בש"א, א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
17458-06,1209-05
12/03/2007
|
בפני השופט:
י. גריל (ס. נשיא)
|
| - נגד - |
התובע:
1. רז אביחי פייבל רוטמן (קטין)
2. אסתר רוטמן
3. משה רוטמן
עו"ד פנחס זלצר
|
הנתבע:
1. כלל חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר - תאגיד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
עו"ד אבי אמסלם
|
| החלטה |
א. בפניי בקשת ב"כ התובעים לביטול מינויה של המומחית השיקומית ד"ר א. פרבר, ולחילופין, מינויו של מומחה שיקומי נוסף.
התובע מס' 1, קטין, יליד 20.3.94, נפצע קשה בתאונת דרכים שארעה ביום 10.5.02.
התובעים חתמו על יפוי-כח לייצוגם על ידי בא-כוחם הנוכחי, עוה"ד פ. זלצר, ביום 21.11.05 והתובענה הוגשה לבית המשפט ביום 14.12.05.
קודם לכן היו התובעים מיוצגים על ידי בא-כוחם הקודם, המנוח עוה"ד אליעזר מרצקי ז"ל.
בתקופה בה היו התובעים מיוצגים על ידי עוה"ד א. מרצקי ז"ל הושגו הבנות שונות בינו לבין הנתבעות, ובכלל זה גם מינויים של המומחית השיקומית ד"ר א. פרבר והמומחה בתחום טיפול נמרץ ילדים וריאות ילדים, פרופ' ז. ברזילי.
ב. המומחית השיקומית ד"ר א. פרבר הגישה חוות דעת מיום 16.3.05 בה פירטה את מצבו של התובע מס' 1, צרכיו, הטיפולים להם נזקק, לרבות ציוד, אביזרים, תחבורה ודיור, וכן העריכה את קיצור תוחלת חייו ב-25 שנים בהשוואה לכלל האוכלוסיה.
טוען ב"כ התובעים שההסכמה באשר למינויה של ד"ר א. פרבר כמומחית רפואית בתחום השיקום לאו הסכמה היא בהיות התובע מס' 1 קטין, והיא מעולם לא אושרה על ידי בית המשפט ואין היא כובלת לא את התובעים ולא את בית המשפט.
מוסיף ב"כ התובעים שהאינטרס הגובר על הסכמת הצדדים הוא היות התובע מס' 1 קטין ולגביו על כל הסכם לקבל את אישורו של בית המשפט, על מנת שיהא בר-תוקף.
עוד נטען, שהוריו של התובע מס' 1 לא היו ערים להשלכותיו של מינוי המומחית השיקומית ולהיותה - עפ"י הנטען בבקשה - חסרת כל ידע ונסיון בנושא קיצור תוחלת חיים ומשוייכת לאסכולה המצדדת בקיצור גבוה מאד של תוחלת החיים של נפגעי חוט השדרה. אילו היו הוריו של התובע מודעים לכך הם לא היו מסכימים למינוי זה עפ"י בחירה (במובחן ממינוי בדרך הרגילה על ידי קביעתו של ביהמ"ש).
נטען בבקשה שמינויה של ד"ר א. פרבר נעשה מתוך טעות תוך קיפוח התובע, ולכן זכאי הוא לביטול המינוי.
ג. לעצם הענין נטען בבקשה, שד"ר א. פרבר התבססה על טבלת קיצור תוחלת חיים של נפגעים שמצבם איננו מתאים כלל למצבו של התובע מס' 1, והמומחית לא נתנה את דעתה, כך נטען בבקשתם, לנתונים חשובים שונים ובהם, בין היתר, העובדה שהתובע מס' 1 שרד כבר קרוב לחמש שנים מאז התאונה.
לפי הנטען בבקשה פנו התובעים ישירות לפרופ' De Vivo אשר הפנה אותם לד"ר עמירם כץ (מנהל המחלקה לשיקום נפגעי חוט שדרה בביה"ח לווינשטיין), שלהערכתו, תוחלת חייו של התובע מס' 1 היא 64 שנים ממועד הפציעה, ואין לשלול אפשרות שלא יהיה קיצור בתוחלת חייו, לעומת זו של ילד בריא בגילו.
עוד נטען בבקשה, שד"ר א. פרבר הודתה במספר הזדמנויות שאין לה ידע או מומחיות בנושא בו נתנה את חוות דעתה.
שוב נטען כי התובעים לא ידעו ולא יכולים היו לדעת שד"ר א. פרבר נמנית על האסכולה המחמירה עם נפגעים בנוגע לקיצור תוחלת חיים בתחום שאין לה בו, כך נטען, מומחיות או ידיעה אישית.
ד. נטען בבקשה כי התובעים התקשרו בהסכם מתוך טעות כמשמעותה בסעיף 14 (א) לחוק החוזים (חלק כללי). לעומת זאת הנתבעים ידעו או צריכים היו לדעת לפי נסיונם שד"ר א. פרבר שייכת לאסכולה הנוחה לנתבעים בנוגע לקיצור תוחלת חיים, וכן נטען שהנתבעים השפיעו על בא כוחם הקודם של התובעים בעת המו"מ תוך ניצול עמדתם לגביו, כך נטען, מהטעם ששימש במשך שנים רבות כמייצג חברות ביטוח.
לחילופין, מתבססים התובעים על הוראת סעיף 14 (ב) של חוק החוזים (חלק כללי).
לטענת התובעים לא יידע אותם בא כוחם הקודם לגבי נפקותו של הסכם המינוי, תוצאותיו והשפעותיו על הפיצוי המגיע לתובע מס' 1.
נטען שבא כוחם הקודם של התובעים לא היה רשאי להגיע להסכמה בענין זה, שלא היתה לטובת הקטין ולא הובאה כלל לאישור בית המשפט.
בנוסף נטען, שד"ר א. פרבר גם אינה המומחית הנכונה הואיל והתמחותה בשיקום כללי ומבוגרים ואין היא מומחית בתחום שיקום ילדים ומכל מקום אינה מומחית בנשוא קיצור תוחלת חיים.