החלטה בתיק בשא 17036/07 - פסקדין

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן ביום 29.5.07 על ידי כב' המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב (להלן: " פסק הדין").

העובדות הצריכות לענין

2.         בתאריך 29.5.07 ניתן פסק הדין המחייב את אבן זיו חברה קבלנית לבנין בע"מ (להלן: " המבקשת" או " הנתבעת") לשלם לנציגות הבית המשותף - רח' יצחק שדה 34/36 תל אביב (להלן: " המשיבה" או " התובעת") סך של 206,528 ש"ח בגין חובה בשל אי תשלום דמי האחזקה השוטפת של הרכוש המשותף בבית המשותף.

3.         המבקשת עותרת לעיכוב ביצועו של פסק הדין בשל טעויות עובדתיות וחשבונאיות בפסק דינה של המפקחת, בשל הקושי הצפוי בהחזרת המצב לקדמותו, והיות ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת.

4.         המשיבה עותרת לדחיית הבקשה משום שסיכויי הערעור קלושים, וכן משום שהיא "בעלת איתנות פיננסית מוכחת". עוד טוענת המשיבה, כי לא התקיימו התנאים למתן הסעד הזמני.

דיון

5. הכלל הוא כי יש לבצע פסק דין כספי מיד עם נתינתו. על מנת לעכב ביצועו של פסק הדין, על המבקשת להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים:

"בבואו לבחון אפשרות עיכוב ביצועו של פסק דין, יבחן בית המשפט שני שיקולים: סיכויי המבקש לזכות בערעור, הנבדקים בשלב זה באופן לכאורי, ומאזן הנוחות בין הצדדים, שבמסגרתו יבחן בית המשפט האם יהא מן הנמנע, או למצער קשה מאד להשיב את המצב לקדמותו..."

(בש"א 7637/06 כלל חברה לבטוח בע"מ נ' פלוני (טרם פורסם) 6; בע"א 7894/06 אבו נחמה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"א 7682/05 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם).

6.         ומן הכלל אל הפרט:

6.1   באשר לסיכויי הערעור - כאמור, נבדקים הסיכויים בשלב זה באופן לכאורי, אלא מאי? מבדיקת הטענות עולה כי המבקשת מבקשת לתקוף באמצעות הערעור שהוגש, את הקביעות העובדתיות והחשבונאיות של כב' המפקחת ולגבי דא, נקבע לא אחת כי:

"מושכלות ראשונים הם כי בית-המשפט לא על נקלה יתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות הנקבעים עלידי הערכאה הדיונית..."

(ע"א 7877/02 זיאד נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ פ"ד נח(2), 279, עמ' 284; ע"א 5118/92 חברת אלטריפי ללתעהודאת אלעאמה בע"מ נ' איאד זיין טאהר סלאיימה, פ"ד נ(5) 407, עמ' 415).

משכך, אין בידי לקבוע, ולו לכאורה, כי סיכויי המערערת טובים דיים כדי להביא למסקנה שיש מקום לעכב את פסק הדין, מה עוד שממצאי כב' המפקחת בפסק הדין נשוא הבקשה מבוססים על חוות דעת של מומחה מטעם כב' המפקחת.

6.2        היות והמדובר בתנאים מצטברים, והיות וקבעתי כי אין באפשרותי לקבוע כי סיכויי הערעור טובים, ולו לכאורה, הנני פטורה לכאורה מלבחון את התנאים האחרים הנדרשים לצורך עיכוב ביצוע פסק הדין. אלא מאי? אינני יכולה להתעלם מהעובדה שהמבקשת פרטה בתצהירה את חששה באשר לאי יכולתה הצפויה להחזיר את המצב לקדמותו אם וכאשר תזכה בערעור.

המבקשת פרטה בתצהירה את טיעוניה לגבי מצבה הכספי הקשה של המשיבה וחוסר יכולתה הצפוי להשיב את הסכומים, אם וכאשר יתקבל הערעור.

לעומתה, נמנעה המשיבה מלפרט את תשובתה בתצהיר, ולמעט טענתה הסתמית לפיה הינה "בעלת איתנות פיננסית מוכחת", היא נמנעה מצרוף תצהיר לאימות דבריה.

משכך, יש רגליים לחששה של המבקשת באשר לאי יכולתה הלכאורית של המשיבה להשיב את סכום פסק הדין, אם ישולם לידיה, מה עוד שהכנסותיה היחידות של המשיבה, אליבא דבריה היא בתגובתה, הינה "מגביית מיסי ועד בית" ותו לא.

7.         משהצהירה המבקשת על נכונותה להפקיד את סכום פסק הדין כתנאי לעיכוב ביצועו, ולמרות שלא עמדה בתנאים המצטברים שהוכרו בפסיקה כתנאי לעיכוב ביצועו של פסק הדין, הנני קובעת כי פסק הדין יעוכב כנגד הפקדת מלוא סכום פסק דינה של כב' המפקחת - כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד - בתוך 14 ימים ממועד המצאת פסק הדין לב"כ המבקשת בקופת בית המשפט, ובאופן שימי פגרת סוכות יובאו במנין הימים.

באם לא יופקד הסך הנ"ל במועד האמור, תיחשב הבקשה כאילו נדחתה.

שכ"ט עו"ד בסך 8,500 ש"ח בתוספת מע"מ יושתו על המבקשת לטובת המשיבה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וישולם ללא כל קשר לתוצאות הערעור.