החלטה בתיק בשא 174170/05 - פסקדין

1.         בפני בקשה למינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט, בתחום הראומטולוגיה.

            ואלה העובדות הצריכות לעניין:

2.         המבקשת, ילידת 1978, נפגעה ביום 3.10.00, בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

            לאחר התאונה, התלוננה המבקשת על מיחושים רבים לרבות; כאבי ראש, כאבי גב וכאבים מפושטים בכל הגוף ובסופו של דבר, אובחנה כסובלת ממחלת הפיברומיאלגיה.

3.         פרופ' יוסף פרס, שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום הראומטולגי, קבע בחוות דעתו, במ/1, כי המבקשת סובלת מתסמונת פיברומיאלגיה קלה, שלא מגבילה את תפקודה בחיי היום יום. פרופ' פרס ציין בסיכום חוות דעתו כי "בשל סמיכות האירועים שבין התפתחות או החמרת הפיברומיאלגיה, לבין החבלה בראש, ובעמ"ש צווארי שעברה בתאונת הדרכים, יש להניח במידת סבירות גבוהה שלטראומה הפיזית היה תפקיד בגרימת או החמרת תסמונת הפיברומיאלגיה". לסיכום, קבע פרופ' פרס כי תפקודה היומיומי של המבקשת תקין, היא לא נמצאת במעקב מסודר ולא מטופלת תרופתית ו "על כן אינני ממליץ על מתן נכות, בשלב זה".

4.         בישיבת יום 24.3.05, נחקר  פרופ' פרס, בחקירה נגדית, על חוות דעתו.

לאחר שנסיון פשרה, לא צלח,  הוגשה על ידי המבקשת, בקשה למינוי מומחה נוסף, בתחום הראומטולוגי.

            טענות הצדדים

5.         המבקשת חולקת על קביעתו של פרופ' פרס כי נכון למועד בדיקתה, לא סבלה מנכות כלשהי. לחילופין, טוענת המבקשת כי לאור קביעתו של  פרופ' פרס כי הינה סובלת ממחלת הפיברומיאלגיה וכי יש קשר בין התאונה לבין התפתחות או החמרת המחלה ובהתחשב בכך שמדובר במחלה כרונית, המתאפיינת בעליות ומורדות, היה על פרופ' פרס, לקבוע את שיעור הנכות, בגין התאונה, ולו באופן מקורב או משוער.

            המבקשת מדגישה כי פרופ' פרס, הודה בעדותו כי עצם העובדה שבמועד הבדיקה, מצבה היה תקין, אינה מהווה ערובה לכך שמצבה לא יחמיר בעתיד, וכדבריו:

"ש. האם נכון שהמחלה לא יציבה?

ת. נכון. בהחלט יכול להיות שהתפקוד שלה בתקופה מסויימת יהיה תקין ובתקופות אחרות תהיה פגיעה בתפקוד" (עמ' 6 לפרוטוקול), ובהמשך: "אני חושב שצריך לקבוע שיש לה נכות, אני לא יכול לקבוע אם וכאשר יהיה לה נכות מה יהיה השיעור שלה" (עמ' 7 לפרוטוקול).

משכך מוסיפה המבקשת וטוענת כי לאור העובדה שפרופ' פרס, הודה בחקירתו כי  יש מקום לקבוע נכות, אך אין הוא יכול לקבוע את שיעורה הרי שקם הצורך, במינוי מומחה נוסף אשר יעריך את שיעור הנכות של המבקשת.

6.         המשיבות מתנגדות לבקשה וטוענות כי קביעתו הברורה של פרופ' פרס כי למבקשת, לא נותרה נכות צמיתה, כתוצאה מהתאונה - לא נסתרה ולא חל כל שינוי משמעותי במצבה הרפואי של המבקשת, המצדיק בדיקה נוספת או מינוי מומחה רפואי נוסף. עוד טוענות המשיבות כי בקשה זו יסודה בחוסר שביעות רצון של המבקשת, מקביעת המומחה.

            דיון

7.         דין הוא, מכח סעיף 6 א' לחוק, כי בתביעה על פי החוק, מוכחים עניינים שברפואה, על פי חוות דעת של מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, בלא שהצדדים רשאים להגיש חוות דעת של מומחים מטעמם. בכדי לאזן את התוצאה הקשה, העלולה להיגרם כשמסתבר כי אין די, בחוות דעתו של המומחה, כדי לבסס מסקנות בשאלות הרפואיות הטעונות הכרעה, נפסק כי מקום בו לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי ושמיעת עדותו, נותרו ספקות משמעותיים לגבי נכונות חוות הדעת והיותה תשתית מספקת להכרעה, מוסמך בית המשפט, למנות מומחה נוסף, באותו תחום, כדברי כב' השופט (כתוארו אז) אור, ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו (4) 673:

            "המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על כן בכל אותם מקרים בהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים בהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהא זה ראוי להכריע במחלוקת בהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו". (שם בעמ' 676).

            כן ראה: רע"א 8186/00 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק תק-על 2001 (1) 295.

                         רע"א 329/02 זגרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ תק-על 2002 (1) 562.