החלטה בתיק בשא 159811/06 - פסקדין

החלטה זו ניתנת לאחר הגשת סיכומי השלמה מטעם המבקשים, בעקבות דיון שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים והמבקש 1 בעצמו, במסגרת התנגדות לתביעה על סכום קצוב של 34,726.95 ש"ח שהגיש המשיב נגד המבקשים.

בכתב התביעה נטען כי ביום 15/6/95 ניתן פסק דין כנגד מר מאיר מלול (להלן: " החייב") לטובת המבקש בגין יתרת החוב שנתגלעה בחשבונו של החייב, וביום 31/7/95 נפתח נגדו תיק הוצל"פ לצורך ביצוע פסק הדין, כאשר סכום החוב בתיק נכון ליום הגשת התביעה דנן עומד על סך של למעלה מ- 1,200,000 ש"ח. בהמשך נטען כי ביום 31/1/93 חתם מר דוד גולן ז"ל (להלן: " המנוח") על כתב ערבות מתמדת והתחייבות לשיפוי מוגבלת בסכום, לפיו ערב לכל חובותיו של החייב למשיב עד לסך של 25,000 ש"ח, בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות. עוד נטען כי ביום 26/8/04 ניתן אישור כב' ראש ההוצל"פ לפתוח בהליכים כנגד המנוח וזאת לאור מיצוי ההליכים כנגד החייב בתיק ההוצל"פ, כשלטענת המשיב, סך כל חובו של המנוח נכון למועד הגשת התביעה דנן הינו 34,726.95 ש"ח. לבסוף נטען כי המשיב פנה בדואר רשום אל המבקשים, שהינם יורשיו של המנוח על-פי צו קיום צוואה מיום 20/1/05, בדרישה לפירעון ערבותו, אולם למרות פניותיו לא דאגו המבקשים להסדיר את החוב למשיב.   

המבקש 1 הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות, בו הודה כי המנוח חתם על כתב הערבות שצורף כנספח ד' לכתב התביעה, וכי המבקשים הינם יורשיו של המנוח. עם זאת טען המבקש 1 כי המנוח והמבקשים כיורשיו מופטרים מכל חבות כלפי המשיב מן הטעם שהתביעה נגדם התיישנה, שכן עילת התביעה נולדה ביום הפרת ההסכם על-ידי החייב. לטענתו של המבקש 1, המשיב השתהה יתר על המידה ולפרק זמן בלתי סביר הן בנקיטת הליכים נגד החייב והן בנקיטת הליכים נגד המבקשים, כעבור 11 שנים מיום מתן פסק הדין נגד החייב. כמו-כן נטען כי המשיב לא גילה למנוח את כל הפרטים שחובת גילויים חלה עליו מכוח סעיף 22 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: " חוק הערבות"), ובין היתר לא גילה למנוח כי קיים פער משמעותי בין סכום הערבות לסכום ההלוואה שנטל החייב, וכן לא הודיע למנוח כי החייב לא קיים את חיובו תוך 90 יום ממועד ההפרה, אלא רק לאחר 10 שנים. עוד נטען כי המשיב הפר את חובת הזהירות והאמון שלו כלפי המנוח, והתרשלותו גרמה נזק למנוח וליורשיו במלוא הסכום הנתבע ובהוצאות משפטיות הנוגעות לעניין.

במהלך הדיון נחקר המבקש 1 על תצהירו, והעיד כי לא היה בסניף הבנק יחד עם אביו, המנוח, בעת חתימת הערבות. כמו-כן העיד שלאורך כל השנים לא היה בקשר עם המשיב. בהמשך טען המבקש 1 כי בדצמבר 2005 קיבלו המבקשים מכתב ראשון ממנו נודע להם על קיומו של התיק.

לאחר החקירה הוגשה בהסכמת ב"כ המבקשים תגובתו של הערב (המנוח) לתביעה שהוגשה נגדו, אשר במסגרתה העלה המנוח טענת התיישנות וכן טענה בדבר הפרת אמונים וחוסר תום לב מצד המשיב בגביית החוב.

בסופו של הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה, תוך הפניה לאסמכתאות שונות. לאחר מכן ובהסכמת ב"כ המשיב, הוחלט לאפשר לב"כ המבקשים להגיש סיכומי תשובה בכתב, ואכן הוגשו סיכומים כאמור.

דיון

לאחר עיון בממצאים שבפני, לרבות האסמכתאות אליהן הפנו באי כוח הצדדים, הנני מקבל את ההתנגדות בחלקה, וקובע כי תינתן למבקשים רשות להתגונן נגד התביעה בטענת התיישנות ו/או שיהוי בלבד, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

לאחר תיקון תשנ"ב לחוק הערבות, אין להגיש תביעה נגד ערב יחיד או מוגן אלא לאחר קיומם של תנאים מסוימים, וביניהם קבלת אישור ראש ההוצל"פ כי מוצו ההליכים נגד החייב העיקרי (ראה סעיף 17ג.(א) לחוק הערבות, כנוסחו לאחר תיקון תשנ"ב ולפני תיקון תשנ"ח). המצב המשפטי לאחר תיקון תשנ"ב, כמתואר לעיל, מעלה שאלה פרשנית הנוגעת לאופן חישוב תקופת ההתיישנות נגד הערב, אליה התייחס גם בית משפט זה בהחלטה שניתנה בבש"א (ת"א) 161719/06 שלום עופר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ  ביום 7 בפברואר 2007.

כפי שצוין בבש"א 161719/06 הנ"ל, קיימת מחלוקת בפסיקה לגבי המועד שבו מתחיל מרוץ ההתיישנות נגד הערב. אולם אף אם נאמץ את הגישה המחמירה כלפי הערבים, לפיה מתחיל מרוץ ההתיישנות רק ביום קבלת אישור כב' ראש ההוצל"פ על מיצוי ההליכים נגד החייב, אשר באה לידי ביטוי בין היתר בהחלטתו של כב' השופט שפירא בבר"ע (חיפה) 355/03 חנה ישראלי נ' בנק ערבי ישראלי תק-מח 2003(2) אליו הפנה ב"כ המשיב - ואינני נדרש להכריע בסוגיה בשלב זה - אזי יש ליתן את הדעת למשך הזמן שחלף עד לפניית הנושה אל ראש ההוצל"פ בבקשה לקבלת אישור בדבר מיצוי ההליכים נגד החייב. אם לאחר בחינת נסיבות העניין יסתבר כי הנושה לא פעל באופן סביר ויעיל לגביית חובו מהחייב, או השתהה יתר על המידה בפנייתו אל ראש ההוצאה לפועל בבקשה לקבלת אישור על מיצוי ההליכים, אזי יש מקום לשקול הפטרו של הערב מהחיוב או מחלק ניכר ממנו (ראו למשל גישתו של ד"ר ר. בר-קהן בספרו ערבות, הוצאת שירז 2006, בעמוד 223). דברים אלו יפים ונכונים, אף ביתר שאת, כאשר התביעה איננה מתנהלת נגד הערב עצמו אלא נגד עזבונו, שאז נטל הראיה המוטל על התובע להוכיח כי פעל באופן סביר
ובתום-לב הוא מוגבר.  

על-פי האמור בכתב התביעה, תיק ההוצל"פ נגד החייב נפתח כבר ביום 31/7/95, אולם רק שנים רבות לאחר מכן, ביום 26/8/04, ניתן אישור של כב' ראש ההוצל"פ בדבר מיצוי ההליכים נגד החייב והאפשרות לפתוח בהליכים נגד הערב המנוח. אין פירוט בכתב התביעה בדבר פעולות שנעשו בניסיון לגבות את החוב מהחייב, ואף אין כל הסבר למשך הזמן הרב שחלף מיום פתיחת תיק ההוצל"פ נגד החייב ועד לקבלת האישור על מיצוי ההליכים נגדו. לפיכך, לא נסתרה טענת המבקשים כי המשיב השתהה באופן בלתי סביר בנקיטת הליכים לגביית החוב, ועל המשיב הנטל להציג ראיות המפריכות טענה זו.

אין בידי לקבל את טענתו של ב"כ המשיב, לפיו היה על המבקשים לצרף לכתב ההתנגדות תחשיב מדויק של הנזק שנגרם להם לכאורה כתוצאה מהשיהוי המלווה בחוות דעת חשבונאית, על-מנת שתינתן להם רשות להתגונן. במקרה שנידון בתא (ת"א) 19325/01 בנק המזרחי המאוחד נ' פלוטניק משה תק-מח 2004(1), 3575 אליו הפנה ב"כ המשיב, טענו הערבים כי נגרם להן נזק עקב התווספות חיובי ריבית בשל השיהוי של הבנק במסירת הודעה על אי פירעון ההלוואה על-ידי החייב, אלא שבאותו מקרה הסכימו הערבים לוותר על קבלת הודעות לגבי אי קיומם של חיובים כלשהם. בנוסף לכך, הערבים בתיק הנ"ל טענו כי נגבתה מהם ריבית מופרזת בשל עיכוב בן כ- 3 שנים במועד מסירת ההודעה, כאשר במקרה דנן מדובר בשיהוי ניכר הרבה יותר בגביית החוב (11 שנים ממועד אי הפירעון ו- 9 שנים מיום פתיחת תיק ההוצל"פ נגד החייב) אשר מצדיק בחינה מחודשת של אחריות הערב, במיוחד הואיל והנתבעים הינם יורשי העיזבון.

לעומת זאת, אין ליתן למבקשים בתיק דנן רשות להתגונן בטענה כי "תחשיבי הריבית אינם נכונים", אשר נטענה באופן סתמי ללא כל פירוט וללא צירוף חוות דעת.

כמו-כן אין ליתן למבקשים רשות להתגונן בטענות של הפרת חובת הגילוי וחובת מסירת הודעה על אי קיום החוב תוך 90 יום המוטלות על המשיב מכוח חוק הערבות. ראשית, הואיל וכתב הערבות נחתם ביום 31/1/93, אזי לא חלות עליו הוראות חוק הערבות הנ"ל, אשר נכנסו לתוקפן רק החל מיום 14/5/98. שנית, המבקש 1 העיד כי לא היה בסניף הבנק יחד עם הערב המנוח בעת החתימה על כתב הערבות, ולכן הוא איננו יכול לדעת מה נאמר לו באותו מעמד. בנוסף, לא פורט האם וכיצד יודעים מי מהמבקשים אילו הודעות שלח הבנק למנוח.

לאור האמור לעיל, הנני קובע כי יש לקבל את ההתנגדות בכל הנוגע לטענות ההתיישנות והשיהוי, וליתן למבקשים רשות להתגונן בטענות אלה בלבד.

הוצאות הדיון בהתנגדות יפסקו בתום הדיון בתובענה.

התצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות ישמש ככתב הגנה בתיק. הצדדים מתבקשים להגיש תצהירי עדות ראשית בו זמנית תוך 45 יום ממועד קבלת העתק של החלטה זו.

המזכירות מתבקשת לקבוע את התיק לישיבה מקדמית בפני אחד משופטי אחר הצהריים, ולהודיע על כך לצדדים בהתאם.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של ההחלטה לצדדים.