החלטה בתיק בש"פ 5900/12 - פסקדין

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן), בתיק מ"ת 48801-06-12, מיום 26.7.2012, בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר

ביום 26.6.2012, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד שני נאשמים, מוסא אבו גאליה (הנאשם 1 בכתב האישום) ואחיו מאגד אבו גאליה (הנאשם 2 בכתב האישום) (להלן: העורר). במהלך השנים 2012-2007 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 2012-2007 end_of_the_skype_highlighting, עסקו הנאשמים, המתגוררים בעזרייה, בעבודות חפירה ומתן שירותי שמירה לאתרי בניה במעלה אדומים. בכתב האישום נטען, כי במהלך תקופה זו סחטו הנאשמים באיומים, קבלנים באזור מעלה אדומים, כדי שיעסיקו אותם במתן שירותי שמירה וחפירה באתרי בניה, וכן ביצעו עבירות נוספות. כמו כן, צויין, כי מאחר שלא היו בידי הנאשמים היתרי כניסה לישראל, שילם הנאשם 1 שוחד לאחראי הביטחון בעיריית מעלה אדומים, תמורת כניסתו לעיר.

           כתב האישום מגולל מסכת של שבעה אישומים, מהם שלושה מיוחסים לעורר, להלן תמציתם:

א.        האישום השני לכתב האישום - במהלך שנת 2012, עסק דורון בן ציון (להלן: דורון) בסחר בפסולת מתכת, יחד עם שותפו, מושיקו לוי (להלן: מושיקו). דורון היה חייב לנאשם 1 סכום של 2,000 ש"ח ולעורר סכום של 8,000 ש"ח. נטען, כי במספר רב של מועדים, שאינם ידועים במדויק, התקשרו הנאשמים אל דורון ודרשו את כספם באיומים וכן דרשו ממנו להפסיק להתחרות בהם, בתחום הסחר בפסולת מתכת. עוד נטען, כי במועד שאינו ידוע במדויק, התקשר העורר אל דורון, דרש את כספו, ואמר לו שהוא "יחכה לו בפינה" ויתפוס אותו בחוסאן, היכן שדורון פורק סחורה. במועד אחר, שאינו ידוע במדויק, סמוך לחג ל"ג בעומר בשנת 2010, התקשר אל מושיקו אדם בשם עומר, שפרטיו המלאים אינם ידועים, ואמר לו "מה קורה עם החוב שאתה חייב (לעורר)", וכי "יהיה לך רע אם לא תחזיר את החוב". נטען, כי במועד אחר, שאינו ידוע במדויק גם הוא, התקשר העורר אל מושיקו וביקש לשוחח עם דורון. העורר שאל את מושיקו מה עם הכסף, והלה ענה כי דורון הוא זה שחייב לו כסף, ובתגובה לכך אמר למושיקו כי ייפגע בדורון. כמו כן, במועד נוסף, שאינו ידוע במדויק, בשנת 2012, נכנס הנאשם 1 לישראל ללא היתר כדין, הגיע לביתו של דורון בירושלים, קרא לו בצעקות לרדת לרחוב ושאל אותו מה עם הכסף. בתגובה מסר דורון לנאשם 1 סכום של 800 ש"ח שהיו בידו אותה עת. לימים, במועד אחר, התקשרה נורית משלי, אשתו של דורון (להלן: נורית) אל הנאשם 1 וזה עמד על תשלום יתרת חובו של דורון בסך 1,200 ש"ח. בתגובה לטענתה כי היא מתכוונת לפנות למשטרה, ענה לה הנאשם 1 כי אין צורך בכך, וכי "גם אם ייתנו לו מכות ותלכי למשטרה, מה יעשו לנו? יעכבו אותנו לשעה". ובהמשך השיחה אמר הנאשם 1 לנורית כי דורון מחויב להם ולא יכול לעבוד עם מישהו אחר, וכן הוסיף כי איננו סובל את מושיקו וכי היה "מפוצץ אותו".

           על יסוד עובדות האישום השני, הואשם העורר בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

ב.        האישום החמישי לכתב האישום - במהלך שנים 2010-2008 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 2010-2008 end_of_the_skype_highlighting, עסק איסמאעיל דאוד (להלן: דאוד), במתן שירותי שמירה לאתרי בניה במעלה אדומים. נטען בכתב האישום, כי דאוד עבד בשיתוף פעולה עם העורר, אשר סיפק את שירותי השמירה בפועל, ודאוד העביר אליו את התשלום שקיבל מן הקבלנים. במהלך עבודתם, התלונן דאוד בפני העורר כי פעמים רבות אין כלל שמירה באתרי הבניה, וכן דרש ממנו פיצוי בשל אירועי גניבה ונזק שנגרמו לאתרי הבניה. כמו כן, הפחית דאוד מן התשלומים שהעביר לעורר עבור שירותי השמירה, בשל טענות אלו. עוד נטען, כי במועדים שאינם ידועים במדויק, במהלך התקופה הרלבנטית לאישום זה, התקשר העורר אל דאוד פעמים רבות, דרש את כספו ואמר לדאוד שהוא "יביא אותו" ו"ישיג אותו". במועד אחר שאינו ידוע במדויק, פנה העורר אל דאוד ודרש העלאה בשכרו. נטען בכתב האישום, כי בשל חששו מהעורר, העלה דאוד את שכרו של העורר כפי שדרש. במועד אחר, שאינו ידוע במדויק, לאחר שעזב דאוד את עבודתו באתר הבניה במעלה אדומים, חסם העורר את דרכו של דאוד בשועפט, באמצעות רכבו. העורר ניגש אליו ואמר לו שאם הוא חושב שלא יצליח להשיג אותו הוא טועה, ושהוא ישיג אותו, גם אם יהיה "מתחת לאדמה או אצל אלוהים". כמו כן, נטען, כי במועד אחר, שאינו ידוע במדויק, תפס העורר את דאוד במחנה הפליטים שועפט ולא הסכים לשחררו, עד שהגיע למקום חברו של דאוד - מוחמד, שהבטיח לערוב לחובו של דאוד. סמוך לאחר מכן, נפגשו דאוד, העורר ומוחמד בביתו של מוחמד. העורר דרש מדאוד לשלם לו 80,000 ש"ח ולבסוף דאוד הסכים לשלם 70,000 ש"ח, בשל חששו מהעורר. העורר דרש שדאוד יעביר אליו כל חודש סכום של 4,000 ש"ח. נטען, כי בסך הכל העביר דאוד לעורר סכום של 80,000 ש"ח בדרך זו, באמצעות מוחמד.

           על יסוד עובדות האישום החמישי, הואשם העורר בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין.

ג.        האישום השישי לכתב האישום - במהלך השנים האחרונות, עבד משה לוי (להלן: לוי) כקבלן ביצוע עבור הקבלן עמוס הדר (להלן: הדר) במעלה אדומים. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, סיפקו הנאשם 1 והעורר שירותי שמירה וחפירה ללוי, באתרי בנייה שונים במעלה אדומים. בכתב האישום מתואר, כי במהלך שנת 2012, או בסמוך לכך, סיפק העורר שירותי שמירה באתר של הקבלן הדר במעלה אדומים. העורר דרש מלוי לקבל תשלום עבור השמירה בשלושת החודשים האחרונים של התקופה, הגם שלא ניתנו שירותים כאלה בפועל. בחודש יוני 2012, או בסמוך לכך, שוחח העורר עם לוי ודרש ממנו להגיע לפגישה שאם לא כן "יזיין אותו". עוד נטען, כי לוי הסכים לפגוש את העורר בשל חששו כי יבולע לו. בכתב האישום מתואר בנוסף, כי ביום 3.6.2012, נפגש לוי עם העורר בעזרייה. העורר אמר ללוי שאם הדר לא ישלם את כספו, הוא יגרום לו לנזק של 2 מיליון ש"ח באתר הבניה. העורר צעק ודרש מלוי שיאמר להדר כי באתר נכח שומר וכי עליו לחתום על כרטיסי העבודה, אך לוי סירב.

           על יסוד עובדות האישום השישי הואשם העורר בעבירה נוספת של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את הנאשמים, וביניהם את העורר, עד לתום ההליכים בעניינם.

           בבקשה נטען כי ברשות המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של הנאשמים. נטען בנוסף, כי העבירות המיוחסות לנאשמים מקימות חשש סביר ששחרורם יסכן ביטחונו של אדם ואת ביטחון הציבור, ולפיכך, קמה עילת מעצר נגדם, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). כן נטען, כי נגד הנאשמים קמה עילת מעצר נוספת, מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש ששחרורם יביא לשיבוש הליכי משפט, והתחמקות מההליך המשפטי, או מריצוי עונש מאסר, או יביא להשפעה על עדים, או לפגיעה בראיות בדרך אחרת. עוד טענה המשיבה, כי לנאשמים עבר פלילי, וכי באמתחתו של העורר, 5 הרשעות קודמות בשלל עבירות, אשר בשל חלקן הוא אף ריצה עונשי מאסר בפועל. לפיכך, נטען, כי בנסיבות דנן אין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר, ועל כן, יש להורות על מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

החלטת בית משפט קמא

ביום 26.7.2012, התקבלה החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניינם של הנאשמים, לאחר ששמע את טענות הצדדים ובחן את חומר הראיות שבפניו. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין מנוס ממעצרם של הנאשמים, וביניהם העורר, עד לתום ההליכים נגדם.

           בית המשפט פירט את הראיות אשר הוצגו, במהלך הדיון בבקשה. אשר לאישום השני, הוצגו הודעותיהם של דורון, מושיקו ונורית, ובהם השתלשלות העניינים המתוארים בכתב האישום, וטענותיהם כי חשו מאוימים. כן הוצג תמליל השיחה שהתנהלה בין הנאשם 1 לדורון, ביום 10.5.2012, ובו שאל הנאשם 1 את דורון האם ברצונו להתלונן במשטרה, והוסיף "שגם אתה תבין הכלא לא נסגר על אף אחד" וכן "אתה יש לך בית אבל אתה אל תקלקל דורון".

           אשר לאישום החמישי, המייחס לעורר עבירה של סחיטה באיומים כלפי דאוד, הוצגה הודעתו של דאוד, מיום 4.6.2012, ובה מסר כי עמד בדרישותיו של העורר המתוארות בכתב האישום, מאחר שפחד על שלום ילדיו. כן, הוצגה הודעתו של דאוד, מיום 5.6.2012, בה חזר על דבריו והוסיף כי לאחר שהודיע לעורר שהוא מפסיק לעבוד איתו, התחיל העורר להתקשר אליו ולדרוש ממנו כספים, שכביכול מגיעים לו בגין שומרים, כאשר למעשה כלל לא שמרו. כמו כן, מסר דאוד בהודעתו, כי כעבור מספר חודשים, החל העורר להגיע לכפרו ולחכות לו. נטען, כי באחת מאותם פעמים חסם העורר את דאוד עם רכבו, ואמר לו שאם הוא חושב שהוא לא יצליח להשיגו אז הוא טועה והוסיף כי "גם אם אני יהיה מתחת האדמה או אצל אלוהים הוא יביא אותי". בפעם אחרת, מסר דאוד, כי העורר אכן תפס אותו, והוא הצליח להשתחרר ממנו רק בהתערבות חבר שהסכים להיות ערב לתשלום. בסופו של דבר, כך טען, שילם לעורר כספים רבים שכלל לא היה חייב לו. ביחס לאותו אישום, הוצגה אף הודעתו של הדר, אשר מסר כי הוא לא ראה בדבריו של העורר איומים אלא רק דיבורים של אדם פשוט שאין לו שפה תרבותית וזהו סגנון הדיבור שלו.

           בהתייחס לאישום השישי, המייחס לעורר עבירה של סחיטה באיומים כלפי לוי, הוצגה הודעתו של לוי מיום 4.6.2012, בה ציין כי פחד מהעורר וחש מאוים. כן הוסיף כי "...אתמול הייתי בפגישה אצל מאגד בעזריה ומאגד אמר לי שאם עמוס לא ישלם לו הוא יעשה לו נזק של שתי מיליון שקל באתר." וטען כי "אם לא הייתי מגיע הוא היה יכול לשים לי סכין בבטן, ככה אני חושב".

           בית המשפט קבע כי קיימות עדויות נוספות התומכות בעמדת המשיבה לגבי המעשים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום: הודעתו של אברהם לוי, קבלן עבודות העפר, מיום 5.10.2010, בה נמסר כי ידוע שהנאשמים מנסים להשתלט על כל עבודות הבניה באזור מעלה אדומים, וכי הוא חושד כי הם חיבלו בכלי עבודה שלו ואף גנבו כלי אחר; הודעתו של דוד דיאר, קבלן אינסטלציה, מיום 11.6.2012, בה נמסר כי בדרך כלל היה שוכר כלי עבודה מהנאשמים, מאחר שהוא חש מאוים מהעורר ומפחד ממנו; הודעתו של גדעון מזרחי, מפקח בניה ומנהל עבודה, מיום 19.10.2010, בה נמסר כי שכרו את שירותי העורר עקב ההבנה כי אם לא יעשו כן, יהיו גניבות ונזקים. וכי אכן, כאשר לא שכרו מהעורר כלי עבודה מסוים, כעבור זמן מה הוא שבק חיים; הודעתו של ברק מזרחי, יזם בניה, מיום 3.10.2010, בה נמסר כי להבנתו התשלום לעורר עבור שירותי השמירה, משמש בפועל כתשלום דמי חסות. וכי כאשר לא שכרו מהנאשמים כלי עבודה מסוים, אזיי הכלי ניזוק, וכך גם כלים חלופיים שהובאו להחליפו; הודעתו של דוד זלום מיום 12.10.2010, בה נמסר כי הוא נאלץ לשכור שירותי שמירה מהנאשם 1 כי פחד והבין שאם לא ישלם, יגרמו נזקים באתר הבניה; וכן הודעתו של חזאם שוויקי, קבלן חפירות ותשתיות, מיום 10.6.2012, בה נטען כי הנאשמים איימו על מפעילי הכלים שלו, וכי העורר לא איים עליו מפורשות אלא ברמזים.