החלטה בתיק בשא 1676/06 - פסקדין

בפניי ערעור על החלטת עו"ד ע' פולמן, נאמן להסדר הנושים של א' ברקן ושות' בע"מ (בהקפאת הליכים) - (להלן: הנאמן), שניתנה ביום 12.12.06, ולפיה נדחתה תביעת חוב שהוגשה ע"י המבקשים, עקב האחור בהגשתה.

להלן העובדות הצריכות לענין :

1.         ביום 1.11.04 ניתן נגד החברה צו הקפאת הליכים, ובסמוך לאחר מכן הגיעה החברה להסדר עם נושיה, ועו"ד ע' פולמן מונה כנאמן לביצוע הסדר הנושים.

2.         המבקשים רכשו מהחברה דירת מגורים, ובעקבות טענות לליקויים ופגמים שהתגלו בה, ניתן ביום 10.4.01, פסק בורר לפיו חוייבה החברה לשלם למבקשים פיצוי בסך 5,900 ש"ח, וכן לבצע תיקונים, כפי שפורטו בפסק הבורר.

3.         ביום 19.5.05 פנו המבקשים, באמצעות עו"ד, לחברה, בדרישה לקיום פסק הבורר; ואולם, לטענתם, אף כי המכתב נשלח בדואר רשום, מענה לא נתקבל.

4.         ביום 22.8.05, פנה ב"כ המבקשים בדרישה כאמור, לנאמן. במכתבו ציין כי מאחר שנודע לו כי החברה נמצאת בהקפאת הליכים, הוא מבקש לדעת האם חובם של המבקשים דווח לנאמן ע"י החברה.

5.         ביום 12.12.05 ניתנה תשובת הנאמן לפניית ב"כ המבקשים, בה צויין:

"בהתאם לדין היה על כל הנושים להגיש תביעות חוב לבירור הח"מ, במועדים הקבועים בצו ביה"מ ובהסדר הנושים אליו הגיעה החברה עם נושיה.

משאחרו מרשיך את המועד להגשת תביעות חוב, הרי שאין בסמכותי להאריך את המועד לעשות כן".

            עוד הוסף: "צר לי על העיכוב במתן תשובתי, שנבע מהצורך לברר את הפרטים בנוגע לפניית מרשיך".

            על החלטה זו  הוגש הערעור שבפניי:

6.         לטענת המבקשים, החלטתו של הנאמן לדחות התביעה בשל איחור בהגשתה נעשתה בחוסר תום לב, בשל העובדה כי האחרון התמהמה במתן תשובה - כארבעה חודשים לאחר פנייתם של המבקשים - שנעשתה טרם חלוף המועד להגשת תביעות החוב, כאשר שיהוי זה הוא שהביא, למעשה, לחלוף המועד, ולדחיית תביעת החוב, שלא לגופה.

בנוסף, לטענתם, יש לראות את פסק הבוררות שניתן לטובתם כשטר חוב, שעל החברה היה לכלול בבקשתה להקפאת ההליכים, ואי עשייתה כן מעידה על כוונתה להעלים החוב מעיני בית המשפט.

עוד צויין, כי החברה התעלמה מפסק הבורר, על אף פניותיהם החוזרות ונשנות של המבקשים, ולא עשתה מאומה לקיומו, וכי השיהוי בהתנהלות המבקשים נבע מסיבות כלכליות ורפואיות.

7.         בתגובתו, ביקש הנאמן לדחות את הערעור, מטעמים אלו:

א.        צו הקפאת ההליכים ניתן עוד ביום 1.11.04 (ולא ביום 1.11.05, כפי שצויין במכתבו לב"כ המבקשים מיום 12.12.05), ומשכך פניית המבקשים ביום 22.8.05 נעשתה כתשעה חודשים לאחר חלוף המועד להגשת תביעות החוב, ומבלי שפורט בה טעם מיוחד להארכת המועד; מה גם שהמבקשים עצמם מודים כי ידעו על הצו כבר ביום 14.7.05, עת קיבלו מכתב בנדון ממשרד המשפטים.

ב.         הגם שהחלטת הנאמן ניתנה ביום 12.12.05, הוגשה הבקשה דנן רק כחצי שנה לאחר מכן, שוב ללא נימוק מספק לכך. על כן, לטענת הנאמן, בנסיבות המקרה דנן לא מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד; בייחוד מאחר שהדיון במרבית תביעות החוב הסתיים, ובמסגרת הסדר הנושים חולקו למעלה מ-30% מסכום תביעות החוב שאושרו.

ג.         עוד נטען כי הארכת המועד כמבוקש תביא לפגיעה בעקרון השוויון בין הנושים, שכן מלבד המקרה דנן נדחו עוד כ-10 תביעות חוב בשל האיחור בהגשתן, ובחינת תביעות החוב דנן לגופה תגרום, כפועל יוצא, לבחינה מחדש של אותן תביעות. דבר שיביא לשיהוי ניכר בחלוקת הדיבידנד (הרביעי במספר) הצפויה לנושים הרגילים.

ד.         אי עמידה בדרישה הפרוצדוראלית להגשת תביעת חוב במועד מביאה לאובדן זכות מהותית ואין לנושה להלין אלא על עצמו.