החלטה בתיק בשא 14401/06 - פסקדין

1.         המשיבות 3-2 (להלן : "המשיבות"), הגישו בקשה לאכיפת פסק חוץ כנגד המשיבה 3 (להלן: "פרארי ישראל"). פסק החוץ עניינו בקשה לאכוף פסק דין שניתן ביום 31.3.06 בבית משפט באנגליה, שהשית חיוב כספי על פרארי ישראל לטובת המשיבות.

2.         בד בבד, נענה ביהמ"ש, כב' הרשם גלדשטיין לבקשת המשיבות במסגרת בש"א 11952/06 והטיל עיקול על רכוש המשיבה כמו גם רכושה של המבקשת אצל מחזיקים שונים.

3.         המבקשת הינה חברה אשר נטען כי הוקמה ע"י בעליה של פרארי ישראל, או מי מטעמה, ולה הוברח רכושה, נכסיה וזכויותיה של פרארי ישראל, כאשר קיימת זהות בשליטה בין שתי החברות והן עוסקות באותו תחום.

4.         המבקשת הגישה בקשה לביטול העיקול, בש"א 14401/06, וזאת בין היתר מהטעם שאין קשר בין שתי החברות, הקמת המבקשת נעשתה מכוח שיקולים עסקיים טהורים, היא רכשה את רכושה של פרארי ישראל כדין, לפי חשבוניות שצורפו לבקשה ועוד. המשיבות התנגדו לבקשה לפי שלטעמם המדובר בהברחת רכוש, שבין חברה לחברה אחרת רק על מנת להתחמק מן החוב הפסוק.

5.         בין לבין ומאחר ופרארי ישראל לא הגישה התנגדות לבקשה לאכיפת פסק חוץ, ניתן ביום 19.7.06 פסק דין האוכף את פסק החוץ וכן משית על פרארי ישראל הוצאות ושכר טרחה.

6.         בנסיבות אלה, סבורני כי מתייתר הדיון בבקשת הביטול שכן, ההליך העיקרי הסתיים בפסק דין וכי על הצדדים לברר את שאלת הבעלות במסגרת תובענה נפרדת. אוסיף כי בדיון היום הסתבר שהוטל עיקול על שני כלי רכב הרשומים בבעלות המבקשת, וכן עיקול על חשבון הבנק שלה הכפוף לזכויות הבנק; שווי כל אלה הוא במסגרת סמכות בית המשפט השלום.

7.         הסתבר כי המחלוקת בין הצדדים הינה מי הצד אשר יגיש את התובענה האם על המשיבות, כגרסת המבקשת, או על המבקשת כגרסת המשיבות. לטעמי אין במחלוקת האמורה, כדי להוות שיקול פיו יש לברר את המחלוקת בשאלת הבעלות, במסגרת הבקשה לביטול העיקול.

8.         נוכח עמדות הצדדים, בחנתי את טענותיהם כעולה מכתבי הטענות בבקשה, והגעתי לכלל מסקנה כי אם סבורה המבקשת שאכן הרכוש שעוקל שייך לה, תתכבד ותגיש הליך המצהיר על בעלותה ברכוש, וכי אין מקום לברר זאת במסגרת בקשה לביטול עיקול, לא כל שכן שעה שניתן כבר פסק דין בתובענה.

9.         אבהיר כי מסקנתי זו נסמכת בין היתר על כך ששעה שמדובר בטענות של הברחת רכוש, מן הראוי ששאלת הבעלות ברכוש  האמור, תעשה במסגרת הליך של תובענה למתן פסק דין הצהרתי אשר במהלכו יברר ביהמ"ש כראוי את העובדות לאשורן. אפנה בהקשר זה לדברי ביהמ"ש העליון, כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר , ס' 6 ב' לפסה"ד, הפיסקה השניה, שם התייחס ביהמ"ש לדרך הראויה של הגשת תובענה וכאמור לעיל. כן ראה ע"א 4360/90 בר חן נ' כוכבי , פ"ד מד(2) 324 בסעיף ד.

10.        זאת ועוד, סבורני כי בירור הטענות במסגרת הצרה של בקשה לביטול עיקול, בנסיבות המקרה, נוכח הקוטביות בין הצדדים, אינה מתאימה וראויה לברר את הטענות האמורות לגופן. במיוחד נכון הדבר שעה שביהמ"ש נדרש לשמיעת ראיות ולניהול הליך בעניין, כאשר הצדדים עמדו על חקירת המצהירים.

11.        לטעמי, שעה שלכאורה יש תימוכין לטענת מבקש העיקול לפיה הרכוש שייך לנתבע, קמה החובה על הטוען שהרכוש שלו, להגיש תובענה לפסק דין הצהרתי ואלה הן הנסיבות שלפני.

12.        לאור האמור, אני מאשר את העיקולים הזמניים שהוטלו עפ"י החלטת כב' הרשם גלדשטיין בתיק בש"א 11952/06 מיום 28.5.06. עם זאת, המשיבות לא תהיינה רשאיות לממש את העיקול, אלא בתום 30 יום מהיום, על מנת לאפשר למבקשת בפרק זמן זה לנקוט בהליך המתאים להצהרה על בעלותה ברכוש שעוקל.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום ט' בשבט, תשס"ז (28 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה  לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

                                                                                ____________________

איתן אורנשטיין, שופט

                                                                                               רשם בית המשפט

                                                                                               המחוזי תל אביב - יפו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: