החלטה בתיק בשא 155863/06 - פסקדין

1.         ביום 11.11.04 הגישה המשיבה (התובעת) כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת (הנתבעת) בגין ערבות שחתמה המבקשת לטובת לקוח של המשיבה (להלן: "החייב").

2.         המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן ביום 23.12.04 והדיון בבבקשה נקבע ליום 1.2.05.

הדיון בבקשה נדחה פעמיים לאור בקשת המבקשת וטענתה כי איננה יכולה להתייצב לדיון עקב מחלתה ולבסוף נקבע ליום 15.11.05.

3.         ביום 15.11.05 ניתן פסק דין המקבל את התביעה וזאת בהעדר התייצבות הנתבעת (המבקשת) ובהתאם נחתמה פסיקתא ביום 15.12.05.

4.         ביום 23.2.06 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, בטענה כי הגישה מבעוד מועד בקשת דחיית מועד דיון בשל מחלתה ואי יכולתה להתייצב לדיון.

5.         הבקשה הוגשה יותר מחודשיים מיום החתימה על הפסיקתא. בבקשתה כותבת המבקשת כי הבקשה מוגשת 30 יום מיום הידיעה על פסק הדין נגדה, אך איננה מפרטת לא בבקשה ולא בתצהיר המצורף אליה מתי בדיוק הובא לידיעתה פסק הדין ובאלו נסיבות.

6.         בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:" תקסד"א"), ביטול החלטה על פי צד אחד , נקבע כי:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה;החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."          

המבקשת איננה מציינת את המועד בו הומצא לה פסק הדין, אך גם אם סברה שבקשת הדחייה שהגישה (לדחיית דיון מיום 2.11.05 ) התקבלה, היה עליה לברר מה עלה בגורל בקשתה זו, אז היתה מגלה כי בקשתה נדחתה על ידי וכי ניתן פסק דין בהעדר.

7.         המבקשת מוחזקת כמי שידעה על פסק הדין שכן לא התייצבה לדיון והיתה עליה חובה לברר עוד באותו היום או לכל המאוחר יום למחרת גורל הדיון אליו לא התייצבה. בנסיבות אלו היה על המבקשת להגיש לפחות בקשה להארכת מועד, או ליתן הסבר מניח את הדעת איך קיבלה את פסק הדין ומתי.

גם אם היתה מגישה בקשה כזו ספק אם היתה נענית שכן תקנה 528 לתקנות קובעת כי בית-המשפט רשאי להאריך את המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו.

כבר נקבע כי לעניין "הטעמים המיוחדים" צריך שיהיו טעמים אובייקטיבים שאינם בשליטת בעל-הדין המבקש הארכת מועד ומקורם בגורם חיצוני.

למונח "טעם מיוחד" לא ניתן פירוש בהוראות הדין, ורשימה של טעמים מיוחדים לא מופיעה בתקנות, כך שעל בית-המשפט לבחון מכלול הנסיבות.

בענייננו, לא הוצגו לי ע"י המבקשת נסיבות כשלהן לפיהן יש מקום לקבל את הבקשה גם באיחור ולא מצאתי כל טעם אובייקטיבי ו/או טעם מיוחד אשר הציגה המבקשת, בגינו מתקיימת הצדקה להארכת המועד.

            האיחור בהגשת בקשת ביטול פסק הדין איננו מוצדק ובהעדר נימוק משכנע ובקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, הרי שמכוח איחור זה בלבד, יש לדחות את הבקשה.

             לפנים משורת הדין אדון בבקשת המבקשת כאילו הוגשה במועד.

8.        בעניין בקשה לביטול פסק דין על פי צד אחד, שניתן בשל אי התייצבותו של המבקש נאמר בספרו של א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 281 כי:

" יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת, אלא שכך או כך, יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן" .

8.1        הסיבה לאי התייצבות המבקשת -