החלטה בתיק בשא 164556/04 - פסקדין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 17/9/03 במעמד צד אחד לפיו נקבע כי המבקשת מחזיקה בכספים או בנכסים של הנתבעות 1 ו -2 בת.א. 199633/02 היינו, אלוש אורטופדיה בע"מ (להלן: "אלוש אורטופדיה")  וביתא מדיקס בע"מ (להלן: "ביתא מדיקס") בסכום של 90,214 ש"ח. לפיכך חוייבה המבקשת לשלם למשיב את הסכום הנ"ל.

תחילתה של הפרשה הינה בתביעה שהוגשה בת.א. 199633/02 על ידי המשיב כנגד אלוש אורטופדיה וביתא מדיקס (להלן: "החברות") ויוסף אלוש, אשר הינו בעל השליטה בחברות שלעיל. לכל אלה יקרא להלן הנתבעים.

התביעה הוגשה בגין שירותי ראיית חשבון שסיפק המשיב לחברות שלעיל.

ביום 3/9/02 הוגשה בקשה למתן צו עיקול זמני על כספים ונכסים שיש לנתבעים אצל המבקשת. בבקשה נטען כי מר יעקב בר לב ו/או המבקשת (שהינה חברה בניהולו ובבעלותו הבלעדית), רכשו את החברות שלעיל ו/או את המלאי ו/או המוניטין ו/או הציוד האורטופדי שלהן, וכי בדיעבד הסתבר למשיב כי המבקשת פתחה סניף ראשי למכירת ציוד אורטופדי בדיוק באותה  הכתובת שבה פעלו ובו היה משרדן הרשום של החברות (היינו רח' סוקולוב 78 בהרצליה), וכי מר אלוש יוסף עובד אצל המבקשת ועוסק במכירת ציוד אורטופדי היינו, באותו תחום בו עסק ועבד בשם החברות שהיו בשליטתו.

לאור האמור לעיל נטען כי נכסי החברות הוברחו מהנושים באמצעות המבקשת.

ביום 4/9/02 ניתן צו עיקול כמבוקש ביחס לחברות בלבד.

צו העיקול הומצא ביום 10/9/02 ברח' סוקולוב 78 לידי מר יעקב בר לב, אשר סרב לחתום עליו ולכן אתייחס עוד בהמשך. משלא השיבה המבקשת לצו העיקול הוגשה ביום 7/10/02 התביעה הנוכחית היא תביעה לאישור עיקול אצל המחזיק, לפי הוראות תקנה 378 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"). יצויין כי בת.א. 199633/02 ניתן כנגד הנתבעים פסק דין עוד ביום 25/12/02 בו חוייבו לשלם את סכום התביעה.

כתב התביעה בתיק זה הומצא ביום 9/10/02 לידי המבקשת ברח' סוקולוב 78 בהרצליה, כאשר על אישור המסירה חתם מר אלוש יוסף.

למרות שמדובר בכתובתה הרשומה של המבקשת לפי תדפיס רשם החברות ובמסירה לידי מי שאין מחלוקת כי היה עובדה (היינו מר אלוש יוסף), סרבה כב' הרשמת שוורץ בהחלטתה מיום 9/6/03 להסתפק במסירה האמורה, וסברה כי יש לבצע מסירה למר יעקב בר לב, נוכח העובדה שלמר אלוש אינטרס שלא למסור את כתב התביעה למעבידו. בהתאם לכך בוצעה מסירה נוספת ביום 23/6/03, כאשר על אישור המסירה מצויה חותמת של המבקשת וחתימה  של מר בר לב. (אשר הודה בכך במפורש בדיון). חרף המסירה הנוספת לא הוגש כתב הגנה.

בבקשה לביטול פסק דין טוענת המבקשת כי הוקמה ביום 12/7/01 לאחר שמר אלוש יוסף נקלע לקשיים כלכליים קשים ביותר כתוצאה מניהול החברות. המבקשת הינה חברה חדשה בבעלות שונה לחלוטין מהבעלות על החברות, אשר הכניסה לפעילותה מספר תחומים מפעולתה של חב' ביתא מדיקס. המבקשת יכלה להקים את פעילתה במקום אחר לחלוטין, אולם הרצון לנצל את הידע שנצבר אצל מר אלוש וחלק מעובדי ביתא מדיקס, גרם לכך שהמבקשת פועלת באותו מקום בו פעלו החברות, כאשר מר אלוש משמש אך ורק כשכיר של המבקשת. עוד טענה המבקשת כי המסירה של ההודעה למחזיק לא בוצעה בכתובת הרשומה כנדרש בתקנה 484 לתקנות. המבקשת מודה כי אמנם לא קיבלה אישור מרשם החברות לשינוי כתובתה הרשומה  לכתובת אחרת - אך חרף זאת טוענת כי המסירה שבוצעה לרח' סוקולוב 78 (שהוא אכן מענה הרשום), אינה כדין.

במועד הדיון נחקר בפני מר בר לב. מר ברלב הודה כי הכתובת הרשומה של המבקשת הינה ברח' סוקולוב 78 וכי המבקשת גם מנהלת במקום סניף. מר בר לב אף הודה כי רכש מביתא מדיקס את החנות ברח' סוקולוב 78 (גוש 6537 חלקה 207/6), אשר בה פעלו החברות. על זכויותיה של ביתא מדיקס בע"מ רשומה משכנתא לטובת בנק הפועלים בע"מ, ולאחר מכן רשומה הערת אזהרה לטובת מר בר לב, לפי הנסח שהוגש וסומן מ/1.

בחקירתו טען מר בר לב כי רכש את החנות תמורת 170,000 או 180,000 ש"ח . סכום של 130,000,  שולם, לטענתו, לבעל המשכנתא ואילו היתרה שולמה לספקים של החברות.

בהמשך עדותו טען כי פרע את המשכנתא בסוף 2001, אך אין לו תשובה חד משמעית מה עשה עם יתרת התמורה שהגיעה לביתא מדיקס.

מר בר לב אף הודה כי אלוש ניהל את החנות למוצרי אורטופדיה של המבקשת וכי הוא בעצמו אינו בעל מקצוע בתחום זה, אלא מהנדס מחשבים. כמו כן, הודה מר בר לב כי במועד שבו החלה המבקשת להפעיל את החנות נערך הסכם בנוגע לתנאים שעל פיהם הועבר העסק למבקשת, ואף התחייב להמציא את ההסכם תוך 7 ימים לתיק ביהמ"ש ולב"כ המשיבה.

נוכח העובדות שנתגלו בחקירה ולנוכח התחיבותו של מר בר לב להמציא את המסמכים,  הוריתי למבקשת להמציא את כל המסמכים בנוגע להעברת העסק ומכירת מקרקעין וכן אישור על גמר תשלום המשכנתא והסכם שכירות עם בנק איגוד (המבקשת שכרה חנות נוספת ברח' סוקולוב מבנק איגוד בנוסף לחנות שרכשה מביתא מדיקס- כאשר מסיכומיה התברר כי גם החברות שכרו שטח זה מבנק איגוד בעבר).

המבקשת לא המציאה את כל המסמכים בניגוד להתחיבותה ובניגוד להחלטה האמורה.

המסמכים שהומצאו הינם: הסכם השכירות עם בנק איגוד מיום 17/9/01, התחיבות לשמירת סודיות עליה חתם מר אלוש ביום 11/11/03  ותוקפה רטרואקטיבי החל מיום 10/7/01, תלושי משכורת של מר אלוש, הסכם לרכישת החנות מיום 18/7/01 וכן פרוטוקול אסיפה כללית של ביתא מדיקס מיום 18/7/01 בו התקבלה ההחלטה למכור את החנות למר יעקב בר לב.

דיון והכרעה:

1. המבקשת מודה, למעשה, כי קיבלה את ההודעה למחזיק על הטלת עיקול אך היות והגיעו לחנות תביעות רבות כנגד מר אלוש והחברות שבשליטתו לא הבינה כי מדובר בצו כנגדה, ומסרה את העניין לטיפולו של מר אלוש. טענה זו תמוהה, שכן צוי העיקול המיועדים לחברות נמסרו במישרין למר אלוש ואילו ההודעה למחזיק נמסרה במישרין למר יעקב בר לב, כאשר לפי תצהיר של שליח בית דין (אשר המבקשת לא ביקשה לחקרו)  שהו שניהם בחנות במועד המסירה. מר אלוש חתם על צוי העיקול ואילו מר יעקב בר לב סרב לחתום על ההודעה למחזיק. תמוהה גם הטענה כי היה בלבול היות ונמסרו שלושה כתבי בית דין באותה כתובת. ברור כי טענה זו מחזקת את עדות השליח לפיה נמסרו צוי העיקול לחברות לידי מר אלוש, ואילו ההודעה למחזיק נמסרה למר יעקב בר לב, באותו מעמד ובאותו מקום, היינו, בחנות.