החלטה בתיק בשא 159282/05 - פסקדין

1. בפני התנגדות לביצוע שטר שהוגשה ע"י החייב שאינו החייב העיקרי על פי השטר.

עילת הבקשה לביצוע שטר כנגד המתנגד היא חתימתו על כתב ערבות אשר העתקו  צורף לבקשה לביצוע שטר, לפרעון חובותיה של החייבת העיקרית. החייבת העיקרית בבקשה לביצוע השטר הינה חברת "רון דן אופנה בע"מ" הנתבעת לפרעון 14 שקים בסכומים שונים אשר נרשמו לפקודת "לאונרדו".

מועדי פרעון השקים בין ינואר 1997 עד מאי 1998.

המשיבה הגישה את הבקשה לביצוע שטר מכח המחאת זכות של הנפרעת על פי השקים ("לאונרדו") כלפי "רון דן אופנה בע"מ" למשיבה.

2. לחייב מספר טענות משפטיות ומקדימות כדלקמן:

א. זכות התביעה -

1.    אין זהות בין הממחה על פי כתב המחאת הזכות ובין הנפרע על פי השקים. טענה זו דינה להידחות מאחר ונטענה לשם הטיעון בלבד. הנפרע על פי השקים הוא "לאונרדו" והממחה הוא "לאונרדו אופנה איטלקית בע"מ". עובדתית אין המבקש עומד מאחורי טענה זו  (עמ' 5 לפרוטוקול).

2.         לטענת המבקש אין כתב הערבות ממלא אחר תנאי סעיף 57 (ב) לפקודת השטרות (נוסח  חדש) ועל כן לא ניתן לתבוע על פיו ישירות בלשכת ההוצאה לפועל. כתב הערבות אינו נושא את הביטוי BON POUR AVAL  כנדרש.

טענה זו דינה להידחות. סעיף 57 (ב) הנ"ל קובע כי די אף בביטוי אחר השווה לו. בספרו "דיני שטרות" אומר פרופ' שלום לרנר בעמ' 310 "כדי להכנס למסגרת הסעיף, על החותם להוסיף לצד חתימתו מילים כגון "אני ערב" וכדומה ואין צורך להשתמש במונח המיוחד ...".

נוסח כתב הערבות עליו חתם המבקש כולל ביטויים כגון: "אנו ערבים באופן אישי לכל חובותיה של החברה.... ערבות זו היא לכל חוב... או כל חוב אחר של החברה לספק...".

 כך שאין ספק כי המבקש ערב לחובותיה של "רון - דן אופנה בע"מ" גם בגין שקים שחוללו.

3.   טענת "ערב יחיד" של המבקש דינה להידחות על הסף. הוראות פרק ב': ערבות של ערב יחיד, בחוק הערבות תשכ"ז - 1967 - חלות רק כאשר הנושה הינו מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל. אין מחלוקת כי בענייננו מדובר בערבות לחובות החברה במסגרת רכישת סחורה מהנפרע לשטרות.

ב. התיישנות -

תיק ההוצל"פ נפתח ביום 17/3/04 דהיינו, עילת התביעה התיישנה לגבי כל שק אשר מועד פרעונו לפני 17/3/97. בתיק זה הוגשו לביצוע רק שני שקים מתוך ארבע עשר שיקים  אשר מועד פרעונם לפני 17/3/97 ובסך כולל של 15,000 ש"ח (מחצית נכון ליום 25/1/97 ומחצית נכון ליום 31/1/97).

עילת התביעה קמה לזוכה מכח כתב הערבות מהיום שבו חוללו השיקים ולא ממועד חתימת כתב הערבות.

כתב הערבות כשלעצמו אינו מהווה את עילת התביעה.

 המועד הקובע לתחילת מועד הספירה לצורך התיישנות הוא מועד התגבשות עילת התביעה, דהיינו, מועד חילול השקים.

ג.  לטענת המבקש אין הוא הערב הנכון על פי כתב הערבות -

בהתאם לנוסח כתב הערבות היה על בעלי החברה "רון דן אופנה בע"מ" ומנהליה לערוב לחובותיה של חברה זו. מאחר והמבקש אינו אף אחד מאלה, אין תוקף לערבותו זו. טענה זו דינה להידחות. די בכך כי המבקש התכוון לערוב לחובות החברה. העובדה כי אינו בעליה או אחד ממנהליה אינו גורע מערבותו זו.