החלטה בתיק בשא 156448/04

1.              בנק דיסקונט לישראל הגיש תביעה כספית בסד"מ נגד שיפודי התקוה קניון 1992 בע"מ (להלן: "החברה או החייבת העיקרית") ונגד אסלן מני מנחם, אסלג קרן ואסלג אברהם.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן.  בקשה זו הינה נשוא החלטתי זו.

להלן אתייחס לטענות ההגנה שהעלו המבקשים:

2.              הטענה, כי מעולם לא ניתנה מסגרת אשראי ולא דובר על מתן מסגרת אשראי, הוכחה כהגנת בדים במהלך חקירתו הנגדית של מנחם אסלן, שאישר קיום חתימתו על מש/1.

3.              הטענה, כי המשיב איפשר למבקשת 1 להגיע בחשבון נשוא התביעה ליתרת חוב של
750,000 ש"ח, הוכחה גם היא כהגנת בדים, שכן במהלך החקירה הנגדית של מנחם אסלן הודה מנחם אסלן, שיתרת החובה של 750,000 ש"ח היא יתרת חוב שהצטברה במספר חשבונות ביחד ולא בחשבון נשוא התביעה בלבד, כי בחשבון נשוא התביעה מעולם לא הייתה יתרת חובה של 750,000 ש"ח, וכי לא זכור לו מה יתרת החובה המירבית בה היה החשבון נשוא התביעה (יצוין, שמתצהירו של מנחם אסלן ומעדותו בחקירה הנגדית של אסלג אברהם למדנו, שמבקשים 2 ו- 3 לא היו פעילים בחברה, וכי למנחם אסלן היתה זכות פעולה בלתי מוגבלת בחשבון).

4.              הטענה כי המשיב דרש בבת אחת במפתיע ושלא כדין את פירעון יתרת החוב, ובכך גרם למבקשים לנזקים.

דינה של טענה זו להידחות גם כן, שכן הוכח, שהמבקשת ראתה לנכון לחתום על מש/2 ובו ביקשה מהמשיב ביטול מסגרת האשראי, התחייבה לסלק על אתר כל חוב שהיא חייבת למשיב, והסכימה, שכל יתרת חובה שתיווצר תעמוד לפירעון מיידי, תשולם למשיב  ללא צורך בהודעה, תזכורת, או התראה, ותישא ריבית חריגה עד לפירעונה המלא.

זאת ועוד, הטענה, שנטענה כלאחר יד, לפיה כתוצאה מכך שהבנק דרש את הפירעון המיידי נגרמו למבקשת נזקים, נטענה באופן כללי, לא פורטה די הצורך, ויש לדחותה גם בשל חוסר פירוט.   

5.              הטענה, כי העובדה שהמשיב לא חקר בחקירה נגדית את מבקשת 3 הינה בעוכריו של המשיב.

הטענה נדחית. המבקשת לא התייצבה לדיון ולכן נבצר מהמשיב לחקור אותה על תצהירה באותה ישיבה.  הצדדים ביקשו דחייה לצורך זה ולא נעתרתי לבקשתם.

בדיון בבר"ל אין שום חובה לחקור המצהירים על תצהיריהם, שכן הדיון אינו נסב על שאלת מהימנותם של המצהירים. בית המשפט יוצא מהנחה, שכל מה שמוצהר עליו בתצהיר עשוי לשמש כטענת הגנה, אלא אם הוכח שמדובר בהגנת בדים. כך גם החלטתי ב- 15.3.04, על החלטה זו לא הוגשה בר"ע, והעובדה, שב"כ המשיב נמנע מלחקור המבקשת בעקבות החלטתי לא תהא בעוכריו של המשיב.

6.         טענת מבקשים 2 - 4, כי בהתאם להוראות סע' 8 לחוק הערבות התשכ"ז 1967 (להלן: "חוק הערבות") לא זכאי היה הבנק לתבוע אותם כערבים לתשלום החוב מבלי שדרשו קודם פרעונו מהחייב העיקרי.

בהתאם לטענת המבקשים, החייבת לא נדרשה תחילה לשלם את חוב הערבות.

גם טענה זו דינה להידחות.

סע' 8 לחוק הערבותקובע:

                "הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי 

                 לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא

                 באחת הנסיבות האלה:

                 (1) הערב ויתר על הדרישה מן החייב...".