החלטה בתיק בשא 163599/08 - פסקדין

לפני שתי בקשות: האחת, בקשה להארכת מועד להגיש התנגדות לביצוע שטר והשנייה, התנגדות לביצוע שטר.

התקיים דיון, במסגרתו חזר ב"כ המשיבה כי הינו מתנגד לבקשה להארכת מועד, אולם בהתאם להוראת בית המשפט התקיימה חקירה לגופה של התנגדות, ועל הצדדים היה להתייחס בסיכומיהם לשתי הבקשות גם יחד.

כללי

1.      כנגד המבקש נפתח תיק הוצאה לפועל לביצוע שטר על סך של 25,000 ש"ח.

2.      האזהרה בתיק ההוצאה לפועל הומצאה למבקש ביום 13.4.08.

3.      שתי הבקשות הוגשו ללשכת ההוצאה לפועל ביום 18.5.08 וראש ההוצאה לפועל העבירן לבית המשפט.

הבקשה להארכת מועד

4.      טוען המבקש בתצהירו כי על פי נתוני תיק ההוצאה לפועל בוצעה המסירה בהדבקה על דלת ביתו ביום 13.4.08, אולם אין לו אפשרות לאמת את מועד ההדבקה עת שהה בחופשה ממנה חזר וקיבל את האזהרה מבנו רק ביום 27.4.08.

5.      בסיכומיו העלה המבקש את הטענה כי האזהרה בוצעה ביום 14.8.08 לבנו הקטין (ראה סעיף 1 לסיכומי המבקש).

6.      אין לטענה כי האזהרה בוצעה לבנו הקטין כל איזכור במסגרת התצהיר, והיא נטענה באופן כללי אך ורק בבקשה עצמה. מאחר והמדובר בטענה עובדתית, הרי היה על המבקש להצהיר על טענה זו (וזאת כאמור לא עשה) והיה עליו להביא ראייה בתמיכה לגילו של בנו הקטין.

7.      כידוע, על פי תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " תקנות סד"א") המצאה יכול שתהא אף בדרך של מסירה לבן משפחתו של נמען הגר עמו ושלפי מראית עין מלאו לו 18 שנים. היינו - אין חובה כי בן המשפחה יהא בגיר, אלא די שעל פי מראית עין מלאו לו 18 שנים. משנמנע המבקש להצהיר על גילו של בנו, הרי חזקה היא כי ההמצאה בוצעה כדין (אם בוצעה לבנו).

8.      לא זו אף זו; טענתו של המבקש לגבי היותו של בנו קטין, אינה מתיישבת עם טענתו כי קיבל את האזהרה רק ביום 27.4.08 (ראה סעיף 16 לתצהיר בתמיכה לבקשה להארכת מועד, או ביום 26.4.08 כאמור בסעיף 18 לתצהיר בתמיכה לבקשה להארכת מועד) מבנו, לאחר שחזר מחופשה - היעלה על הדעת שהמבקש היה משאיר את בנו הקטין בבית, ללא השגחה מיום 13.4.08 ועד ליום 26.4.08 (או יום 27.4.08).

9.      יחד עם זאת יובהר ויודגש - מהעובדות כפי שעלו לפני (העתק האזהרה הוגש וסומן מש/1) הרי המסירה בוצעה באמצעות הדבקה של האזהרה על דלת ביתו של המבקש ביום 13.4.08, ולא באמצעות מסירה לבנו, והמדובר במסירה כדין.

אין חולק בין הצדדים כי על פי נתוני תיק ההוצאה לפועל המסירה בוצעה ביום 13.4.08. 

על פי חזקת התקינות, רישומי לשכת ההוצאה לפועל נכונים, ועל הכופר בנכונותם  לסתור את החזקה או להטיל ספק באמינות הרישומים, בהתאם להוראות סעיף 79 א' לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967 "מסמך שהופק באמצעות מערכת ממוכנת שבלשכה והכולל פרטים בדבר תכנם של צו, דרישה, אזהרה או מסמך אחר ישמש ראיה לכאורה לנכונות האמור בו"נ (ההדגשה לא במקור - ע.מ.).

החזקה לא נסתרה כלל, ובנסיבות אלה - המבקש הגיש את ההתנגדות שלא במועד, ועליו להראות " טעם מיוחד" (כדרישת תקנה 528 לתקנות סד"א) מדוע יש להאריך המועד.

10.  בטרם אדרש לעניין זה, אבקש לדחות את טענת המבקש בסיכומיו, לפיהן ראש ההוצאה לפועל קיבלה את הבקשה להארכת מועד ביום 19.5.08 והעבירה את הדיון לבית המשפט. הרי על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשמת מירה דהן, הבקשה "נדחתה והעוברה למזכירות", ולמעשה אין בה כל התייחסות לגופה של בקשה, מה גם שעל פי הוראות תקנה 107 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979 אין לראש ההוצאה לפועל סמכות לדון בהארכת המועד וסמכות זו נתונה לבית המשפט בלבד.

11.  לעיצומה של טענה להארכת מועד, הרי טענתו של המבקש לעניין זה אינה אלא כי שהה בחופשה וחזר ממנה רק ביום 26.4.08 (או 27.4.08) - המדובר בטענה כללית וסתמית שאינה מגובה בכל מסמך או ראייה חיצונית או למצער, תצהיר נוסף של מי ששה עמו באותה בחופשה.

12.  הלכה פסוקה היא כי " טעם מיוחד" הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואין לו שליטה על כך (ראו: ד"ר י. זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890). בתי המשפט ריככו את הדרישות לעניין "טעם מיוחד", וזאת בין היתר לאור הצורך באיזון בין  הפרוצדורה והמועדים מחד, לבין הרצון ליתן לבעל הדין את יומו מאידך ולהכריע לגוף הסכסוך ולהגיע לחקר האמת למרות מחדל או רשלנות, אולם אין בתצהירו של המבקש (ואף לא בבקשה עצמה) כל טענה של ממש ממנה ניתן ללמוד מהו הטעם שלא היה בשליטתו ושגרם לו שלא להגיש את ההתנגדות במועד, ולמעשה דינה של הבקשה להארכת מועד להדחות.

13.  יחד עם זאת, מאחר ועסקינן בהתנגדות לביצוע שטר, ובהתחשב בכך שכלל יסוד בהליך שיפוטי כי יש ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט, שאינו אלא מושג הטומן בחובו תוכן מהותי של ממש ולא טכני בלבד, סברתי שיש מקום לבחון לגופה את ההתנגדות ולבחון אם למבקש טענות הגנה כנגד השטר, ולבדוק אם יהיה בהטלת הוצאות במסגרת הבקשה להארכת מועד, כדי לרפא את הפגם הדיוני, היינו - לחייב את המבקש בתשלום הוצאות של ממש שיהיה בהן כדי לשקף את הנזק שנגרם על-ידו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט.