החלטה בתיק בשא 154467/06 - פסקדין

החלטה זו ניתנת בהמשך לסיכומים בעל-פה שהושמעו בסופו של דיון שהתנהל במעמד המבקש, בא כוחו ובא כוח המשיבה, במסגרת בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע שטר שהגיש המבקש נגד המשיבה בגין שטר חוב מספר 140886 ע"ס 66,681 ש"ח מיום 22/12/04 שמועד פירעונו ביום 24/5/05, אשר הועמד ביום הגשתו לביצוע על סך של 52,857.32 ש"ח.

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לבקשה להארכת מועד ותצהיר נוסף בתמיכה לכתב ההתנגדות,
בהם הוצהר, בין היתר, כדלקמן:

• 1.       ביום 29/1/06 גילה המבקש לראשונה את כתב האזהרה זרוק בחצר ביתו.
• 2.       במועדים הרלוונטיים לתביעה שימש המבקש כמנהל שכיר של החייבת 1 בתיק ההוצל"פ, שהינה חברה קבלנית לבניין (להלן: "החברה").
• 3.       שטר החוב נשוא ההתנגדות נערך על-ידי החברה לטובת המשיבה, כבטוחה לקיום התחייבויותיה במסגרת הקמת פרויקט הידוע בכינויו "פרויקט הקוטג'ים" ברחוב מירוביץ' 25 בראשון לציון, והמבקש חתם כערב על שטר החוב הנ"ל.
• 4.        היות שהקמת הפרויקט נסתיימה והחברה מילאה את כל התחייבויותיה למשיבה, היה על המשיבה להחזיר לחברה את שטר החוב, אולם המבקש חדל בינתיים מלשמש כמנהל החברה, ושכח לדרוש את השבת השטר.
• 5.       המבקשת והמשיבה המשיכו לשתף פעולה ביניהן בפרויקט אחר ברחוב סולימן 19 בראשון לציון. בסיומו של פרויקט זה נותרה החברה חייבת למשיבה סכומי כסף שונים, וכיום מנסה המשיבה להגיש לביצוע את השטר אשר ניתן, כאמור, כבטוחה לקיום התחייבויות אחרות ופקע זה מכבר.
• 6.       הזוכה טרם מיצתה נקיטת הליכי הוצל"פ סבירים נגד החברה החייבת בהתאם לסעיף
  27(א) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967.  

במהלך הדיון נחקר המבקש על תצהירו והעיד כי כל החתימות המופיעות על גבי שטר החוב נעשו בכתב ידו. המבקש הודה שנותר לחברה חוב כלפי המשיבה, ולגבי סכום החוב, העיד כי איננו יודע והסיף שלהערכתו הסכום נמוך מזה הנקוב בשטר. בהמשך העיד כי בעל המניות בחברה הוא אביו, משה קאשי. כנשאל מניין הוא יודע כי לא בוצעו פעולות נגד החברה, השיב כי כל הדיירים אמרו לו שהמשיבה לא פנתה אליהם, כשבמסגרת החקירה החוזרת הבהיר כי מגיע לחברה כסף מהדיירים.

בסיכומיו חזר ב"כ המבקש על האמור בבקשות ובתצהירים, והוסיף כי המשיבה כלל לא ניסתה לגבות את הכספים המגיעים לחברה והמצויים בידי צדדי ג'. כמו-כן טען שקיימות למבקש טענות הגנה טובות ומוצדקות הרבה מעבר לרף הנמוך הנדרש בפסיקה לצורך מתן רשות להתגונן, וכי המבקשת כלל לא חקרה את המבקש לגבי נסיבות חתימת השטר ולגבי העובדות הנוגעות לבקשה להארכת מועד.

ב"כ המשיבה טען כי בשטר החוב נקבע מפורשות שהוא ניתן על כל חוב קיים או עתידי, והיות שהמבקש אינו חולק בתצהירו על סכום החוב, יש לו לכל היותר יריבות עם החברה החייבת, אשר לא השיבה לידיו את השטר. עוד נטען כי במסגרת חתימתו על השטר, אישר המבקש שהוא מוותר על כל דרישה בהתאם לפקודת השטרות, ובכך ויתר על הדרישה לפנות לחייב העיקרי תחילה. בהמשך טען ב"כ המשיבה כי המבקש לא הביא כל ראיה בכתב על-מנת לסתור את תנאי השטר, וזאת כאשר מדובר בחברה משפחתית וטענותיו של המבקש בדבר העדר קשר עם החברה תמוהות. לעניין הבקשה להארכת מועד, נטען כי הוגש תצהיר של שליח המסירה, ומאחר שלא זומן לחקירה, יש לקבל את טענותיו במלואן.

דיון

לאחר עיון בחומר המצוי בפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דינן של הבקשות להתקבל, מהנימוקים המפורטים להלן.

במסגרת הבקשה להארכת מועד הצהיר המבקש כי גילה את האזהרה זרוקה בחצר ביתו רק ביום 29/1/06, ולכן ההתנגדות הוגשה במועד. ב"כ המשיבה הגישה תגובה לבקשה בצירוף תצהיר של מבצע המסירה, ולפיו האזהרה הומצאה לבנו של המבקש, אולם לא צוין מה גילו של הבן. בנוסף לכך, ב"כ המשיבה כלל לא חקר את המבקש על העובדות הנוגעות להמצאת האזהרה במהלך החקירה הנגדית. לפיכך, הנני נעתר לבקשה להארכת המועד.

לגופו של עניין, המבקש הצהיר כי שטר החוב עליו הוא חתום כערב ניתן למשיבה כבטוחה לקיום התחייבויותיה של החברה (החייבת 1) בפרויקט שכבר הסתיים, ועל-כן טען שהשטר פקע ושהיה על המשיבה להחזירו לידי החברה. ב"כ המשיבה לא חקר את המבקש אודות נסיבות מתן השטר, ולכן גרסתו בעניין זה לא סתרה. 

אמנם המבקש הודה כי החברה חייבת כספים למשיבה בגין פרויקט אחר, אך כאמור, לא נסתרה טענתו לפיה משמילאה החברה את כל התחייבויותיה כלפי המשיבה במסגרת הפרויקט הראשון, פקע השטר והמשיבה לא הייתה רשאית להשתמש בו.

בנוסף לכך יצוין כי המשיבה לא ביססה את סכום החוב הנטען במסגרת הבקשה לביצוע שטר או בסיכומיה ולא פירטה כיצד, מתי ובאילו נסיבות נוצר אותו חוב.