החלטה בתיק בשא 156651/05 - פסקדין

לפניי בקשה לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ''א-1981, לגריעתם של שיקים ממניין השיקים שסורבו על ידי המשיב, כאמור בהודעה על החלת הגבלות בחשבונו של המבקש אצל המשיב שתקפן מיום 22.2.2005 עד יום 22.2.2006.

המבקש טוען לקיומה של הסכמה, או מצג של אי-התנגדות, אשר המבקש היה רשאי להסתמך עליהם, לדפוס פעולה של כיסוי חריגות בחשבון בדיעבד, יום לאחר הפקדת השיקים שגרמו לחריגה. על יסוד הסכמה או מצג כאמור טוען המבקש כי היה לו "יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק", כלשון סעיף 10(א)(3) בחוק.

המבקש מוסיף וטוען, ביחס ל-2 שיקים, כי סירובם נבע מטעות מצדה של פקידת המשיב [טענה לפי ס' 10(א)(1) בחוק]. אולם 2 שיקים אלו זניחים נוכח שאר השיקים שסורבו, לרבות לאחר מועד ההגבלה, ולפיכך אין צורך להכריע בעניינם.

טענה נוספת שבפי המבקש היא כי הייתה לו ציפייה סבירה לכך שהמשיב יכבד חריגות קלות שלו ממסגרת האשראי, ולכך ששיקים של צדדים שלישיים, שהפקיד בחשבונו, ייפרעו ויקטינו את הגירעון. לטענתו של המבקש, ציפיות אלו נכזבו שלא באשמו.

המשיב מכחיש כל הסכמה, מצג, טעות או ציפייה סבירה כאמור. אדרבא: המשיב מצביע על הגדרתה הבלתי-שגרתית של מסגרת האשראי, לאמור: 39,999 ש"ח, כסימן וכראיה להתנגדותו הדווקנית של המשיב לכל חריגה, ולו בשקל אחד. לגרסתו של המשיב, המבקש חרג ממסגרת האשראי ושנה בכך, עד שנדמית בעיניו חריגתו כאילו הותרה לו; זאת על אף התרעות חוזרות ונשנות מצד המשיב.

זו ואף זו קתני: גם משבא המבקש להקטין את הגירעון בחשבונו - לא הפקיד בו מזומנים, אלא שיקים של צדדים שלישיים. כיבודם של שיקים כאמור אינו וודאי, ואמנם פעמים שלא כובדו. גם בניסיונו של המבקש להיטהר מן החריגה, אפוא, היה כטובל ובידיו שרץ של שיקים-לכאורה, שלמעשה אין בהם אלא לצור על פי צלוחית. ולא זו בלבד עשה המבקש, אלא 'הקיש הוויה ליציאה'; ובעוד ימינו מפקידה שיקים בחשבונו, להקטנת הגירעון - שמאלו שבה ומשכה שיקים מחשבונו, בו ביום. משבאה השמש על חשבונו, אפוא, נמצא חורג ממסגרת האשראי כבזריחתה.

עיון בדפי בחשבון שצירף המבקש עצמו לבקשתו מגלה כי התמונה שצייר המשיב בתשובתו הולמת את התנהלותו של החשבון יותר מן התמונה שצייר המבקש בבקשתו.

אין אנו מוצאים חשבון המתנהל, ככלל, בגבולות מסגרת האשראי, וכל אימת שנוצרת חריגה-לשעה - באות הפקדות-שלמחרת, והיה העקוב למישור. במקום זאת, מוצאים אנו חשבון שהפרוץ בהתנהלותו מרובה על העומד, וכל רוח מצויה, בדמותו של שיק של צד שלישי שאינו מכובד, ביחד עם 'הגדיים הבוקעים' של המבקש עצמו, בדמותם של השיקים שמשך מחשבונו במקביל להפקדות כאמור, סותרים את דפנותיה של מסגרת האשראי.

עיון ברשימת השיקים מושא הודעת ההגבלה סותר אף הוא את התזה של המבקש בדבר מצג מצד המשיב התומך, כביכול, בדפוס ההתנהלות האמור. המשיב סירב שיקים בתקופה של כשנה לפני מתן ההודעה, בחודשים מרץ, מאי, ספטמבר ודצמבר של שנת 2004 ובחודשים ינואר ופברואר של שנת 2005. כל חוליה בשרשרת סירובים זו ענתה במבקש לאמור כי לא לעולם חוסן, ולא לעולם יענה המשיב, בעל כורחו, אמן אחר חריגותיו של המבקש. אין מדובר, אפוא, על הסתר פנים פתאומי מצד המשיב כלפי המבקש, שנפל עליו כליקוי חמה בצהרי היום.

נאמר שכל האומר 'הקב''ה ותרן' - יוותרו מעיו; אלא הקב"ה מאריך אפו וגובה את שלו. נראה שהמשיב דבק במידותיו של הקב''ה. בא האדון אל היכלו, והגביל את מי שלא הגביל את עצמו.

נקיי הדעת שבירושלים לא היו חותמין על השטר אלא אם כן ידעו מי חותם עמהם, מן הסתם - על מנת שלא יימצא השטר מחולל והגירעון בחשבונם שב ותופח. המבקש לא נהג כן, אלא השליך יהבו על שיקים שאינם טובים שהיו לו כמשענת הקנה הרצוץ, אשר באה בחשבונו ונקבתהו. עקב כך, ועקב משיכותיו הנוספות, הסיג המבקש את הגבול שהציב לו המשיב. בכך סילף המבקש את דרכו, ומה לו כי על המשיב יזעף לבו.

סוף דבר - הבקשה נדחית, וההגבלה שרירה וקיימת.

המבקש ישפה את המשיב בגין שכ''ט עו''ד בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע''מ.

ניתנה היום, י"ד באלול תשס"ה (18 בספטמבר 2005), בלשכתי.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: