החלטה בתיק בשא 160153/05 - פסקדין

1.         בפני בקשה לשומת הוצאות משפט בהתאם לתקנה 513 לתקסה"א , ועל סמך האמור בפסק דיני מיום 3.3.05 בתיק זה. סכום ההוצאות שמבוקש לשומן ולאשרן עומד - לאחר התיקון כאמור בתשובה לתגובת המשיבה - על סך 19,186.77 ש"ח. המשיבה מתנגדת לבקשה מנימוקים שונים, כמפורט בתגובתה לבקשה.

2.         כאמור, בסע' 21 (ב) לפסק הדין, על המשיבה לשלם "הוצאות משפט", ולעניין החזר האגרה - באופן יחסי לסכום פסק הדין. על כן, לעניין האגרה, תשלום ראשון ושני, ההוצאה שעל המשיבה לשלם הינה הסכומים הנזכרים בטבלה שבסע' 3 לבקשה בשורות הראשונה והתשיעית. ב"כ המשיבה טוענת כי הסכומים  האמורים להיות אף קטנים יותר, אך לאור ההפרש השולי, הנני מאשר את תחשיב המבקשים.

3.         לעניין אגרת בית המשפט בבר"ע 1181/03 בו זכו המבקשים, עניין זה אינו חלק מהוצאות המשפט התובענה שבפני ועל הצדדים לפעול, לעניין ההוצאות בבר"ע , עלפי החלטת בית המשפט המחוזי.

4.         עיקר תביעת המבקשים הינה בפריט  "הוצאות משרדיות" ובהן ענייננו בעיקר בעלות צילומים וכריכות וכן הוצאות טלפון, דואר, פקס ועוד. סכומים אלו מגיעים לאלפי ואלפי שקלים. כמפורט בתגובת המשיבה, מדובר בכ - 7000 צילומים ( על פי תחשיב סביר של 25 אג' לעמוד), ובמאות "כריכות" . הדבר נראה חסר סבירות, אף בהתחשב בשנים הרבות בו נוהל הדיון בתיק זה.   נשכח לב"כ המבקשים כי בתקנה 513 [2] לתקסה"א נקבע  כי על בית המשפט לאשר חיוב להשבת הוצאות רק באם - "הוא סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט". [הדגשה-הוספה]. לטעמי, אין כל סבירות בסכום ההוצאות ואף לא נראה לי כי הוצאות שכאלה דרושות היו לניהול המשפט.

            ב"כ המבקשים נמנע מלצרף קבלות לרשימת הוצאותיו, אלא הסתפק ברישומי כרטסת ההוצאות והוצאות הלקוח במשרדו. גם בהנחה כי הרישומים בכרטיס תואמים לסכומי הקבלות, הרי ברור כי שיוך ההוצאה לכרטסת זו ורישום פרטיה שם אינם אלא מעשי ידי שלוחי ב"כ המבקשים, כך שאין בכך כל ראיה לנכונות הרישום. אולם גם אם הרישומים נעשו כראוי ובמדויק, אין כל הצדק וסבירות ברמת הוצאה שכזו, שהמבקשים מבקשים להטיל על כתפי המשיבה. בנוסף לכך, אין להמנע מהפעלת שיקול דעת בחיפוש אחר סבירות היחס שבין סכומי התביעה ועניינה, ושיעור הסעד שנפסק, בסיומו של ההליך, לזכות המבקשים. בפרשתנו, הסעד המבוקש היה סעד "מינהלי", שהתביעה בגינו נדחתה כליל, וסעד "כספי" בסכום של כ- 136,000 ש"ח [בשיערוך להיום] כנגד הסכום שנפסק מבקשים, כ - 7,800 ש"ח בלבד, דהיינו, פחות מ-% 6!.

            המבקשים אף נכשלו באי מתן הסבר משכנע לצורך באלפי צילומים ומאות כריכות לצורכי ניהול המשפט, או בשיוך הוצאות חיבור באינטרנט או הנסיעות המרובות וכל השאר, דווקא לצורכי ניהול המשפט בתובענה זו.

5.         בנסיבות אלו, וכאשר המבקשים עומדים על השבת הוצאותיהם, לא נותר לבית המשפט אלא לחזור ולפסוק למבקשים את הוצאותיהם על דרך האומדנא, כאמור בתקנה 511 ו -512 לתקנות, דהיינו, שומה על פי שיקול דעת בית המשפט (ראה תקנה 511 [ב] ), וזאת תוך התחשבות בשווי הסעד שהיה שנוי במחלוקת בין בעלי הדין ושווי הסעד שנפסק בתום הדיון (תקנה 512 [ב]). בהתחשב בכל זאת, הנני פוסק למבקשים , התובעים, בנוסף לסכומיה אגרות כאמור לעיל, סכום נוסף לכיסוי הוצאותיהם המשרדיות בסך של 2,500 ש"ח, נכון ליום פסק הדין.

            קבעתי סכום זה אף בהתחשב בזהות או בקשר האמיץ שבין התובעים ומשרד עו"ד, באי-כוחם, ובעובדה שרוב ועיקר טענות התובעים בפרשה זו - למעשה נדחו!.

6.         בתשובת ב"כ המבקשים לתגובת המשיבה, חוזרים המבקשים על עמדתם, שאף נשמעה שוב ושוב במהלך המשפט, על "הפגיעה האנושה בזכות הקניין של המבקשים" וכן - "המשכת  הרמיסה ברגל גסה של זכיות המבקשים בקרקע". טענות אלו אינן במקומן. נראה שב"כ המבקשים אינם לומדים דבר מכל האמור בפסק הדין.         יתכן והמענה לטענות המבקשים וסגנונם אינו מתחום המשפט. נשכח למבקשים כי המשיבה הינה גוף שלטוני בעיקרו, שתפקידו היה להקים את הדרך המהירה לשימוש הציבור בכללותו. קודם לכן היו הקרקעות הנידונות חסרות כל ערך בהעדר כל אפשרות לשימוש בהם. לאחר ההפקעה, זכאים המבקשים לפיצויים הקבועים בחוק. אתרע מזלם, למבקשים, ועל מקרקעיהם עוברת היום הדרך המהירה ואבדו סיכוייהם להתעשרות ולרווחים קלים מניצול הקרקע לבניה. בטוחני כי המבקשים אף היו שמחים באם הפקעה לצורך הדרך המהירה היתה על אדמות לא להם. המבקשים אף יכלו לקבל את דמי השימוש המגיעים להם עוד לפני שנים רבות, אם לא היו דורשים בעניין זה סכומי כסף גבוהים שאין הם זכאים להם כדין.

            בבקשה זו אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ב בניסן, תשס"ה (1 במאי 2005) בלשכתי.

קלדנית:אילה חירות התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: