החלטה בתיק בשא 155092/06 - פסקדין

1.         בפני בקשה להתיר לנתבעים (להלן: "המבקשים"), להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה"), שקבעה בהחלטה מיום 26.3.03 כי לתובע נותרה נכות צמיתה, בשיעור של 10%, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 17.7.01.

            רקע עובדתי

2.         התובע נפגע בשלוש תאונות דרכים, האחת אירעה ביום 11.6.98 (להלן: "התאונה הראשונה"), השנייה הינה תאונת דרכים מיום 25.1.00 (להלן: "התאונה השנייה") והשלישית, תאונה מיום 17.7.01 (להלן: "התאונה השלישית").

            ועדה רפואית של המל"ל, מיום 5.9.99, קבעה כי לתובע לא נותרה נכות בגין התאונה הראשונה.

כן נקבע כי לא נותרה לתובע נכות בגין התאונה השניה.

באשר לתאונה השלישית, ביום 15.1.03, קבעה ועדה רפואית ראשונה את נכותו של התובע, בגין התאונה השלישית, בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועה קלה של עמוד השדרה הצווארי וזאת בהתאם לסעיף 37 (5) א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956. ועדה רפואית לעררים, מיום 26.3.03, אישרה את קביעת הועדה מדרג ראשון. ועדה רפואית נוספת, מיום 28.7.03, שבה ואישרה, לאחר שעיינה בצילום עמוד שדרה צווארי מיום 23.3.04, את קביעת הועדה הרפואית הראשונה וקבעה כי נכותו של התובע בגין התאונה השלישית, הינה בשיעור של 10%.

            טענות הצדדים

3.         המבקשים טוענים כי בפני הועדה הרפואית, לא עמד תעוד רפואי המתייחס למצבו הקודם של התובע, לרבות מסמכים רפואיים מהם עולה כי התובע סבל, בין היתר, מבעיות גב ועמוד שדרה צווארי לאורך שנים רבות עובר לתאונה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי במידה והמסמכים הרלבנטיים, היו מונחים בפני הועדה, סביר להניח כי קביעתה היתה שונה ולפיכך, קיימת לטענתם הצדקה למתן היתר להבאת ראיות לסתור.

4.         התובע מתנגד לבקשה וטוען כי הועדה הרפואית קבעה את נכותו, בגין התאונה השלישית, בהיותה מודעת לעברו הרפואי שכן עמד בפניה כרטיסו הרפואי של התובע לרבות תיקו במל"ל, באשר לתאונה הראשונה, והועדה הרפואית ראתה לציין במפורש כי מצבו הנוכחי של התובע, אינו קשור לעברו.

דיון

5.         סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה לפי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

6.         הלכה היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין, ינתן במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה; טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא, וטעמים עובדתיים, כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, מאז נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי, ראה לעניין זה, בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505, ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77, א. ריבלין, תאונת דרכים, סדי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת עמ' 494, 495.

7.         מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו על ידי המבקשים, עולה כי בתיקו הרפואי של התובע, בקופת חולים, תועדו תלונות בדבר כאבים בעמוד שדרה צווארי, בשנת 1995 וכן בשנים 1997 ו- 1998. יחד עם זאת, בפרוטוקול הועדה הרפואית מיום 15.1.03, צויין כי בבדיקת התובע נמצאה הגבלה קלה בתנועות הצוואר והועדה התייחסה, באופן מפורש, לעברו הרפואי של התובע וקבעה: "לגבי ציון עבר רפואי בכרטיסו הרפואי הועדה קובעת כי מצבו הנוכחי אינו מושפע מעברו הרפואי" (סעיף 30 לדו"ח הועדה). גם בדו"ח הועדה הרפואית לעררים, מיום 26.3.03, מצויין בסעיף 30 לפרוטוקול: "לדעת הועדה מצבו הנוכחי לא קשור לעברו הרפואי".

            נראה איפוא, כי הועדות אשר דנו בשאלת נכותו של התובע, בגין התאונה השלישית, היו ערות לקיומו של עבר רפואי וחרף זאת, ראו לקבוע כי מצבו הנוכחי, אינו מושפע מעברו הרפואי. זאת ועוד, יצויין כי ועדה רפואית מיום 5.9.99, אשר דנה בעניינו של התובע, בגין התאונה הראשונה, לא מצאה בבדיקתה, הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי ואף ציינה: "מבחינה אורטופדית אין נכות. בעיון בתיקו הרפואי מקופ"ח, קיים עבר רפואי בגלל כאבים בצוואר". תיק הנכות מעבודה, בגין התאונה הראשונה, עמד בפני הועדה הרפואית מדרג ראשון אשר ראתה כאמור לקבוע כי מצבו הנוכחי של התובע, אינו מושפע מעברו הרפואי. בנסיבות אלה, כשועדה רפואית קודמת, אשר בדקה את התובע בשנת 1999, דהיינו לאחר התקופה אליה מתייחס התיעוד הרפואי העומד בבסיס הבקשה, לא מצאה הגבלה בתנועות הצוואר ולאור ההתייחסות המפורשת בדו"ח הועדה הרפואית, לעברו הרפואי של התובע, איני סבורה כי יש בחומר הרפואי, עליו מסתמכים המבקשים בבקשתם, כדי להצביע על כך שבפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלבנטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של התובע ואשר לו היו מובאות בפניה, סביר כי היו מביאות לתוצאה שונה ובעניין זה, אין לי אלא לשוב ולהפנות לפסה"ד בעניין טיארה, שם נאמר: "על פי נוסח הסיפא לסעיף 6 ב' לחוק יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... מקרה אחר הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות הנדונות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לאתונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה" (שם בעמ' 82, כן ראה, בר"ע (מחוזי תל אביב-יפו) 1679/04 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' לינדן (מפי כב' השופטת גרסטל, טרם פורסם).

8.         מהמקובץ עולה כי הועדה הרפואית, היתה ערה לעברו הרפואי של התובע וקבעה את ממצאיה, על בסיס הבדיקה הקלינית, תוך קביעה מפורשת כי נכותו אינה קשורה לעברו הרפואי.

            בנסיבות אלה, אין טעם מיוחד המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור, ודין הבקשה להדחות.

9.         הוצאות הבקשה תלקחנה בחשבון, בסיום ההליכים.

10.        ב"כ הצדדים יודיעו עמדתם להצעת הפשרה, עד ליום 1.9.06.

בהעדר הסדר, יגישו תצהירי עדות ראשית כדלקמן:

עדויות התביעה יוגשו בתצהירים עד לא יאוחר מיום 01.10.06.