה"ל, ובאישור אגף השיקום. נוסף על כך יהא צורך בקבלת אישורו של מינהל מקרקעי ישראל, בעליה של הקרקע, למכירה שכזו.

            שני הקשיים הללו הם קשיים, שניתן, ככל הנראה, להתגבר עליהם, אם כי הם עשויים לסבך את תהליך המכירה. הקושי המרכזי שהנני רואה נעוץ בזכויותיהם של פוגל ושל דלק בתחנה. ראשית אומר, כי אינני מקבל את טענתם של דר וכונס הנכסים, כי כאשר הורתה השופטת דנון על המכירה לצד שלישי היא ביקשה לכפות על פוגל גם את מכירת זכויות החכירה שיש לו בקרקע. אינני משוכנע, כי היה בידה לעשות כן. מכל מקום, היא דיברה באופן ברור על מכירת חלקו של דר בשותפות, ולדר מעולם לא ניתנה זכות חכירה בקרקע, שלא היתה חלק מנכסי השותפות. יוצא איפוא, ההוראה בדבר מכירת החלק בשותפות עשויה להתייחס למכירת זכויות ההפעלה של התחנה. אלא שאם כך ייעשה, ימשיך פוגל להיות בעל זכות החכירה בקרקע, ודלק תמשיך להיות בעלת זכות חכירת המשנה באותה קרקע. כבעלי זכויות הקניין במקרקעין עשויים השניים הללו להתנגד למכירה לצד שלישי. אני נכון להניח, לשם הדיון, כי פסק הדין כבל את פוגל מלטעון, כי הוא איננו מסכים לכך, שצד שלישי כלשהו יפעיל תחנת דלק על מקרקעיו. אלא שעל דלק, שלא היתה צד להתדיינות בפני כב' השופטת דנון, לא ניתן לכפות צד שלישי שכזה, כאשר יש בידה חכירת משנה של הקרקע, וכאשר המערכת ההסכמית שנחתמה בשעתה נותנת בידה זכות לומר את דברה בשאלה מיהו שיפעיל את התחנה. והנה דלק מודיעתנו היום, כי היא מתנגדת למכירה לצד שלישי, ומבקשת כי המכירה תיעשה לפוגל.

12.        לצד קשיים אלה, שאינני משוכנע כי ניתן להתגבר על כולם, ואם ניתן - הם עשויים לגרור את הצדדים להתדיינות נוספת וסבוכה יותר מכפי שחוו עד היום, ביקשתי לבחון את הטעם להתנגדותם של דר וכונס הנכסים. בלב התנגדותם נעוץ הרצון להשיא את התמורה שיקבלו מן המכירה, תהא זו לפוגל או לצד שלישי. בעניין זה זיהיתי מספר טעמי משנה שעליהם הם מצביעים. ראשית נראה, כי הם אינם שבעי רצון מפסיקתה של השופטת דנון, שקבעה מהו הסכום שישלם פוגל, על מנת לרכוש את חלקו של דר. שנית, הם בדיעה, כי יש לעדכן את שווי הזכויות, כיוון שחלפו מספר שנים מאז. ושלישית, הם מבקשים להורות על מכירת הזכויות בתחנה, כאילו היא תחנה 'משוחררת' ולא 'כבולה'.

13.        אשר לטענה בדבר מכירת התחנה כ'משוחררת': ראשית אומר, כי כוונת המינוח היא לכבילתו של מפעיל התחנה, ע"י חיובו ברכישת דלק מחברת 'דלק' לבדה, ולא מכל חברה אחרת. כבילה זו עשויה להפחית מערכן של זכויות ההפעלה. ואמנם, בפסק דינה קבעה השופטת דנון את התמורה שישלם פוגל לדר, כשהיא נסמכת על חוות דעתו של השמאי-מנהדס דן ברלינר, ששם את שווי התחנה בשתי חלופות, האחת - כאשר התחנה כבולה, והאחרת - משוחררת, והפער בין השניים איננו מבוטל. השופטת דנון בחרה את החלופה לפיה התחנה כבולה, מן הטעם הפשוט, שבעת מתן פסק הדין קיימת ושרירה היתה המערכת ההסכמית, שכבלה את פוגל כלפי דלק. מצב זה קיים, אגב, עד היום, לפי הבנתי את שהביאו בפניי בעלי הדין, באשר ההתדיינות בעניין זה בבית המשפט המחוזי בירושלים בין פוגל לדלק לא הוליכה ל'שחרורה' של התחנה מכבלים אלה. מכל מקום, הוראתה של השופטת דנון עומדת בעינה, והמסגרת בה אנו מצויים היום, כאשר דלק אינה צד להתדיינות (אף שצורפה כצד לבקשה), אינה המסגרת המתאימה לשנות את אופי ההתקשרות בין המפעיל לבין 'דלק'. את בקשתו של דר לקבוע, כי המכירה תיעשה כשהתחנה משוחררת, אין בידי, איפוא, לקבל.

14.        גם את הטעם האחר שבפי דר, המעלה חוסר שביעות רצון מן הסכום שעל פוגל לשלם לו עבור חלקו בשותפות, אינו עשוי לסייע בידו. פסק הדין היה עתה לחלוט, ואין לי לשנות ממנו. השאלה הבודדה העומדת לדיון היא שאלת הארכת המועד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ