אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש"פ 4182/12

החלטה בתיק בש"פ 4182/12

תאריך פרסום : 17/07/2012 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
4182-12
10/07/2012
בפני השופט:
נ' סולברג

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד נעמי גרנות
עו"ד אושרה פטל-רוזנברג
הנתבע:
פלוני
עו"ד יצחק בם
עו"ד עדי קידר
החלטה

1.        בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' יעקובי, עמ"י 17808-05-12) בגדרה נדחה ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' קורנהאוזר, מ"י 16141-05-12) לפיה שוחרר המשיב על-פי בקשת המדינה לשחררו בתנאים, אך מבלי שנקבע תנאי שחרור שאוסר עליו כניסה לשטח שהוכרז על-ידי אלוף פיקוד מרכז כשטח סגור.

רקע
2.        המשיב נעצר על רקע הפרת צו אלוף שהכריז על שטח המכונה "מצפה אביחי" או "גבעה 18" כשטח סגור. המשיב הגיש ערר לבית משפט השלום על החלטת קצין משטרה אשר קבע את תנאי השחרור, ומנגד הגישה המבקשת בקשה לשחרר את המשיב בתנאים. בית משפט השלום קבע כי חסרה תשתית ראייתית כדי לייחס למשיב עבירה של הפרת צו אלוף ולפיכך גם אין מקום לקביעת תנאי שחרור שלא להיכנס לאותו השטח.

3.        בית משפט השלום ציין בהחלטתו כי המשיב מתגורר במקום עם אשתו וילדיו מזה למעלה מ-3 שנים, ומגורים אלה "עונים בהחלט... להגדרת מגורי קבע בשטח". הואיל ואלוף הפיקוד ראה לנכון לסייג את תחולתו של הצו ולהוציא מגדרו את תושבי הקבע במקום, הרי שאין תשתית ראייתית המאפשרת לקבוע שהמשיב אכן הפר את צו האלוף. לפיכך החליט בית משפט השלום לשחרר את המשיב כנגד ערבות עצמית בלבד, לצורך הבטחת התייצבותו להליכי חקירה. תנאי ההרחקה מהשטח הסגור - גבעה 18 - בוטל. בית משפט השלום ציין כי החלטתו נוגעת אך ורק לבקשה שהובאה לפניו, קרי, תנאי שחרורו של המשיב על-פי תיק החקירה הנקודתי אשר הובא לפני בית המשפט, וכי אין לראות בהחלטה משום קביעה כלשהי מעבר לכך. המבקשת הגישה ערר לבית המשפט המחוזי. הערר נדחה. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי נימוקי בית משפט קמא מקובלים עליו, כי אין לשלול שצו האלוף אינו חל על המשיב, וכי אין לקבוע כי המשיב הפר את הצו.

עיקרי טענות הצדדים

4.        בבקשה הנדונה, למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי, נטען כי היא מתמקדת בשאלת פרשנות המונח "תושב קבוע" בצו האלוף, אשר הוצא בהתאם לסעיף 318 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), התש"ע - 2009 (להלן: צו בדבר הוראות ביטחון). לטענת המבקשת, על-פי החלטת בית משפט השלום, אדם שיושב במקום שלא כדין יכול להיחשב תושב קבוע, רק בשל העובדה שהתמיד בניסיונותיו לשבת במקום במשך 3 שנים. זאת, חרף צווים שהוצאו נגד בניית ביתו במקום. על פי פרשנות זו ייצא חוטא נשכר, והיא נוגדת את תכליתו של סעיף 318 לצו בדבר הוראות ביטחון. לטענת המבקשת, להחלטות בית משפט השלום והמחוזי השלכות רוחב ברורות, שכן על בסיסן יטענו גם אחרים כי הם תושבי קבע במאחזים בלתי-חוקיים, שלגביהם הוצא צו אלוף. בפועל גם ניתנה החלטה נוספת של בית משפט השלום בירושלים, ביום 17.5.2012, אשר אימצה את הפרשנות האמורה (מ"י 35508-05-12, השופטת חגית מאק - קלמנוביץ).

5.        כרקע לבקשה נטען כי בחודש ספטמבר 2008 הוקם מאחז בלתי חוקי ליד קריית ארבע, "מצפה אביחי". רשויות אכיפת החוק נקטו בהליכים לפי דיני התכנון והבנייה כדי להסיר את המבנים במקום. צעדים אלו אינם יעילים משום שהמתיישבים במאחז שבים ובונים על הקרקע מבנים בלתי-חוקיים מייד לאחר הריסת המבנים הקודמים. בשנת 2008 פונה המאחז והוקם מחדש בשנת 2009. מאז הוצאו צווים להפסקת העבודה ולהריסה. צווים אלו בוצעו מספר פעמים והמבנים שבמקום נהרסו. חרף הריסת המבנים, הם הוקמו מחדש על-ידי המתיישבים במקום. ביום 19.1.2012 הוצא צו על-ידי אלוף פיקוד מרכז לסגירת השטח. בצו נכתב, וכך גם בסעיף 318 לצו בדבר הוראות ביטחון, שמכוחו הוצא הצו, כי הוא לא יחול על "תושב קבוע בשטח" (סעיף 1.4). לטענת המבקשת, ביום 21.2.2012 הפר המשיב את צו האלוף שעה שנכנס לשטח הסגור. בגין הפרה זו הוא נחקר ושוחרר בערבות עצמית. ביום 27.4.2012 הפר המשיב פעם נוספת יחד עם אחרים את צו האלוף. המשיב נכנס למצפה אביחי ועסק בבנייה בלתי-חוקית במקום. על רקע האמור הוא זומן לחקירה, במהלכה נעצר על-ידי הקצין הממונה, והובא לבית משפט השלום על מנת שישוחרר בערובה ובתנאי שחרור, אך בקשת המדינה נדחתה, כפי שצויין לעיל.

6.        לטענת המבקשת, פרשנות המונח "תושב קבוע" כפי שניתנה על-ידי הערכאות דלמטה אינה עולה בקנה אחד עם התכלית החקיקתית של הסעיף. סעיף 318 לצו בדבר הוראות ביטחון, שמכוחו הוצא הצו, קובע כי מפקד צבאי רשאי להכריז על שטח כסגור, אולם הוא לא חל על תושב קבוע בשטח הסגור. לטענת המבקשת, התכלית של הסעיף ברורה. מדובר בסייג שנועד למנוע פגיעה בתושבי המקום הקבועים, שהשטח סביב בתיהם הוכרז כשטח סגור. למרות הצורך הציבורי של מפקד האזור לסגור את השטח כדי להשליט בו סדר וכדי לאכוף את החוק, עדיין לא ראוי לפגוע במי שיושב בו באופן קבוע. הסייג נועד לאפשר לתושב הקבוע לשוב ולהיכנס לביתו-שלו ולשהות בו. מכאן ברי כי הסייג חל על תושב קבוע שישיבתו במקום היא כדין, להבדיל מפולש למקום שלא כדין. כשם שהמונח "תושב קבוע" מוציא מגדרו תושב ארעי, כך בוודאי הוא מוציא מגדרו אדם שמנסה להפוך את עצמו לתושב קבוע במקום בניגוד לצווים שהוצאו נגדו.

7.        מנגד טוען המשיב כי מדובר בעניין תיאורטי, שכן תוקפה של ההכרזה על השטח כשטח סגור ובגינה נטען להפרה מצדו של המשיב, הסתיימה ביום 31.5.2012; ההכרזה החדשה איננה רלוונטית, כיוון שלא נטען כי הופרה. בנוסף, להלכה ולמעשה נועדה הבקשה הנדונה לשם השגת חוות דעת מוקדמת של בית המשפט העליון בטרם הגשת כתב אישום נגד המשיב (pre-ruling); וכזאת לא ייעשה. לגופו של עניין נטען כי מי שגר במקום במשך שלוש שנים וקבע שם את ביתו הריהו "תושב קבוע". תושב קבוע הוא ביטוי משפטי למציאות עובדתית ולא פרס על התנהגות טובה. סמכות האלוף לסגירת שטח, לא נועדה מלכתחילה להיאבק בבניה בלתי-חוקית, שכן תכלית הצו היא ביטחונית.

דיון

8.        לעיתים המסגרת הדיונית משפיעה על גורלה של ההכרעה. בבקשה למתן רשות לערור עסקינן, על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות ערר על החלטת בית משפט השלום, לקבוע תנאי מסוים כתנאי שחרור. בחינת תנאי השחרור, כשלעצמה, וזאת במסגרת 'גלגול שלישי' בבית המשפט העליון, אינה עומדת במבחנים שנקבעו למתן רשות ערר שכזו (בש"פ 6767/11 אלמוג ברקת נ' מדינת ישראל(19.9.2011); בש"פ 7068/11 אילן בן שטרית נ' מדינת ישראל(6.7.2011)).

9.        המבקשת ניסתה לשכנע כי קיים מימד עקרוני המצדיק מתן רשות לערור. לטענתה, בית משפט השלום הכריע בשאלה פרשנית בעלת השלכות רוחב ביחס לפרשנות המונח 'תושב קבוע' המצויין בצו האלוף ובסעיף 318 לצו בדבר הוראות ביטחון שמכוחו הוצא הצו. דעתי שונה. אין באמור בהחלטת בית משפט השלום, שדן בתנאי השחרור, כדי להכריע בשאלה הפרשנית הנדונה. זאת, לא רק בשל העובדה שההחלטה אינה בגדר הלכה מחייבת, אלא גם בשל המסגרת הדיונית שבה היא ניתנה. בית משפט השלום בחן את חומר החקירה וציין כי החלטתו "נוגעת אך ורק לבקשה אשר הובאה בפני והיא תנאי שחרורו של המשיב בגין תיק החקירה הנקודתי אשר הובא בפני. אין לראות בהחלטה זו משום קביעה כלשהי מעבר לכך". אכן, בית משפט השלום נדרש לפרשנות הסעיף הנדון, אולם פרשנות זו נעשתה באופן אגבי על מנת להחליט האם על- פי תיק החקירה יש לקבוע תנאי שחרור מסויים. פרשנות בית משפט השלום אינה מחייבת לכל דבר ועניין זולת מה שנקבע בה. המבקשת רשאית, אם תמצא לנכון, להגיש כתב אישום ולהוכיח את טענותיה בדבר תחולת הצו על המשיב. לא ראוי כי בית המשפט העליון יכריע בשאלה הפרשנית האמורה כבר בשלב זה ובכך ישפיע, ולו למראית עין, על ההליך הפלילי בעניינו של המשיב. עיון בטענות הצדדים מזה ומזה מלמד כי בחינת התשתית העובדתית רלוונטית גם על מנת להכריע בשאלה המשפטית. גם מטעם זה אין מקום לרתום את העגלה לפני הסוסים, ויש לבסס תחילה בראיות את התשתית העובדתית, בטרם הכרעה בשאלה המשפטית. אגב: על פני הדברים יכלה המבקשת לכאורה להשיג את מבוקשה בנוגע לתנאי השחרור בתנאי-שחרור מעין זה שבסעיף 42(ב)3 או בסעיף 48(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

10.      המבקשת הלינה על הקשיים באכיפה נגד המשיב וחבריו אשר ממשיכים בבנייה בלתי-חוקית לאחר שהמבנים כבר נהרסו. אכן, יש לעמוד על משמר שלטון החוק ועל אכיפה הולמת. אולם אם המבקשת סבורה כי הצו כנוסחו אכן חל על המשיב כיום, הרי שמן הראוי לזכור ולהזכיר כי הצו בדבר הוראות ביטחון נוקט בשתי חלופות בתחום האכיפה: האחת, נקיטת הליך פלילי נגד מי שמפר את הצו. השנייה, הוצאה אל מחוץ לשטח: "חייל, שוטר או רשות מוסמכת... רשאים להוציאו אל מחוץ לשטח הסגור". כאמור, החלטת בית משפט השלום עניינה בקביעת תנאי שחרור. אין בהחלטת בית משפט השלום כדי להכריע בשאלה הפרשנית מיהו "תושב קבוע" שעליו לא חל הצו. המבקשת רשאית להרחיק כל אדם שאינו תושב קבוע מהשטח הסגור. אין בדברי החלטה זו כדי לנקוט עמדה בשאלה האם הצו חל על המשיב אם לאו, עניין שראוי להתברר במסגרת המתאימה. טענות הצדדים בעניין זה שמורות להם, שכן הן טרם הוכרעו לגופן.

11.      אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ' בתמוז תשע"ב (10.7.2012).

ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 077-2703333 end_of_the_skype_highlighting ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ