החלטה בתיק בשא 1382/07 - פסקדין

1. בקשה לחיוב המשיבות - התובעות, במתן ערובה להוצאות המבקשים - הנתבעים, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-   1999 (להלן: חוק החברות).

2. רקע הבקשה הינו תביעה כספית בסך 300,000 ש"ח, על רקע סכסוך חוזי בין הצדדים.

 3. לטענת המבקשים, על המשיבות להפקיד ערובה להוצאותיהם, בין היתר בהסתמך על מצבן הכלכלי וסיכויי התביעה הרופפים. 

4. המשיבות מתנגדות לבקשה, וטוענות כי המבקשים, לא הציגו שום ראיה לאי יכולתן של המשיבות לשלם את הוצאות המבקשים.

5. המסגרת הנורמטיבית לחיוב תובע במתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, מצויה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, הקובעת:

(א)   "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב)   לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תדחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה...".

6. בענייני תאגידים כבענייננו, מצויה סמכות ספציפית בסעיף 353 א' לחוק החברות התשנ"ט - 1999 הקובע:

          "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.        

7. ככלל, ניתנת עדיפות לעקרון זכות הגישה לערכאות ואין חוסמים בדרך כלל דרכו של תובע לפנות לבית המשפט למימוש זכויותיו. יחד עם זאת, כנגד הזכות האמורה, עומדת זכותו של הנתבע, שלא למצוא עצמו נגרר שלא ברצונו להתדיינות ולהוצאות מיותרות, כשבסופה, עלול הוא למצוא עצמו חסר יכולת מימוש הוצאות הצפויות להפסק לזכותו, אם אכן תתקבל עמדתו.

8. פרשנות סעיף 353א לחוק החברות, המתיישבת עם הכללים שנקבעו בפסיקה בעבר, מלמדת כי התנאי היחיד לחיובה של חברה תובעת במתן ערובה לתשלום הוצאות אם תידחה תביעתה, הנו חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות, וכי הנטל לסתור את הצורך בהפקדת ערובה מוטל על החברה, אשר לה המידע הרלבנטי על מצבה הכלכלי. במסגרת האיזון שבין זכותו של הנתבע שלא להיגרר להליכים משפטיים מבלי שתינתן ערובה לשיפוי הוצאותיו, ובפרט כשהתובעת היא חברה העלולה להגיע למצב של חדלות פירעון, לבין זכות הפנייה לערכאות, שהנה כאמור זכות קונסטיטוציונית, הותיר המחוקק לבית-המשפט שיקול-דעת רחב להורות לחברה להמציא ערובה, אלא אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת, או כאשר החברה מוכיחה כי יש לה יכולת לשלם לנתבע את הוצאותיו אם תידחה התביעה. (ר' לעניין זה - בש"א (מחוזי ירושלים) 1327/06 - מדינת ישראל נ' עתיר בע"מ, (טרם פורסם) וכן בש"א (מחוזי חיפה) 6191/04 POLSKA ZEGLUGA MORSKA ואח' נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ ואח'(טרם פורסם) ועוד). 

9. מעבר לאמור בתגובת המשיבות, כי החברה משגשגת ומפעילה קורסים שונים בבאר שבע ובסניפים שונים וכי אין למשיבות קשיים כלכליים ומצבה איתן, לא הובאו כל ראיות שהן על מנת לתמוך בכך, או כל דו"ח כלכלי, חשבון בנק, מצבת נכסים וכיוצ"ב שהיה בהם כדי ללמד על האמור.

10. בנסיבות ענייננו, לפיהם צירפו המבקשים דו"ח רשם החברות המלמד לכאורה על חובות המשיבה ושעבוד כלל נכסיה למעשה,  והיות שהמשיבות לא סתרו את החזקה האמורה, קמה עילה לחייבן בהמצאת ערובה לתשלום הוצאות המבקשים, במקרה שתידחה התביעה שהוגשה כנגדם.

11. בשקלול האמור, סכום התביעה (300,000 ש"ח), בסיס הטענות והערכת  ההוצאות הנדרשות להיערכות ניהול הגנת המבקשות, תוך שאני אכן מביא בחשבון גם את עובדת זכות הגישה לערכאות, נראה לי כי סכום מינימלי של 15,000 ש"ח יהיה ראוי בנסיבות העניין.

12. בנסיבות אלה הנני מחייב את המשיבות להפקיד בקופת בית המשפט עד יום 15.5.07 סך של 15,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית לא מוגבלת בזמן, כתנאי להמשך התדיינות בתיק זה. לא יופקד הסכום תמחק התביעה.

אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר עותק החלטתי לב"כ הצדדים .

ניתנה היום כ"ז בניסן, תשס"ז (15 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.