החלטה בתיק בשא 1584/08 - פסקדין

המבקש (התובע שכנגד) עותר להטלת עיקולים זמניים על כל הזכויות שיש למשיב ברכב מסויים ובנכס מקרקעין מסויים בנתניה, עד לגובה סכום התביעה שכנגד- 1,630,951 ש"ח.  הצדדים הסכימו שתנתן החלטה ללא דיון.

כידוע, על פי תקנה 362  ו-374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקריטריונים למתן צו עיקול זמני הם קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, בין היתר, בשל הברחת נכסים פוטנציאלית מצד הנתבע, והטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש העיקול. במקרים מסויימים, כאשר מוכח כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים לצורך תשלום החוב הנטען, גם גובה סכום התביעה ייחשב כשיקול רלוונטי למתן הצו (רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (5/12/07) והאסמכתאות המובאות שם).

כתב התביעה נסב על הפרה נטענת של התחייבויות המבקש לתשלום שכר טירחה ותשלומים שונים הכרוכים בייצוג המשיב את המבקש בעבר. המבקש הגיש כתב תביעה שכנגד בו טען כי המשיב "קיזז", על דעת עצמו, סכומים שהתקבלו אצלו עבור המבקש במסגרת הליכים משפטיים שונים, וזאת כנגד שכר הטירחה שלשיטתו, הוא זכאי לו.

לבקשה הנוכחית צורפו מספר מסמכים שלשיטת המבקש, מבססים את עילת התביעה שכנגד.  כנספח ב' לבקשה צורף הסכם ההתקשרות שנערך בין הצדדים, ובו מעוגנות מספר הוראות לפיהן על המשיב להעביר את התקבולים להם זכאי המבקש עם קבלתם, ומנגד, הוא לא יהיה רשאי לקזז סכומים מהכספים שיגיעו לרשותו עבור המבקש.

ביום 13/3/07 מסר המשיב למבקש הודעת ביטול של הסכם ההתקשרות, בו פורטו הפרות ההתחייבויות השונות מצד המבקש-  אי תשלום עבור מכתבי התראה, אי כיסוי ריביות חובה בגין תשלומי אגרות, קיצוץ 10% משכר הטירחה, אי תשלום עבור הוכחות חוב ואי תשלום מלוא שכר הטירחה (נספח ג' לבקשה). במכתבו מיום 22/3/07 הודיע המבקש למשיב, כי הוא מכבד את את רצונו לבטל את ההסכם, אך הוא שומר על זכותו לטעון כל טענה בעניין (נספח ד' לבקשה).

במכתבו מיום 29/5/07 הודיע המשיב למבקש- "לאחר שהודעת לי על הפסקת המו"מ בינינו, ומשהתברר כי אין בכוונתכם לתקן את הפרות ההסכם שבינינו ואשר בוטל על ידי (בהסכמתכם!), הנני מודיעכם בזה בהתאם לזכותי עפ"י דין, כי בצעתי קיזוז של חובות שהנכם חבים לי...".  מייד בהמשך מופיעה טבלה שבה פורטו רכיבי החיוב השונים ש"קוזזו".

בעקבות כך, הודיע המבקש, במכתבו מיום 30/5/07, כי על המשיב להשיב את כל התיקים והמסמכים שהועברו אליו, וכן דו"ח עדכני הכולל פירוט של כל הפעולות שננקטו על ידי המשיב ותשלומים שנגבו במסגרת ההליכים השונים.  במכתב זה, נאמר בנוסף- ..."בין היתר הסתבר לבנק, כי מעבר לכך שלאחר הודעתך לבנק על ביטול ההסכם, המשכת ואתה ממשיך לטפל על דעת עצמך בתיקי הבנק, הרי שסכומים נכבדים שנגבו ונתקבלו אצלך מחייבים, לרבות בהתאם להסדרי פשרה שנעשו עימם, לא הועברו על ידך לבנק, אלא הופקדו על ידך ישירות לחשבונך..." (נספח ז' לבקשה).

בתגובה, שלח המשיב מכתב נוסף, המפרט את הסכומים שגבה וש"קיזז", לטענת המבקש, בניגוד לדין (נספח ח'). המבקש פנה למשיב ביום 10/6/07, ודחה את זכותו הנטענת לקיזוז הכספים (נספח ט'), אלא שלטענת המבקש, גם פנייה זו, ופניות נוספות לאחריה, לא הועילו, והמשיב המשיך לקזז כספים על פי שיקול דעתו. 

לטענת המבקש, רק בחלוף חודשים רבים מהמועד שהתבקש לעשות כן, העביר המשיב את התיקים שהיו ברשותו, על מסמכיהם, לידי המבקש. בנוסף, טוען המבקש כי המשיב הוסיף להערים קשיים על המבקש, בכך שהתנגד להחלפת מינויו ככונס נכסים מטעם המבקש, ולחלופין התנה את שחרורו מהתפקיד בתשלום שכר טירחה מופרך בגובה של 50,000 ש"ח .

עיינתי בתגובת המשיב, ולא הבחנתי בטענות הגנה בעלות משקל כנגד טענת המבקש בדבר עצם קיזוז הסכומים.  עם זאת, יש לזכור כי בקשת העיקול הוגשה במסגרת תביעה שכנגד, בה עתר המבקש להשבת סכום של 1,630,951 ש"ח בגין הסכומים שקוזזו.  בתביעה העיקרית, עתר המשיב לחייב את המבקש בתשלום סכום של 6,000,000 ש"ח בגין רכיבים שונים של שכר טירחה וחיובים כספיים אחרים להם זכאי המשיב, לטענתו, ועל פני הדברים, לא ניתן לשלול את עילת התביעה הלכאורית הגלומה בה.

מכאן, כי קיימות למעשה שתי תביעות נגדיות, שכל אחת מהן מבוססת על עילת תביעה הנתמכת בראיות לכאוריות. למעשה, ייתכן שבסופו של יום, יקוזזו החיובים הנגדיים או חלקם זה כנגד זה.

במילים אחרות, אמנם התביעה שכנגד נתמכת בראיות לכאוריות להוכחת עילתה, וטענות המבקש לא נסתרו בתגובת המשיב (שאף לא צירף תצהיר לתגובתו), אך מנגד, טענותיו המהותיות של המשיב בתביעתו העיקרית, כשהן בפני עצמן, מגבשות טענת קיזוז פוטנציאלית, וכך גם הטענות בתביעה שכנגד.  

כאמור, קיומן של ראיות לכאוריות להוכחת התביעה מהווה את אחד התנאים לצורך בהטלת עיקול, אך הוא אינו התנאי היחיד, ונדרשת הוכחה לכאורית של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

המבקש טוען, כי על נכס המקרקעין שבגינו מבוקש העיקול, מוטלות משכנתאות לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, בסכום מצטבר של 1,185,000 ש"ח (כנספח א' לבקשה צורף נסח מלשכת רישום המקרקעין, המעיד על משכנתא בסכום של 825,000 ש"ח הרשומה על זכויותיו של המבקש ואישתו).  לטענת המבקש, עצם רישומה של המשכנתא מעידה על כך שהנכסים עליהם מבוקש העיקול, אינם אמורים להבטיח את תשלום מלוא הסכום הנתבע.

בנוסף, טוען המבקש, כי אין לו כל ידיעה מה עלה בגורל הכספים שמחזיק המשיב בניגוד להסכם ההתקשרות, ודי בכך בכדי להכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין, בהתחשב ברציונל לפיו די בהוכחת התנהגות פסולה המיוחסת לנתבע, בכדי לבסס הכבדה על ביצוע פסק הדין, כמשמעה בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לטענת המבקש, מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הנזק העלול להיגרם לו במידה שיינתן צו העיקול, הוא סיכול מוחלט של פסק הדין.

ראשית, כפי שטוען המבקש, נראה כי סכום המשכנתא הנטען הוא הסכום ההיסטורי והבלתי עדכני (וזאת מעבר לעובדה שהוא אינו תואם לסכום שמופיע בנסח מלשכת רישום המקרקעין).

בנוסף, המבקש לא ציין מהו שווי הנכס, ומאחר שזהו נתון קריטי בהתחשב בסכום המשכנתא הנטען, הרי שיש בכך בכדי לגרוע ממשקל טענותיו בעניין החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין (אם כי אני מודע לקושי המובנה בהשגת נתון זה).

כמו כן, וחשוב מכך, עצם קיומן של משכנתאות הרובצות על הנכס, אינן מהוות אינדיקציה להכבדה אפשרית על ביצוע פסק הדין. המבקש לא הראה שהמשיב נתון במצב כלכלי קשה, שאין לו כספים נזילים או שקיימת אינדיקציה לכך שהוא עלול לסכל את ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן לטובת המבקש. אמנם, למבקש טענות כבדות משקל בדבר אופן התנהלותו של המשיב ואי תשלום תקבולים שנפסקו לטובת המבקש במסגרת הליכים משפטיים שונים שבהן יוצג על ידי המשיב, אך מנגד, למשיב טענות עובדתיות נגדיות בדבר אי תשלום סכומים שונים (שכר טירחה וחיובים אחרים הקשורים להליכים בהם ייצג), המגבשות עילת תביעה נגדית ואולי גם זכות קיזוז.