החלטה בתיק בשא 14020/06

1. התובע- המשיב מס' 1 תאגיד בנקאי הגיש תביעה זו כנגד הנתבעים בעל ואשה לתשלום סכום של 13,783.71 ש"ח בשל יתרת חוב בתשלומי הלוואה שנטלו הנתבעים, ההלוואה הינה הלוואה מיום 1.9.03 בסכום של 170,000ש"ח נכון לאותו מועד.
2. המבקשת-הנתבעת מס' 2 (להלן-"הנתבעת") הגישה שתי בקשות, בקשה לדחיית התביעה על הסף (בש"א 12026/06) ובקשה למתן רשות להתגונן (בש"א 14020/06) הדיון בשתי הבקשות ייעשה במאוחד.
3. ביום 11.9.06 הוריתי לתובע להודיע האם הוא מתכוון לחקור את המצהירה -הנתבעת בבקשתה למתן רשות להתגונן, התובע בהודעה מיום 19.9.06 הודיע כי הוא מוותר על חקירתה של הנתבעת. בנסיבות אלו ניתנה לצדדים האפשרות להשלים טיעוניהם בכתב כאמור בהחלטתי מיום 20.9.06, אולם הצדדים בחרו שלא להשלים טיעוניהם אי לכך ההחלטה בבקשה זו תינתן על סמך המסמכים שהוגשו עד כה.

טענות הנתבעת:

4. הנתבעת טוענת כי היא והנתבע מס' 1 (המשיב מס' 2 לבקשות להלן-"הנתבע" ) רכשו את דירת המגורים אשר נרשמה על שמם בחלקים שווים. היא מוסיפה וטוענת שהיא שילמה את חלקה בדירה ואילו הנתבע אמור היה להשלים את חלקו בעלות הדירה באמצעות ההלוואה נשוא תובענה זו. לטענתה התובע התנה את מתן ההלוואה בחתימתה ובחתימת הנתבע על גבי שטר המשכנתא ורק בשל כך היא חתמה על השטר. לגרסתה היא בפועל הנתבע הוא זה שנשא בהחזר תשלום החוב ולכן אין להטיל עליה אחריות על מעשיו או מחדליו של הנתבע.
5. הנתבעת מוסיפה שבעקבות הלוואה זו נחתם ביום 1.9.03 הסכם ממון בינה לבין הנתבע ואשר לפיו האחריות לתשלום מלוא ההלוואה הזו מוטלת על כתפיו של הנתבע ולכן  לאור הסכם הממון שנחתם ביניהם, הסכם אשר ניתן לו תוקף של פס"ד ביום 1.9.03, אין יריבות בין הנתבעת לתובע ואין לנתבעת דבר הכורך אותה בהלוואה זו ובתובענה זו.
6. הנתבעת מציינת כמו כן שהגישה לבית משפט לענייני משפחה בקשה למתן צו לפירוק השיתוף בדירה ובקשה זו התקבלה ובית המשפט מינה כונס נכסים חיצוני למימוש הנכס ולכן לטענתה משמונה כונס נכסים על דירתה ודירת הנתבע התובע יוכל להיפרע את חובו של הנתבע מכספי המכירה שיגיעו לידו ולכן דין התביעה כנגדה להידחות.

טענות התובע:

7. התובע טוען שדין הבקשה להידחות שכן הנתבעת אינה מתכחשת לחובה אלא רק מעלה טענות סתמיות וכלליות וטענות הרלונטיות למערכת היחסים בינה לבין הנתבע ואינן נוגעות לתובע בכלל. לטענתו, הסכם הממון חל על הנתבעים בלבד ולא על התובע שאינו צד לאותו הסכם ואין הנתבעת יכולה לעשות שימוש באותו הסכם לשם פגיעה בזכויותיו של התובע, יתרה מזו הסכם הממון נעשה ביום 1.9.03, הוא המועד בו נחתם הסכם ההלוואה תוך שהנתבעת הסתירה עניין זה מהתובע.
8. התובע מוסיף ששני הנתבעים חתמו על הסכם ההלוואה והתחייבו לסלק אותה ביחד ולחוד בהתאם לתנאים הנקובים בחוזה, הנתבעת מאשרת את חתימתה על החוזה וכן את  עובדת נטילת ההלוואה מהתובע כאשר היא גם מאשרת את דבר החוב ולכן דין טענתה בדבר העדר יריבות בינה לבין התובע להידחות.
9. התובע טוען כמו כן שאין בטענות שהעלתה הנתבעת כדי לבסס ולו הגנה לכאורה בפני התביעה ולכן יש לדחות הבקשה ולמנוע התדיינות מיותרת ובזבוז זמן שיפוטי וליתן פס"ד כנגד הנתבעת.

דיון והכרעה:

10. לנתבע כמו לכל מתדיין קיימת זכות חוקתית לשטוח טענותיו בפני הערכאות. בסוג כזה של תביעות תשלל זכות זו רק אם ברור הדבר ונעלה מכל ספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 675). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41 ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721).
11. יוזכר כי על פי ההלכה המשפטית אין להזקק בשלב זה לשאלת מהימנות הגרסה (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נגד בנק למסחר בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 133, 138), ועל הנתבעת לא מוטל להראות באיזה אופן תוכיח את טענותיה. כל שיש לבחון הוא האם בהנחה שיתקבלו טענות הנתבעת יש בהן כדי להעמיד לה הגנה ולו לכאורה. (ראה  ע"א 518/87 ליאור פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תק-על 93 (3) 1337. ע"א 604/81, 455/81  מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518. ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש.לווין עמ' 677-675).
12. עיון בבקשות  הנתבעת מראה כי היא אינה מתכחשת שהיא חתומה על הסכם ההלוואה נשוא תובענה זו ואינה מתכחשת לעובדת נטילת ההלוואה מהתובע ואף לא לסכום הנתבע. כל הטענות שמעלה הנתבעת להגנתה הינה קיומו של הסכם ממון שנחתם בינה לבין הנתבע ואשר על פיו האחריות לתשלום סכום ההלוואה מוטלת על הנתבע בלבד, טענה זו אינה טענת הגנה כלפי צדדי ג' לאותו הסכם כמו הבנק התובע.
13. למעשה עיון בהסכם הממון מראה כי כך סברה גם הנתבעת בעת החתימה על ההסכם שכן  הצדדים לאותו הסכם לקחו בחשבון את האפשרות שהבעל -הנתבע  לא ישלם את תשלומי המשכנתא, (ר' סעיף 4 להסכם שצורף כנספח לבש"א 12026/06), לרבות זכויות המוקנות לנתבעת במקרה כגון זה כמפורט באותו סעיף- עד כדי מתן יפוי כח לזכות הנתבעת המאפשר לה להעביר על שמה את זכויות הבעל בכפוף לתנאים מסוימים.
14. טענות הנתבעת אינן טענות הגנה כנגד התביעה אלא טענות לגבי דרך חלוקת הכספים בעת מימוש הנכס ששימש כבטוחה לאותה משכנתא, מאחר והמבקשת מציינת  בסעיף 3 לבקשתה כי בינתיים מונה כונס נכסים למימוש הנכס במסגרת תיק בית משפט לעניני משפחה בקריות (תמ"ש 1914/03), הרי שחזקה על המבקשת כי תדאג ליידע את הכונס ובית המשפט לעניני משפחה בדבר טענוותיה באשר לחלקו של בעלה- הנתבע.

15. לאור האמור לעיל ולאחר עיון בטענות הנתבעת למתן רשות להתגונן לא מצאתי שום הגנה ולו בדוחק למתן רשות להתגונן לנתבעת, אי לכך שתי הבקשות  הנ"ל נדחות, הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין.
16. בהתאם להוראת תקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לאור דחיית הבקשה למתן רשות להתגונן מעמדה של הנתבעת כמעמדו של מי שלא הגיש כתב הגנה ו"זכאי התובע לקבל פסק דין נגד הנתבע כאמור בתקנה 97".