החלטה בתיק בשא 156311/07 - פסקדין

החלטה זו הינה בבקשה אשר הגיש הנתבע 2 לביטול פסק דין מיום 18.2.07, שניתן כנגדו בהעדר הגשת בקשת רשות להתגונן.

השליח אשר ביצע את מסירת כתבי התביעה מר מוסא דבאבסח, המבקש וכן עו"ד להב אשר נתנו תצהירים מטעמם נחקרו על תצהיריהם, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעלפה.

המבקש עותר בבקשתו לביטול פסק הדין שניתן נגדו, הן מחובת הצדק  ולחילופין, ביטול משיקול דעתו של בית המשפט.

ביטול מחובת הצדק :

המבקש טוען כי דינו של פסק הדין להתבטל מחובת הצדק שכן לא בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה לנתבע, ומפנה לענין זה להחלטתו של כב' הרשם משה כהן, מיום 13.2.07 בה נקבע : "המסירה לנתבע אינה חוקית משום שלא ניתן לבצעה למנהל המשמרת ויש לבצעה כדין ומחדש".

לטענת ב"כ המבקש ב"כ המשיבים לא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט לבצע מסירה נוספת כדין, ועל כן לא היה מקום להגשת בקשה חוזרת למתן פסק דין.

בסעיף 3 לתצהירו של המבקש נטען כי במהלך סוף ינואר 2007 נמסר כתב התביעה בביתו לידי אישתו של המבקש.

ב"כ המבקש טוען כי פסק הדין ניתן שלא כדין בטרם חלפו 30 הימים מן המועד בו נמסר כתב התביעה לאשת המבקש, שכן מועד זה אמור היה לחלוף בסוף חודש פברואר 2007 בעוד שפסק הדין ניתן כבר ביום 18.2.07.

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק דין, התצהיר התומך בה על נספחיו, נשמעו עדויות הצדדים וסיכומי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק להידחות, מהנימוקים שלהלן.

 באישור המסירה של כתב התביעה למבקש והתצהיר שערך שליח המסירה מר מוסא דבאבסח לאימות דבר ביצועה, צויין כי המסירה למבקש בוצעה ביום 12.1.07 במשרדיה של חברת קניון שפרעם בע"מ (הנתבעת 1) , לידי מנהל משמרת בקניון בשם ג'אדללה.

בסעיף 6 לתצהיר שליח המסירה נאמר כי מר גאדאללה התקשר באותו מעמד טלפונית למבקש והלה אישר לו לקבל עבורו ובשמו את כתב התביעה ומסמכי העיקול וחתם על אישור המסירה.

אני מצטרף לדעתו של כב' הרשם משה כהן, בהחלטתו מיום 13.2.07 , לפיה המצאה לידי מנהל משמרת אינה מסירה חוקית לידי המבקש ועל כן אינה מסירה כדין של כתב התביעה.

מאחר ולא הוגש ערעור על החלטתו  של כב' הרשם כהן מיום 13.2.07 לענין העדר תוקפה של המסירה , עומדת החלטה זו בעינה גם כיום, ועל כן קיים מעשה בית דין, ומושתקת המשיבה מלטעון במסגרת הליך זה כי המסירה הנ"ל נעשתה כדין.

הצדדים אינם חלוקים כי ביום 1.2.07 פנה ב"כ המבקש לעו"ד עידו ממשרד ב"כ המשיבים לקבל הסכמתו לארכה להגשת בקשת רשות להתגונן עד ליום 28.2.07, אולם מאחר ועו"ד להב שהה באותה עת בחו"ל ואמור היה לשוב לארץ מס' ימים לאחר מכן,  ניתנה ארכה  עד ליום 8.2.07.

ב"כ המבקש העלה ההסכמה על הכתב ושלח פקס בענין למשרד ב"כ המשיבים , בו ציין, בין היתר  כי עם חזרת עו"ד להב לארץ בכוונתו לפנות אל עו"ד להב ע"מ לקבל ארכה נוספת עד ליום 28.2.07 (העתק הפקס מיום 1.2.07 צורף כנספח לבקשה).

הצדדים אינם חלוקים כי ב"כ המבקש פנה  ביום 10/2/07 ו/או בסמוך למועד זה,בפקס וטלפונית לאחר שובו של עו"ד להב מחו"ל, וביקש ארכה נוספת להגשת בקשת רשות להתגונן עד ליום 28.2.07, אולם זה סרב ליתן הסכמתו בענין.

(העתק הפניה בפקס מיום 10.1.07 לקבלת ארכה נוספת צורפה כנספח לבקשה).

אני סבור כי פנייתו של  ב"כ המבקש ביום 1.2.07 אל ב"כ המשיבים לקבלת ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן מהווה הודאה מצד החייב כי המועד החוקי בן 30 הימים להגשת בקשת הרשות להתגונן חלף, ועל כן, דרושה לו הסכמת ב"כ התובעים למתן ארכה להגשת הבר"ל.

המבקש טוען בסעיף 3 לתצהירו כתב התביעה נמסר לידי אשתו במהלך סוף חודש ינואר 2007 , כאשר מועד המסירה המדוייק אינו זכור לו.