החלטה בתיק בשא 162087/05

החלטה זו ניתנת בהמשך לסיכומים בכתב שהוגשו לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, בעקבות התנגדות לביצוע שטר שהגישה המבקשת נגד המשיב בגין שטר חוב בסך 60,000 ש"ח מיום 3/11/03 שמועד פירעונו ביום 3/12/03.

המבקשת הגישה תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות בו הוצהר, בין היתר, כדלהלן:

1. המבקשת ובעלה נקלעו לקשיים כספיים ונטלו מספר הלוואות מחברה בשם א.ס. גשר נדל"ן והשקעות בע"מ (להלן: " גשר").
2. כל ההלוואות שהתקבלו מגשר נפרעו במלואן, למעט שתי ההלוואות האחרונות בגינם נפתחו תיקי הוצל"פ: הלוואה בסך 20,000 ש"ח והלוואה בסך 15,000 ש"ח, בגינן ניתנו שיקים (כמפורט בתצהיר). בחודש מרץ 2005 לא עמדו המבקשת ובעלה בהחזר ההלוואות הנ"ל, ועל-כן חשבונה של המבקשת הוגבל וחלק מהשיקים לא נפרעו.
3. לאחר הגבלת החשבון הוזמן בעלה של המבקשת לפגישה עם נציג של גשר, אשר הגיע מלווה בבריון, והבהיר כי בכוונתו לגבות את הכסף בכל דרך. לאחר מכן זומן בעלה לפגישה אצל המשיב, אותו פגש אז לראשונה, שאמר שהשיקים הועברו אליו.
4. לפי חוות דעתו של רו"ח שי בן-דוד שהוגשה לבית המשפט בתיק אחר, המשיב, אשר פעל במסגרת השוק האפור, גבה מהמבקשת ובעלה ריבית חודשית גבוהה באופן משמעותי מהמותר על-פי חוק, כך שבסך הכל נגבו כ- 140,000 ש"ח ביתר, ובעניין זה מתנהל הליך משפטי וגישור.
5. המבקשת ובעלה לא רשמו את שמו של המשיב על גבי השיקים, אלא מולאו על-ידי נציג גשר ללא רשותם, ידיעתם או הסכמתם.
6. המבקשת ובעלה מעולם לא חתמו על שטר חוב לפקודת אבי מולגה, ואם נציגי גשר החתימו אותם על שטר כלשהו, הרי שהדבר נעשה ככל הנראה במרמה, מבלי שהיו מודעים כי חתמו על השטר ומבלי שהסכימו לחתום עליו.

במהלך הדיון הוחלט על הגשת פרוטוקול של דיון שניהלו הצדדים בפני כב' הרשם צ'כנוביץ'. המבקשת נחקרה על תצהירה, הודתה שחתמה על שטר החוב שהוגש לביצוע וזיהתה את חתימתו של בעלה כערב. בהמשך העידה כי החל משנת 1999 לקחה כ- 20-30 הלוואות ממשפחת הללי ביד אליהו, וכי לאחר מכן, במהלך השנתיים שלפני הגבלת החשבון, החלה לקחת הלוואות מגשר. על פי עדותה של המבקשת, ההלוואות מגשר ניתנו לה כנגד שיקים אישיים שמסרה, ולא נחתמו הסכמי הלוואה בכתב.    

מפרוטוקול הדיון שהתנהל בפני כב' הרשם צ'כנוביץ' ואשר הוגש לתיק, עולה כי המבקשת העידה שקיבלה כ- 8-10 הלוואות מגשר ואישרה כי היא ובעלה חתומים על השיקים, אולם הכחישה שחתמו על הסכם כלשהו בכתב. במסגרת הדיון הנ"ל  נחקר גם המשיב, אשר העיד כי הוא עוסק בניכיון שיקים, ועשה עשרות עסקאות עם גשר מסוף 2001 ועד תחילת 2005. בהמשך חקירתו אישר כי הוא זה שמילא את שמו כנפרע בשיקים, כפי שהוא נוהג לעשות בכל השיקים שהוא מקבל. המשיב הודה כי סיפק לחברת גשר מימון בסך של עד 100,000 ש"ח מספר פעמים, אך הוסיף שככל הידוע לו מדובר בחברת נדל"ן שאינה עוסקת במתן הלוואות. כמו-כן הודה המשיב שניכה עבור גשר את השטר נשוא בקשת ההתנגדות.

בסיכומים שהוגשו בכתב טען ב"כ למרמה בהחתמת המבקשת ובעלה, וכן לקיומו של תיק אחר תלוי ועומד בו מתנהל דיון על השיקים שמסרה המבקשת בגין ההלוואות. בנוסף נטען כי לא נסתרה גרסת המבקשת לגבי העדר חוב כלפי המלווה ולגבי העדר הסכם הלוואה בכתב, ואף הדגיש כי לא צורף כל הסכם הלוואה לבקשה לביצוע שטר, כנדרש על-פי חוק הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג -1993 (להלן: " חוק הלוואות חוץ בנקאיות"). לבסוף טען כי השטר כלל לא נדרש ולא הוצג למבקשת.

בסיכומים שהוגשו על-ידי ב"כ המשיב, נטען כי המבקשת עצמה העידה שאין לה או לבעלה כל קשר עם המשיב, ולכן למעשה לא הוכחש שמדובר בצד ג', אשר לא היה מעורב בעסקת היסוד במסגרתה ניתן השטר. כמו-כן נטען כי קיימות בתצהירה ובחקירתה של המבקשת טענות עובדתיות סותרות, וכי טענת "לא נעשה דבר" וטענת המרמה הן טענות בעלמא, אשר לא בוססו או פורטו כנדרש, ואף אינן תואמות את גרסתה של המבקשת. בהמשך הופנתה תשומת ליבו של בית המשפט לכך שהמבקשת בחרה שלא להגיש תצהיר של בעלה, וכן נמנעה מלהזכיר בתצהירה כי לקחה בעבר הלוואות בשווי מאות אלפי שקלים. לדברי ב"כ המשיב, אין ראיות הקושרות את שטר החוב לשיקים שהוגשו לביצוע בתיק ההוצל"פ אשר הוזכר בסיכומי המבקשת, ופרט לחוות הדעת, אף לא הוצגו ראיות המעידות שההלוואות אכן נפרעו. לבסוף הועלו טענות לגבי אי תחולתו של חוק הלוואות חוץ בנקאיות ולגבי אחיזתו כשורה של המשיב.

דיון

לאחר עיון בחומר המצוי בפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דין הבקשה להתקבל מן הנימוקים המפורטים להלן.

המבקשת טענה בתצהירה שהוחתמה על השטר נשוא ההתנגדות במרמה, במסגרת עסקת הלוואה חוץ בנקאית עם גשר, אשר בוצעה ללא הסכם בכתב ותוך גביית ריבית העולה על המותר בחוק הלוואות חוץ בנקאיות. התרשמתי שגרסתה זו של המבקשת לא נסתרה ואף חוזקה במהלך חקירותיה הנגדיות בפני ובפני כב' הרשם צ'כנוביץ'.

טענתה של המבקשת כי הוחתמה על השטר במרמה, כשלא ידעה על מה היא חותמת, אינה סותרת את גרסתה לפיה השטר היה אחד מהמסמכים עליהם הוחתמה במסגרת עסקת ההלוואה. על כל פנים, משלא הוצעה כל גרסה חלופית לנסיבות שבהן נחתם השטר, בין על-ידי המבקשת ובין
על-ידי המשיב, אין לומר שגרסתה של המבקשת בעניין זה נסתרה.      

עוד יצוין שהמשיב לא זימן לחקירה את רו"ח בן-דוד, אשר חוות דעתו צורפה לתצהיר בתמיכה לגרסת המבקשת, ואף לא צירף חוות דעת נגדית מטעמו.

אמנם המבקשת לא צירפה לכתב ההתנגדות תצהיר של בעלה או ראיות אחרות לתמיכה בטענותיה, אולם בשלב זה של בקשת הרשות להתגונן, די למבקשת בהצגת טענות הגנה לכאוריות והיא איננה נדרשת לבסס אותן בראיות חיצוניות.

באשר לטענות בדבר אחיזתו כשורה של המשיב, ראשית, אחיזה כשורה הינה טענת הגנה שהנטל להוכחתה מוטל על המשיב ולא על המבקשת, ושנית, משקיימות למבקשת טענות הגנה לכאוריות כלפי גשר, שהיא הצד הישיר לעסקה, די בכך כדי ליתן למבקשת רשות להתגונן מבלי לדון בשאלת האחיזה כשורה.

לאור האמור לעיל הנני מקבל את הבקשה, וקובע כי תירשם למבקשת "יתרת זכות" במאזן ההוצאות אשר תבוא לידי ביטוי בהמשך הדיון בתובענה.