החלטה בתיק בשא 176907/05 - פסקדין

בפני התנגדות לביצוע שני שיקים שנמסרו על ידי המבקשת לפקודת המשיבה.

השיק האחד הינו על סך של 125,000 ש"ח ותאריך פרעונו 30/8/03 ואילו השיק השני הינו על סך של 100,000 ש"ח, ותאריך פרעונות 10/1/04.

המבקשת התקשרה עם עמידר החברה הלאומי לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "עמידר") לצורך ביצוע פרויקט בקריית גת. המשיבה שימשה כקבלן משנה בפרויקט בנוגע לעבודות מיזוג האוויר (להלן: "העבודות"), כאשר בין הצדדים נערך הסכם לביצוע אותן עבודות (להלן: "ההסכם לביצוע העבודות").

המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת  בת.א. 6650/03 בבימ"ש השלום בבאר שבע לתשלום סכום של 1,053,662 ש"ח, בגין עבודות שבוצעו ואף אושרו בחלקן הגדול, לטענתה, על ידי עמידר.

יצויין כי כנספח לכתב התביעה צורף מכתב מבנק דיסקונט לישראל בע"מ המופנה למשיבה ובו מצויין כי השיק על סך של 125,000 ש"ח המבוצע בתיק זה, הוחזר עקב העדר כיסוי מספיק.

ביום 29/12/03 נערך דיון בבית המשפט, ובו הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו תמשיך המשיבה לבצע את העבודות באתר עמידר ותסיימן בתוך 10 ימי עבודה.

במקביל, סוכם כי ימונה בורר, מהנדס מיזוג אויר, אשר יכריע בכל חילוקי הדעות שבין הצדדים.

בנוסף, סוכם כי כל ההליכים שנוהלו בפני בימ"ש השלום בבאר שבע יבוטלו, ולא יחודשו אלא לאחר פסק הבורר.

בסיכומו של דבר, ניתן פסק בוררות על ידי הבורר אלכס גלוזמן בו נקבע כי המשיבה זכאית לסכום של 835,250 ש"ח בצירוף מע"מ, בגין העבודות שביצעה.

עם זאת, נקבע כי יש לקזז מסכום זה סכומים שנפסקו לטובת המבקשת במסגרת התביעה שכנגד שהגישה כנגד המשיבה, בסך כולל של 391,565 ש"ח,  כך שהסכום לו זכאית המשיבה לאחר ביצוע הקיזוז עומד על 443,685 ש"ח בצירוף מע"מ.

בפסק הבורר נקבע כי על המשיבה להמציא למבקשת ערבות בנקאית על סך של 150,000 ש"ח, לתקופה של 12 חודשים כערבות טיב לתקופת הבדק, וכי לאחר המצאת ערבות טיב כאמור , תשלם המבקשת למשיבה סכום של 443,685 ש"ח בתוספת מע"מ, ובצרוף ריבית של 6% לשנה, החל מיום 29/1/04 ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, הוטל על המשיבה להמציא אישור מיועץ מיזוג אויר שהמתקן התקבל על ידו, וכן אישור מהיועץ לגבי תיק המתקן.

יצויין כי לאחר פסק הבורר נפרעה המשיבה מהערבות הבנקאית שהעמידה המבקשת לטובתה, בסכום של 350,000 ש"ח, וזאת על חשבון הסכום שפסק הבורר לטובתה.

התנגדות המבקשת נתמכה בתהירו של מר תמיר קוזלובסקי, אשר שימש כמנהל המבקשת (להלן: "המצהיר").

בהתנגדות טענה המבקשת כי הצדדים הסכימו להסדיר את המחלוקות ביניהם בדרך של בוררות, וכי היה על המשיבה להגיש בקשה לאישור פסק הבורר, כתנאי מקדמי לדרישת יתרת התשלום המגיעה לה.

במקום זאת בחרה המשיבה לעשות "קיצור דרך" והגישה לביצוע שיקים עתיקים, שחלפו ועברו מן העולם.

המבקשת הוסיפה וטענה כי סכום החוב הנוכחי עומד על 144,539 ש"ח ולא על סך של 225,000 ש"ח, לאחר שהמשיבה נפרעה מהערבות הבנקאית על סך של 350,000 ש"ח.

המבקשת טענה כי המשיבה עצמה לא קיימה את המוטל עליה לפי פסק הבורר, ולא מסרה לה ערבות טיב בסכום של 150,000 ש"ח.

אין חולק כי ערבות הטיב לא נמסרה לבסוף למבקשת.