1. לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף בשל היותו של בית המשפט בישראל פורום לא נאות, וכן בשל התיישנות התביעה.
רקע
2. המשיב, איש עסקים הפועל באמצעות חברות שונות שבשליטתו הגיש תובעה זו בטענה שביצעו כלפיו מעשה מרמה. מכתב התביעה עולה כי בסוף שנת 1998 הציג הנתבע 1 (להלן: "זיצר") בפני המשיב את האפשרות לרכוש את מפעל "אורביס" ברומניה המייצר כדוריות פלדה זעירות לצורכי ניקוי, העומד להפרטה (להלן: "אורביס"). זיצר, שלמד רפואת שיניים ברומניה ושהה שם במסגרת לימודיו טען כי הוא ואחיו, נתבע 2 (להלן: "שלום"), הינם הבעלים של חברה בשם זיצר טרנס העוסקת בהובלות בינלאומיות באירופה בכלל וברומניה בפרט (להלן: "זיצר טרנס"). כמו כן, טען כי הגיע לידיעתו שבמכרז הראשון למכירת אורביס שנערך באוגוסט 1998, המפעל לא נמכר לפי הצעת המחיר הממשלתית ולפיכך המחיר ההתחלתי במכרז השני יהיה נמוך יותר, ובמכרז השלישי נמוך בכ- 10% מבשני, כאשר רק חברה שנתנה הצעת מחיר במכרז קודם שנכשל נהנית מירידת המחיר במרכז העוקב. זיצר הצהיר כי בכוונתו לרתום את המשיב לפרווייקט משותף על מנת לגשת למכרז השני ולהנות מירידת המחיר הצפוי בסבבי המכרז הבאים. זייצר ציין כי מפעל אורביס הוא מפעל בעל פוטנציאל מסחרי גבוה כשלעצמו וכן נמצא על חלקת מקרקעין גדולה באיזור מבוקש שערכו צפוי לעלות פי כמה על עלות המכרז כולו. ההצעה עוררה במשיב עניין והחלה מסכת התכתבויות בינו לבין מנהל אורביס, אשר בעקבותיה הוזמנו המשיב וזיצר לאורביס לסיור במפעל. במסגרת אותה נסיעה ראשונה, יצרו הצדדים קשר עם בנק רומני שחברת זיצר טרנס עבדה איתו, לצורך בדיקת אפשרויות מימון. לאחר בדיקת העניין הגיעו הצדדים למסקנה כי הדרך הכדאית ביותר לקבלת מימון היא ע"י שעבוד אורביס לבנק הרומני כאשר זה האחרון יתן ערבות מקבילה לבנק דיסקונט, ובנק דיסקונט יתן את ההלוואה עצמה.
3. עם חזרתם לארץ של זיצר והמשיב הם חלו לקדם את העסקה. לצדדים התברר כי לא ניתן לגשת למכרז אלא אך ורק באמצעות חברה רומנית. הצעתו של זיצר הייתה כי לצורך המכרז יעשו שימוש בחברה בשם TERRA COM IMPEX SRL(להלן: "טרה"), שהינה חברה קיימת אך לא פעילה, הרשומה על שמו של נתבע 3. זיצר ושלום הבטיחו לדאוג להייבטים החשבונאיים והמשפטיים של הפרוייקט, והיפנו את המשיב לעו"ד גיולה אנטון, נתבע 6 (להלן: "עו"ד גיולה"). עו"ד גיולה מסר לתובע כי מר מץ הוא הבעלים של 100% ממניותיה של טרה. בין המשיב, מר מץ, זיצר ושלום נחתם הסכם לפיו מניותיו של מר מץ יועברו למשיב, זיצר ושלום, כאשר המשיב יקבל 50% מהמניות וזיצר ושלום יחלקו ב 50% הנותרים. במקביל לקחו על עצמם זייצר ושלום לערוך הסכם נוסף בין הצדדים הקובע כי לאחר העברת המניות, לא יוותרו לצדדים טענות כל שהן זה כלפי זה וכי מץ מתנתק מהחברה לחלוטין ובאופן סופי.
4. בשלב מאוחר יותר, עקב שינוי האוירה ברומניה ואי היציבות האינפלציונית בה, בנק דיסקונט לא הסכים לקבל ערבות מבנק רומני אך הסכים לקבל ערבות ממדינה אירופאית אחרת. לאור עמדתו החדשה של בנק דיסקונט, התקיימה פגישה נוספת במרפאתו של זיצר ובמהלכה הודיע זיצר לתובע כי שלום בחר שלא להיכנס לשותפות ולפיכך על המשיב לדאוג למימון 50% מההלוואה ממקורותיו. על אף שהיה מדובר ברגע האחרון הסכים המשיב לדאוג למימון הנדרש. סוכם בין הצדדים כי שלום יצא מהעסקה ואילו המשיב וזיצר יתחלקו במניות טרה בחלקים שווים. זיצר הבהיר כי היות ואין לו מקורות מימון משל עצמו, הרי שיסכים לשעבוד חלקו במפעל ולתת התחייבות אישית. המשיב וזייצר נסעו פעם נוספת לרומניה, ולאחר משא ומתן עם מנהל אורביס הצליחו להוריד את המחיר ממחיר התחלתי של 750,000 $ במכרז הראשון למחיר התחלתי של 500,000 $ במכרז השני. המשיב וזיצר אף נפגשו עם עו"ד גיולה ומסרו לו את כל הניירות עליהם חתמו בארץ כולל יפוי כוח נוטריוני, לצורך העברת 50% מזכויותיו של מר מץ לתובע. המשיב שב לארץ לדאוג לערבות הבנקאית הנדרשת על פי המכרז וזייצר נותר ברומניה לדאוג להעברת מניות טרה ורישומן על שמו ועל שם המשיב.
5. המשיב הגיע לארץ והודיע לזיצר שקבע פגישה בבנק דיסקונט לצורך קבלת הערבות. זיצר שלח לתובע פקס מחברת זיצר טרנס המאשר את הוצאת הערבות מהחשבון המשותף אותו פתחו לפני הנסיעה השנייה לרומניה. ביום בו הייתה הפגישה עתידה להתקיים, התקשר זייצר לתובע בשמונה בבוקר ואמר לו כי לדעתו החברה לא ריווחית והרכישה לא כדאית. לפיכך, הודיע זיצר כי הוא יוצא מהעסקה ועל כן אין טעם בקבלת הערבות. המשיב, שעמדתו הפתאומית של זיצר נראה לו תמוהה, הלך לפגישה בבנק בכל זאת, וקיבל את הערבות מהבנק.
המשיב צירף אליו את איש העסקים סנדו בויום (להלן: "סנדו") ויחד עמו דיבר עם זיצר והבהיר לו כי הוא מתכוון בכל מקרה לגשת למכרז. לטענת המשיב זייצר השיב שהוא רוצה 15,000$ תמורת ההשקעה שלו באופן מיידי שאם לא כן, החברה המשותפת לא תשתתף במכרז. בשלב זה התברר כי המשיב הצליח להוריד במו"מ את מחיר הגישה למרכז ל - 320,000$ ובכך העסקה הפכה להיות משתלמת ביותר שכן יחד עם המפעל נכללו באותו המחיר רכבים, סחורה וחומרי גלם. כך יצא שהקרקע עליה שוכן המפעל, הגובלת בשטחים המשמשים את חברת "קוקה קולה, ובעלת פוטנציאל גבוה ביותר, ניתנת כמעט בחינם.
6. לטענת המשיב, בשלב זה הבין זיצר כי העסקה כדאית ביותר ומבחינתו המשיב מיותר שכן הוא יכול לגייס לבדו את ההשקעה. לפיכך החל בסדרת מעשי מרמה. הוא מנע את השלמת העברת מניותיה של טרה לתובע, מסמכי העברת המניות שנמסרו בנאמנות לעו"ד גיולה, הועברו בניגוד להרשאות שניתנו במסגרת ייפוי הכוח, למשרדי זיצר טרנס ונעלמו שם וזיצר ניסה לגשת למכרז בעצמו כשהוא מלווה הצעה זו בהצעה נוספת השייכת לשלום. לאור האמור יעץ סנדו לתובע לגשת למכרז באמצעות חברת מגירה השייכת לו ואשר הבעלות בה תועבר לתובע תמורת 7,000 $. ביום 27.4.99 התקשר המשיב למנהל אורביס והודיע לו שהוא עומד להשתתף במכרז שנועד להתקיים ביום 29.4.99 אולם המנהל של אורביס הודיע לתובע כי המפעל נרכש כבר ע"י זיצר ולכן אין טעם שיגיע לרומניה. המשיב לא נרתע והודיע שהוא מגיע בכל מקרה ומביא יחד איתו ערבות בנקאית. המשיב הגיע לרומניה ביום 28.4.99. בישיבה שנערכה במסעדה ברומניה בין המשיב, זיצר סנדו ומיכאי (שותף של זיצר ושלום בפרויקט אחר) סוכם כי שלום ייכנס ב - 50% יחד עם המשיב וכל אחד ידאג לכסף בלי שעבוד. הצדדים החליטו כי יגשו למכרז עם חברת טרה, ואכן חברת טרה זכתה במכרז.
לאחר הזכייה נפגשו הצדדים ובמעמד זה הודיע זיצר כי לא העביר את מניות טרה לשותפים, כך שבפועל הוא הבעלים של החברה ועל כן הזכייה במכרז הינה שלו בלבד.
טענות המבקשים
7. המבקשים מס' 1 ו - 2, זיצר ושלום, הנם תושבי רומניה, המתגוררים ברומניה מזה כ - 16 שנה ומרכז חייהם מתנהל ברומניה, הן מבחינת חייהם האישיים, הכלכליים והעסקיים. לפיכך, מדינת ישראל הינה פורם לא נאות לדון בתובענה, אלא הפורום הנאות הוא ברומניה אשר לה יש את מירב הזיקות בענייננו.
זיצר ושלום ממשיכים וטוענים כי לאביהם מר דב זיצר, מבקש מס' 3, אין כל קשר לתובענה דנן ועל פניו אין לתובע כל עילת תביעה כלפיו. הסיבה היחידה לצירופו היא הניסיון לנסות להפוך את הנתבעים למקשה אחת ולבצע כך כביכול, המצאה כדין בתחומי מדינת ישראל. לטענת זיצר ושלום לא בוצעה להם המצאה כדין של כתב התביעה, ועל המשיב היה לבקש מבית המשפט היתר המצאה מחוץ לתחום, ובמסגרתו להוכיח כי ראוי שההליך יתנהל בישראל. יש לציין שהתביעה הוגשה ממילא כנגד שני נתבעים זרים נוספים, פר - אקסלנס, אשר אין מחלוקת כי אין להם כל קשר למדינת ישראל וכל הזיקות בעניינים מובילות חד משמעית לרומניה.
משהתשלשלות העניינים כפי שנטענה בכתב התביעה עצמו, לא יכול להיות חולק , שכל הזיקות נוגעות לרומניה, והיא המקום הטבעי, הראוי והנכון, לניהול ההליך. המבקשים ממשיכים וטוענים כי כל העדים הרלוונטים להגנתם הינם אזרחי ותושבי רומניה. ניהול התביעה בארץ תחייב את הגעתם של כל העדים לארץ, שרבים מהם הינם משתתפי וחברי ועדת המכרזים הממשלתית הרומנית. עדים אלה שייכים למינהל הציבורי הרומני וקיים חשש ממשי לפיו אף אם עדים אלה יוזמנו להעיד בבית משפט ישראלי, קיים ממשלת רומניה תתגד להגעתם, דבר שיפגע באופן ישיר בהגנתם של המבקשים.
טענה נוספת אותה מעלים המבקשים היא טענת התיישנות. עילת התביעה הנטענת בכתב התביעה התגבשה לפני יום 27.4.99 או לכל המאוחר ביום 29.4.99. מאחר ותביעה הוגשה לבית המשפט רק ביום 30.04.06, דינה להדחות על הסף בשל התיישנותה.
טענות המשיב
8. לטענת המשיב המבקשים מנועים מלטעון כי כתב התביעה לא הומצא להם כדין שכן הם מיוצגים בתביעה זו ע"י עו"ד ישראלי ועל כן מענם לצורך המצאת כתבי בי - דין הינו אצל בא כוחם. המשיב ממשיך וטוען כי מבקש 3 הוא זה שפעל מאחורי הקלעים ומשך בחוטים. הוא זה שניהל ומימן את העסקאות והרכישות של בניו, והוא זה שקבע את מהלך הדברים.
המשיב ממשיך וטוען כי המבקשים מנסים להסיט בבקשתם את המיקוד לעבר נושאים שוליים שאינם רלוונטים לעילת התביעה שהינה הפרת הסכם שנכרת בישראל. לפיכך, המשיב סבור כי הפורום הנאות לדון בתובענה הוא בית משפט בישראל, שכן כל הפעולות שבוצעו ברומניה, היו פועל יוצא של ההסכם וההסכמות שהביאו לגיבושו. באשר לטענות המבקשים הנוגעות לעדים, העדים הרלוונטיים לענייננו הם מי שהיו עדים למו"מ שהתנהל בין המשיב למבקשים וכן להסכמות המפורטות בחוזה העברת המניות. למעט עו"ד גיולה כל העדים דוברי עיברית ורובם תושבי ישראל, כך שאין נפקות לטענה כי ההתדיינות בארץ תחייב מתורגמנים בכל שלב של המשפט, ולכל היותר יהיה צורך במתורגמן לצורך עדותו של עו"ד גיולה. במקרה דנן אין כל יתרון לבית משפט רומני על פני בית משפט ישראלי. עילת התביעה, איננה נובעת מסדרי הדין הרומניים אלא בהפרת חוזה שנכרת בישראל, מקום בו יש לבית המשפט הישראלי את כל הכלים הדרושים כדי לפסוק באם התרחשה הפרה.
עוד לטענתו, עילת התביעה נולדה ביום 29.4.99 , היום בו הכריז זיצר על נישולו של המשיב מהעסקה. מאחר ויום 29.04.06 היה יום שבת ניתן להגיש את התביעה ביום שלאחריו, וכך נעשה. לפיכך, התביעה הוגשה בטרם התיישנה.
דיון התיישנות