החלטה בתיק בשא 17177/03

א.         המבקשת - התובעת, אורטופדיק סנטר בע"מ (להלן: "המבקשת"), עותרת למתן צו לפי פקודת בזיון בית המשפט כדי לאכוף על המשיב מס' 2  - הנתבע מס' 2, המכון הלאומי לשיקום על שם לואיס (להלן: "המשיב"), את קיומו של צו המניעה הזמני שניתן על ידי ביהמ"ש ביום 4.1.04 בבש"א 14155/03.

בהחלטה הנ"ל קבעתי, בין יתר הדברים, בפיסקה כ"ה (5):

"עד לקיום המשך הדיון במעמד הצדדים, אני מורה על התליית תוקפו של מכתב המשיבה מס' 2 מיום 9.12.03, כך שההתחיבויות ההדדיות שבין הצדדים תמשכנה, בשלב זה, לעמוד בתוקפן כפי שהיו לפני מכתב זה, ואולם אני מורה שעל המבקשת יהא לצרף לכל אחת מדרישות ביצוע התשלום שהיא תעביר למכון תצהיר כדין, בחתימת מנהל המבקשת, תצהיר שבו יאשר המנהל שכל התנאים לקבלת התמורה בגין הנעליים נתמלאו כנדרש, כל זאת עד למועד המשך הדיון שנקבע לעיל במעמד הצדדים"

                        (עמ' 19 לפרוט', בש"א 14155/03).

בהחלטה נוספת מיום 17.2.04 קבעתי בפיסקה 3:

"למניעת ספק אני מוסיף ומבהיר שעד למתן החלטה אחרת חל האמור בהחלטתי מיום 4.1.04, עמ' 19, פיסקה כ"ה (5), דהיינו, שההתחיבויות ההדדיות שבין הצדדים תמשכנה בשלב זה לעמוד בתוקפן כפי שהיו לפני מכתב המכון מיום 9.12.03 ואני מצפה ועומד על כך ששני הצדדים יפעלו בהתאם וללא כל תקלות"

ב.         אזכיר שהמבקשת עוסקת בבניית נעליים אורתופדיות בעבודת יד בהזמנה אישית לנכים. משרד הבריאות משתתף במימון מכשירי שיקום, לרבות נעליים רפואיות מיוחדות, לנכים ככל שנקבע כי אלה נזקקים לנעליים רפואיות.

המכון הלאומי לשיקום על שם לואיס מאוגד כחברה מוגבלת בערבות ומסווגת כ"חברה לתועלת הציבור" עפ"י חוק הנאמנות (עיינו בפיסקה 2 לסיכומיו של עוה"ד ע. גילוני מיום 28.11.05 בתיק העיקרי).

הטיפול בתשלום בגין הנעליים הרפואיות והתותבות שהנכה נזקק להן מוסדר על ידי משרד הבריאות באמצעות מכון לואיס. את הליכי הטיפול פירטתי בהחלטה בענין צו המניעה הזמני מיום 4.1.04 (בש"א 14155/03) ולא אחזור על הפרטים פעם נוספת.

ג.          בבקשה המונחת בפניי שהוגשה ביום 11.12.05 עותרת המבקשת לאכיפת הצו הזמני שניתן ביום 4.1.04.

נטען בבקשה שביום 8.12.05 שלח המכון שליח מיוחד אל המבקשת והחזיר לידיה עשרות חשבונות ששיגרה אליו המבקשת  - מאז אוקטובר 2005 - בשווי כולל של כ-250,000 ש"ח.

הנימוק שניתן על ידי המכון היה שלא צורף לחשבוניות תצהיר, (כפי שנקבע בהחלטת ביהמ"ש מיום 4.1.04), ובנוסף: העדר חתימה נוספת של מקבל הנעליים, והעדר פירוט מלא של פרטיו האישיים.

נטען בבקשה שחתימה כזו לא נדרשה מן המבקשת עובר ליום 9.12.03, ומדובר בדרישה חדשה של המכון שנועדה למרר את חייה של המבקשת.

נטען בבקשה שבניגוד לטענת המכון צורפו תצהירים לחשבוניות (או נשלחו בפקס) כמתחייב מהחלטת ביהמ"ש מיום 4.1.04 ועסקינן, כך נטען, בנוהל חדש ש"הומצא" ע"י המכון לאחר צו המניעה שבענייננו.

לפי נוהל זה יש למלא טופס נוסף בו מצהיר מקבל הנעליים על קבלתן. נוהל זה לא היה קיים קודם למתן צו המניעה. במהלך תקופת קיומו של הנוהל החדש לא היתה הקפדה עליו, ומעולם לא הוחזרו חשבוניות למבקשת בטענה שחסרות חתימות על טופס המסירה.

לטעמה של המבקשת נוהל זה חסר משמעות שהרי מקבל הנעליים חותם ממילא בפני הרופא על קבלת הנעליים ומזוהה על-ידו, ואילו החתימה על גבי הטופס החדש אינה דורשת זיהוי כלשהו, והטופס אף אינו נושא כותרת של המכון.

ד.         מוסיפה המבקשת שלחלק מן החשבוניות צורפו הטפסים כמבוקש על ידי המכון, ולמרות זאת הוחזרו למבקשת בתוך המעטפה שנמסרה לה ביום 8.12.05 (נספח ד' של הבקשה).

החזרת החשבוניות, וממילא אי-העברת התשלום המגיע למבקשת בגין הנעליים שהתקינה, גרמה לכך שהמבקשת - לפי הנטען - נקלעה למצוקה קשה והיא מתקשה לשלם שכר לעובדיה, ואת החשבונות לספקיה.

עמדת המבקשת היא שנאסר על המכון לשנות - בכל הנוגע למבקשת - את מצב הדברים והנוהלים שקדמו לתאריך 9.12.03.