החלטה בתיק בשא 153711/06 - פסקדין

1.         בפני בקשת המבקשים, צדוק וחיים דבורה,  לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 28.7.98, מטעמי צדק ולחילופין בקשתם לביטול פסק הדין מפאת שיקול דעת בית המשפט.

יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל עומדת כיום על סך של כ- 813,759 ש"ח.

2.         בקשה להארכת מועד:

נטען בבקשה לביטול פסק הדין כי הבקשה מוגשת במועד אולם לחילופין אם יקבע בית המשפט שהבקשה מוגשת באיחור הרי שבית המשפט מתבקש לראות בנימוקי הבקשה כמספיקים דיים אף לגבי הארכת המועד.

כאמור פסק הדין ניתן כנגד המבקשים ביום 28.7.98.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק ביום 6.2.06.

אבחן מהו מועד ידיעת המבקשים על פסק הדין אשר ניתן כנגדם.

המבקש  1- צדוק דבורה (נ' 1):

בשנת 1998 מודה המבקש כי השתתף בפגישה שנערכה במשרד ב"כ המבקש.

ביום 6.5.99 בוצע עיקול צד ג' במסגרת תיק ההוצאה לפועל על חשבונו של המבקש 1 וחשבונו חויב ב-700 ש"ח.

התנהגות סבירה הייתה מחייבת כי אדם אשר מנוכה סכום משמעותי מחשבונו בודק את סיבת הניכוי.

המבקש 1 מודה כי כבר ב- 6/01 ידע על תיק זה לאחר שהוצאה נגדו פקודת מאסר ועל כן שילם תשלום בתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח לביצוע פסק הדין.

ב"כ המשיב צירף פרוטוקול חקירת יכולת שנערכה למבקש 1 ביום 25.6.01.

מכאן, הואיל והמבקש 1 ידע על קיומו של פסק הדין לכל הפחות כבר בשנת 2001  הרי הבקשה לביטול פסק הדין לא הוגשה במועדה.

כאשר נשאל המבקש 1 בחקירתו בפני מדוע לא הגיש מיד בקשה לביטול פסק הדין השיב במילים :" אין לי מה להגיד" (עמ' 2 מול שורה 23).

לפיכך אף על פי עדותו של המבקש 1, לא מתקיים כל טעם מיוחד להארכת המועד.

המבקש 2- חיים דבורה (נ' 2)

המבקש 2 מודה כי ידע על התיק ממועד הנפקת צו מאסר כנגדו בתיק ההוצאה לפועל "בשנת 2000 או 2001" (עמ' 5 מול שורה 11). המבקש 2 מודה כי נערכה לו בתיק ההוצאה לפועל חקירת יכולת ומאז נהג לשלם לתיק עד 11/05, סך של 340 ש"ח מידי חודש.

עולה מהמצורף על ידי ב"כ המשיב כי למבקש 2 נערכה חקירת יכולת ביום 10.7.02 וכן מדף החשבון בתיק ההוצאה לפועל אשר הוגש על ידו, כי תשלומי המבקש 2 החלו ביום 16.1.02.

מכאן, למרות שהמבקש 2 ידע על קיומו של פסק הדין  מזה מספר שנים, השלים עם קיומו באמצעות תשלומים לתיק ההוצאה לפועל, עתר לביטולו רק בשנת 2006.

לפיכך, הבקשה לביטול פסק הדין לא הוגשה במועדה ויש לבחון האם מתקיימים התנאים להארכת המועד.