החלטה בתיק בשא 162795/08 - פסקדין

המבקשת, גב' דורית מנפרדיני, ואחותה גב' גיל מרקובסקי (להלן: גיל), חתמו ביניהן על הסכם לחלוקת עזבון אביהן המנוח דרטר ארווין ז"ל (להלן: הסכם חלוקת העזבון).

בהתאם לסעיף 4 להסכם חלוקת העזבון, היה על גיל להעביר למבקשת סכום בשקלים השווה ל-103,515 יורו, מתוך כספי העזבון, וזאת לצורך איזון שווי חלוקת הנכסים (להלן: סכום האיזון). בהמשכו של הסעיף נקבע, כי מסכום האיזון הנ"ל יקוזז חלקה של המבקשת בשיעור מיסוי היטל ההשבחה שיחול על מקרקעין המצויים ברעננה, אשר יירשמו על שם גיל, כך שגיל תעביר למבקשת את סכום האיזון לאחר הפחתה של מחצית מסכום ההשבחה שיחול לגבי הנכס ברעננה.

נקבע מנגנון להעברת הסכום וכן נקבע כי כספי האיזון יופקדו בנאמנות בידיו של עו"ד דורון פריינטה (להלן: "המשיב"), אשר יעבירם למבקשת לאחר השלמת רישום המקרקעין על שמה של גיל, אשר אמור היה להתבצע רק לאחר תשלום היטל ההשבחה.

סכום האיזון אכן הועבר מגיל לידיו של המשיב, אשר פתח חשבון נאמנות על שמן של המבקשת ואחותה.

ביום 31.1.08 כתב המשיב מכתב המופנה למבקשת באמצעות באת כוחה ולאחותה, שעניינו יתרת חשבון הוצאות ושכ"ט המגיע למשרדו מעזבון אביהן המנוח  של  המבקשת ואחותה.

במכתב, שצורף לבקשה לצו מניעה ואינו במחלוקת, דרש עו"ד פריינטה מן האחיות להעביר למשרדו את יתרת חוב שכר הטרחה  של העזבון המגיע לטענתו לכדי סכום כולל של 656,719 ש"ח.

בעקבות מכתב זה נוהלו מגעים בין הצדדים וביום 6.4.08 שלח המשיב למבקשת, באמצעות באת כוחה מכתב נוסף שכותרתו " יתרת חשבון גב' דורית מנפרדיני במשרדנו  (נאמנות השבחה  רעננה ושכ"ט) עזבון המנוח ארווין דכטר ז"ל".

במכתבו מעדכן המשיב את המבקשת בחלקה בהיטל ההשבחה על פי שומה שהגיעה למשרדו בסכום של כ- 150,000 ש"ח ומוסיף בסעיף 7 למכתבו ומציין: " לפיכך, בקיזוז סכום הנאמנות האמור עומד לזכות מרשתך סך השווה לכ- 430,000 ש"ח. מתוך  סכום זה נזקף לזכות משרדנו שכ"ט בסך של 331,011 ש"ח (שהינם סך של 328,359 ש"ח בהתאם למכתבנו מיום 30.1.08  בתוספת הצמדה וריבית)".

בעקבות מכתב זה הזדרזה המבקשת ופנתה בתביעה לביהמ"ש  ביום 12.5.08 למתן צו מניעה קבוע וצו עשה האוסר על המשיב ליטול את שכר טרחתו מכספי הנאמנות המופקדים בידיו לטובת המבקשת. במקביל להגשת התביעה, הוגשה הבקשה לצו מניעה זמני, שהיא נשוא החלטה זו.

בבקשתה פונה המבקשת לביהמ"ש ליתן צו מניעה זמני כנגד עו"ד פריינטה האוסר עליו ליטול את שכר טרחתו מכספי הנאמנות המופקדים בידיו לטובת המבקשת, על פי הסכם חלוקת העזבון שצורף לבקשה.  

לא ראיתי דחיפות במתן צו במעמד צד אחד והבקשה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים.

המשיב הגיש את תגובתו לבקשה. למשיב טענות מקדמיות כנגד הגשת הבקשה אשר לא נתמכת בתצהיר ונעדרת התחייבות עצמית.

לגופם של דברים טוען המשיב כנגד התנהלותה של המבקשת כלפי הוריה המנוחים - דברים שאינם ממן הענין ואינם רלבנטיים כלל לנושא הבקשה.

לגוף הענין, המשיב מאשר קיומו של הסכם חלוקת העזבון אך טוען כי  כל כוונתה של המבקשת בבקשה להתנער מחובתה לשלם את חשבון שכר טרחתו.

המשיב טוען כי הוא פועל על פי כל דין ונוהג ומפעיל את זכות העכבון על הכספים המגיעים לו מתוך כספי הנאמנות.

בדיון שהתקיים בפני ניסיתי להביא את הצדדים לכלל הסדר, לפיו המשיב יגיש את תביעתו לשכ"ט מן המבקשת ובמסגרת התביעה יפעל לקבל סעדים שיבטיחו את תשלום שכה"ט שייפסק לזכותו, ככל שייפסק, מתוך כספי הנאמנות וזאת תוך פרק זמן של 60 יום. עוד הצעתי כי אם תיוותר יתרה מכספי הנאמנות לאחר תשלום חלקה של המבקשת במס ההשבחה ומעבר לכספים שיעוקלו במסגרת תביעת שכר הטירחה, הסכום שאינו במחלוקת יועבר תוך זמן קצוב לידי המבקשת. הסדר הפשרה טורפד בשל עמידתה של המבקשת על הוצאות בגין הבקשה וסירובו המוחלט של המשיב להשאיר את נושא ההוצאות לשיקול דעת ביהמ"ש.

ב"כ המבקשת מסבירה בטיעוניה כי למעשה למבקשת לא נותרה ברירה אלא להגיש הבקשה לאחר שהתקבלו מכתביו של המשיב: דרישת התשלום מיום 31.1 שהמבקשת כופרת בו והפנתה אותו לבית המשפט, ומכתבו מה-6.4 על מה שב"כ המבקשת מכנה קיזוז שכר הטירחה מכספי הנאמנות, וזאת  על מנת שלא ייווצר מצב בו המבקשת המתגוררת באיטליה תיאלץ להגיע ארצה ולהגיש תביעתה להחזר הכספים מן המשיב. בשום מקום לטענתה, לא הודיע המשיב כי הוא התחייב שלא למשוך כספים מחשבון הנאמנות, ועל כן כאמור פנתה בבקשה למתן צו מניעה זמני.

המשיב חוזר על טענותיו המקדמיות שנדחו על ידי. המשיב מפנה למכתבו על פיו לא קיזז ולא נטל כספים מחשבון הנאמנות, אלא בעצם מימש לטענתו את זכות העכבון העומדת לו על פי כל דין. לטענתו פרק הזמן של 3 חודשים בו מורה לו הדין להגיש את תביעתו לשכר טירחה טרם חלף ועל כן אין מקום למתן הצו.

אין לי אלא להצטער על כך כי עו"ד ולקוח נאלצים להגיע לביהמ"ש בעניינים כגון דא.