החלטה בתיק בשא 157816/08 - פסקדין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 11.1.07 בהעדר הגנה מטעם המבקש ולפיו חויב המבקש יחד ולחוד עם נתבעים אחרים לשלם למשיבה סך של 675,825 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט.

1.         בקליפת אגוז טוען המבקש (הנתבע מס' 3 בתובענה שהגישה המשיבה) כי עו"ד רוסיאנסקי אשר נשכר על ידו ואף הגיש בשמו כתב הגנה, ניתק עימו קשר לאחר שני דיוני קדם משפט, ומשום כך לא היה המבקש מודע לעובדה כי עו"ד רוסיאנסקי הירבה בהגשת בקשות דחייה ואף הגיש כביכול בשמו תצהיר עדות ראשית אשר המבקש כלל לא היה מודע לתוכנו.

המבקש מוסיף וטוען כי מחמת אי התייצבותו של עו"ד רוסיאנסקי לישיבת יום 11.1.07 נמחק כתב ההגנה וביום 14.1.07 נחתמה פסיקתא לפיו התקבלה תביעת המשיבה נגדו.

2.         אשר לגופא של  התביעה, טען המבקש כי ביקש למכור את מניותיו בחברת יילו ביץ (הנתבעת מס' 3 בתובענה - להלן: "הנתבעת") ואף חתם לצורך כך על שטרי העברת מניותיו  כנתבעת ובכך הבין כי "יצא מן התמונה לכל דבר ועניין".

המבקש הוסיף וטען כי לא היה קשור למשיבה ואף לא קיבל ממנה כל תשלום. כמו כן, לא היה מודע לסכסוך שבין המשיבה לנתבעת.

3.         המשיבה התנגדה לביטול פסק הדין. במוקד התנגדותה ניצבת הטענה לפיה מעשיו ומחדליו של עו"ד רוסיאנסקי מחייבים את המבקש וכי אין המבקש רשאי להישמע בטענתו לפיה לא ניתן לו יומו בבית המשפט שעה שפרקליטו זומן כדין אך בחר שלא להתייצב.

המשיבה אף מטעימה כי העילה למחיקת כתב הגנתו של המבקש נעוצה בהימנעותו  מלשלם את סכום ההוצאות שהושת עליו במסגרת ההחלטה מיום 8.6.08, אשר בגדרה נקבע כי הימנעות מתשלום הוצאות תגרור מחיקת כתב ההגנה.

המשיבה אף התייחסה לטענות ההגנה של המבקש.

4.         הבסיס הנורמטיבי להכרעה בבקשה זו מצוי בהוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך 30 יום מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט...שנתן את ההחלטה לבטלה בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים".

5.         אין חולק כי פסק הדין הומצא לעו"ד רוסיאנסקי בסמוך לאחר נתינתו בעוד שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה למעלה משנה לאחר מתן פסק הדין.

המבקש נמנע מלציין בתצהירו מתי התוודע אישית לראשונה לעובדת מתן פסק הדין נגדו ולתוכנו. חסר זה, די בכדי כדי להעלות עליו כי לא עמד בדרישה שנקבעה בתקנה 201 להגשת הבקשה לביטול בתוך 30 יום מיום שהומצא לו פסק הדין.

הלכה פסוקה היא שככל שמשך האיחור בהגשת הבקשה גדל כן יקשה על המבקש להצליח בבקשתו.

(השוו: בר"ע 1420/01 כברה רונן נ. אבישר  דינים מחוזי ל"ג (2) 142)

6.         לא זו אף זו, גם בהנחה המטיבה ביותר עם המבקש ולפיה פרקליטו התרשל בייצוגו, אין בכך כדי טעם מיוחד המחייב להיעתר לבקשתו, הנה כי כן נפסק:

"רשלנות של עורך דין אינה טעם מיוחד להארכת מועד...נכון הוא שבא כוחם של המבקשים הוא שהתרשל, אולם כפי שציין ב"כ המשיב על הצד שבחר בבא כח שהתרשל לשאת בתוצאות"

ראו: בש"א 7364/05 אהרון כהן נ. מאיר דגן (תק-על 2005 (ד), 2433.

7.         מנגד יש לקחת בחשבון השיקולים כי זכות הגישה לערכאות חלחלה בשיח המשפטי גם לסוגיה בה עסקינן וכי מעמדה החוקתי של זכות זו מחייב ליתן את הדעת לכשלים שנפלו בייצוג המבקש, כנטען, שלא באשמתו ומטה את כף המאזניים לטובת קבלת הבקשה לביטול פסק הדין וזאת אם ימצא כי בידי המבקש הגנה טובה.

            (השוו: רע"א 8292/00 יוספי נ. לוינסון תק-על 2001 (1) 1120).