החלטה בתיק בש"פ 3551/13 - פסקדין

א.             ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט קאפח) מיום 25.4.13 בתיק מ"ת 13239-12-12, במסגרתה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. האישום הוא רצח - כנטען - שאירע לפני כשבע וחצי שנים.

רקע

ב.             כנגד העורר (יליד 1980) הוגש ביום 6.12.12 כתב אישום (תפ"ח 13281-12-12) המגולל פרשיה שראשיתה יחסי ידידות בינו לבין שלומי נוי ע"ה (להלן המנוח), אשר באו לכלל סיום בדקירת העורר על-ידי המנוח בבטנו; זו הובילה כשנה לאחר מכן, כך נטען, לרצח המנוח על-ידי העורר, ובנסיונו של העורר להימלט מעונשו על כך. באישום הראשון נטען, כי בליל 9.12.05, שעה שנסע עם ארבעה מחבריו ברכב, הבחין העורר במנוח - אשר חצה את הכביש כדי לשוחח עם ידידתו - וגמלה בלבו ההחלטה לגרום למותו. בעקבות זאת הורה העורר לנהג הרכב לפנות פניית פרסה ולעצור את הרכב בסמוך למנוח ולידידתו, ירד מן הרכב בעודו אוחז במפתח ברגים לגלגלי רכב, והיכה באמצעותו את המנוח כארבע או חמש מכות חזקות בראשו, בכונה לגרום למותו. כנטען, עת המנוח נפל כתוצאה מן המכות ואיבד את הכרתו, המשיך העורר להכות בו באמצעות מפתח הברגים בכל חלקי גופו בכונה לגרום למותו, ולאחר מכן רץ לרכב והותיר את המנוח מחוסר הכרה כשדם זב מראשו, העורר הורה לנהג לנסוע במהירות. המנוח פונה לבית החולים, וביום 13.12.05 נפטר כתוצאה מהתקיפה. בגין מעשים אלה יוחסה לעורר עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ג.              באישום השני נטען, כי סמוך לאחר התקיפה הורה העורר לנהג להסתיר את הרכב מחשש שצולם או זוהה במהלך הרצח. כנטען, הנהג העביר את רכבו לקרוב משפחה, וזייף בזכרון הדברים את תאריך ההעברה, כך שיראה כאילו התרחשה מספר ימים טרם לרצח. עוד נטען, כי במטרה לשבש את הליכי החקירה, הסתתר העורר מחוץ לביתו במשך מספר ימים לאחר הרצח, וכי במועד מאוחר יותר נפגש עם החברים שהיו עמו בליל המעשה כדי לתאם גירסה משותפת שימסרו, אם יזומנו לחקירה בנוגע למקום הימצאם ומעשיהם במועד הרצח. עולה, כי החברים סיכמו להכחיש את נוכחותם ברמת גן, ולמסור כי שיחקו יחד סנוקר בפתח תקוה ומשם נסעו יחד למושב רינתיה. בשל אלה יוחסה לעורר עבירה של שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים (מ"ת 13239-12-12).

ד.             בדיון מיום 2.1.13 ביקש בא כוחו של העורר, כי חרף האישום החמור יופנה העורר לשירות המבחן לצורך תסקיר. בדיון מיום 13.3.13 הסכים בא כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה באשר לכך ששולחו תקף את המנוח באמצעות מוט ברזל; אולם לטענתו היכה אותו פעם אחת בראש ויתר המכות היו ברגליו, והואיל ומיום התקיפה נותר המנוח בחיים בבית החולים במשך ארבעה ימים, ניתן לשיטתו לייחס לעורר עבירה של חבלה בכונה מחמירה או לכל היותר הריגה. נתבקש שוב תסקיר מעצר בעניינו של העורר. מנגד טענה באת כוחה של המשיבה, כי נוכח חומרת העבירה, וכונת הקטילה שהתגבשה כשפסע העורר מן הרכב בכיוון המנוח ומספר המכות שניתנו, המצביעות על עבירת רצח, ההלכה היא שהצורך בתסקיר מתיתר. בית המשפט המחוזי הורה, נוכח חלוף הזמן, על הפנית העורר לשירות המבחן.

ה.             מתסקיר מעצר בעניינו של העורר מיום 22.4.13 עלה, כי לחובתו הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אחזקת אגרופן או סכין, אלימות וידיעות כוזבות; עבירות אלה קדמו לפרשה הנוכחית. שירות המבחן התרשם, כי אין העורר מפנים את מלוא הבעייתיות שבמעורבותו הפלילית בעבר. עוד נאמר, כי ברקע להתנהגותו האלימה של העורר קיימים משקעים רגשיים של איום וחרדה, בין היתר נוכח התמכרותו של אביו לסמים. צוין, כי העורר הביע צער על התנהגותו האלימה ותוצאותיה הטרגיות, והסביר כי שיבוש הליכי המשפט נבע מחרדתו מהשלכותיו של ההליך המשפטי עליו. כן צוין, כי בשנים האחרונות לא הורשע העורר בעבירות נוספות וניתן להתרשם משינוי חיובי בתפקודו, במסגרת אורח חיים יציב שהוא מנהל, הערכה רבה לה הוא זוכה ממעסיקיו וכמאמן כדורגל לנערים, כמו גם שיפור ביכולת השליטה בדחפיו האלימים. בסיכום העריך שירות המבחן, במשפט עמום במידה רבה, ואני מצטט אותו שלא כמקובל בשל כך - "שרמת הסיכון במצבו לביצוע עבירות אלימות בעתיד נמוך עד בינוני, וזאת בדרג חומרה בינונית עד גבוהה". עוד התרשם שירות המבחן מחלופת המעצר המוצעת אצל אם העורר, כי האכפתיות והחום שחשה האם כלפיו ומחויבותה מלווים בתחושות קשות בנוגע להתנהגותו האלימה, וכי תוכל לפקח עליו באופן יעיל. אשר לאשתו של העורר צוין, כי טרם למעצרו לא נחשפה לעברו הפלילי, ושירות המבחן התרשם, כי היא מהוה לעורר גורם מארגן ומשפיעה עליו באופן חיובי, וכי תוכל להציב לו גבולות ולפקח עליו אף היא באופן יעיל. עוד התרשם שירות המבחן, כי דודו של העורר, שלאורך השנים היה מעורב כדמות קרובה בחייו של העורר, הוא דמות סמכותית נוספת שתוכל לפקח על העורר; אחי העורר לא אושר כמפקח. נוכח האמור המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בביתו, בפיקוח כאמור.

ו.              בהחלטתו מיום 24.5.13 ציין בית המשפט המחוזי, כי אינו נדרש בהליך זה לשאלה אם נתקיימו במקרה יסודות עבירת הרצח או עבירת הריגה, נושא השנוי במחלוקת, הוטעם, כי במהות חומרת האירוע גלומה בכך ששנה לאחר פרוץ הסכסוך בין העורר למנוח, ללא התגרות מוקדמת בסמוך לאירוע מצדו של המנוח, כי אם מתוך תאות נקם לשמה, ניגש אליו העורר מאחור והיכהו מכה ניצחת. בעקבות זאת נדרש בית המשפט לתסקיר המעצר, וקבע, כי לא יוכל לקבל את המלצותיו, נוכח "דרגת חומרה בינונית עד גבוהה" של עבירות אלימות שעלול העורר לבצע בעתיד לפיו. בית המשפט הטעים, כי מפגש אקראי של העורר עם המנוח הצית את זעמו והביא לתוצאה הקטלנית, לאחר שכבש את כעסו במשך שנה תמימה. הובע חשש באשר ליכולת לצפות את תגובתו של העורר משייקרה בדרכו משבר. עוד צוין, כי נוכח מהליכי שיבוש המשפט שנקט העורר עם חבריו, עלה בידם לעכב את פענוח הפרשה במספר שנים, וקיים יסוד לחשש, כי "יעשה הכל על מנת להימלט מאימת הדין" (ההדגשה במקור - א"ר). משכך הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הערר והדיון

ז.              מכאן הערר, בו נטען כי בית המשפט לא ייחס משקל מספיק לחלוף הזמן שעבר למן אירוע התקיפה, והשינוי המשמעותי שערך העורר באורח חייו, כמו גם להודייתו בפני קצינת המבחן, כי גרם למותו של המנוח, והצער שהביע על כך. נטען, כי הפניית העורר לתסקיר נוכח משך הזמן שחלף מאז העבירה, נטעה בו ציפיות, כי תסקיר חיובי ישחררו לחלופת מעצר. כן נטען, כי המלצתו של שירות המבחן מבוססת על כך שמסוכנותו פחתה מאוד, בעוד שבית המשפט הטעים דוקא את חומרת העבירה הצפויה במידה שהמסוכנות תתממש. עוד נטען, כי שגה בית המשפט משלא היתה נפקות בהחלטתו לכך שהעורר היכה בראשו של המנוח פעם אחת בלבד, וכי את מפתח הברגים הושיט לו אחד מחבריו, שכן אלה מצביעים על היותו של האירוע ספונטני וללא כונה תחילה לקטול חיים. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בקביעתו שהעורר המשיך להכות במנוח בעודו מחוסר הכרה, שכן המנוח הגיע לבית החולים כשהוא בהכרה. לבסוף נטען, כי משנטל העורר אחריות על מעשיו, מתאיינת מתחילה תכליתו של שיבוש הליכי המשפט שבו מואשם, וממילא אין להמשיך לזקוף זאת לחובתו כעילה להימנע משחרורו ממעצר. על רקע האמור, התבקש שחרורו של העורר לחלופת המעצר כהמלצתו של שירות המבחן. לעניין עילת ההימלטות נטען כי אין כל ראיה לכך, ונטילת האחריות מפחיתה מן הרצון להימלט.

ח.             בדיון טען עו"ד הלוי לעורר, והטעים כי האירוע היה ספונטני ולא מתוכנן והעורר יצא מן הרכב בידיים ריקות. הוטעמו השנים שחלפו מאז המעשה והתסקיר החיובי, ונטען כי אין חשש לשיבוש הגם ששני העדים מתוך חבורתו של העורר מיום המעשה לא דיברו, שהרי יש הודיה של העורר. לעניין ההימלטות יש להצביע על חשש ממשי מה שלא נעשה.

ט.             עו"ד הר ציון טענה למדינה, כי לקיחת האחריות באה בתסקיר לאחר שלא אירעה במהלך החקירה ובהקראה, והעורר גם לא הסגיר עצמו; המסכת הראייתית, כך נטען, כוללת 5-4 מכות בראש המנוח, אף כי יש מחלוקת בין העדים באשר לשאלה האם יצא העורר מן הרכב בעת המעשה ובידו לום, או שמא ניתן לו לום זה על-ידי אחד מחבריו לאחר צאתו; לשיטת המדינה, העורר לא עבר עבירות לאורך השנים מאז המעשה בידעו כי יש הליכי חקירה, ומכאן זהירותו. לשיטת המדינה יש חשש אמיתי לשיבוש, ואילו החשש להימלטות אינהרנטי כאשר כיום אין עומדת לעורר עוד גירסת האליבי ומצבו קשה.

הכרעה

י.              לא אכחד כי התלבטתי מאוד בתיק זה ודעתי נעה אנה ואנה. עסקינן בפרשה טראגית וקול דמי המנוח זועקים, ולבי לחייו הצעירים שקופדו ולמשפחתו, אך לעת הזאת ענייננו בדיני המעצרים ולא במשפט העיקרי אך אם בו צפוי העורר לכאורה לשנות מאסר ארוכות, והוראות הדין שונות. מחד גיסא המדובר באישום רצח, עבירה שהמסוכנות טבועה בה, והשחרור לחלופה בה נדיר, ולמצער עסקינן בעבירת הריגה שהעורר למעשה מודה בה (אף כי שמר את האופציה של חבלה חמורה). העורר גם פעל בשעתו לשיבוש ובאופן מובהק. מאידך גיסא חלפו שבע שנים ויותר שבהן לא נרשמו לחובת העורר כל עבירות, דבר המקטין במידה רבה את חשש המסוכנות כשלעצמו, גם אם יש טעם במבט לעבר בדברי בית המשפט קמא באשר להתנהגותו הנקמנית לכאורה של העורר בעת המעשה, והוא הדין לשיבוש. ניתן לשער שהעורר לא יעז להסתכן כיום בעבירות חדשות בשעה שמתהפכת מעליו להט חרבו של מאסר ממושך. איני צריך להכביר מלים על כך שדיני המעצרים מורים אותנו (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, כי מעצר עד תום ההליכים לא יושת, אלא אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה"; ראו גם הניתוח בבש"פ 5353/07 מאור כהן נ' מדינת ישראל (2007) ותיאור התשתית נורמטיבית בפסקאות ו(3) - ו(5), וכן האסמכתאות שם; עוד ראו החלטת השופטת חיות בבש"פ 8218/08 ברוך נ' מדינת ישראל (2008). אכן, חזקת החפות המשפטית מהולה כאן בהודייתו של העורר בהפעלת האלימות שסופה שהמיתה את המנוח, ועל כן אינה בעוצמה גבוהה, אך עדיין דיני המעצרים בעינם. לעניין השיבוש, משישנה הודיית העורר מתקהה אף חשש זה, אף כי יש עדיין שניים מן המעורבים ששותקים, ועל כן גם לא נוטרל לחלוטין.

יא.           כשלעצמי, יותר מן המסוכנות וחשש השיבוש מטרידני החשש להימלטות, וזאת משידוע לעורר כי צפוי הוא למצער לשנות מאסר לא מעטות. השאלה היא כיצד להפיג עד למירב חשש זה וגם אחרים. אודה כי הקל ביותר מכל בחינה הוא להורות על מעצר בלא בדיקת חלופה נוספת, ואולם אנו בדיני המעצרים עסקינן, ולא במשפט העיקרי, והמעצר אינו מקדמה לעונש, כך למדנו ולימדנו.

יב.           כללם של דברים, סבורני כי במקרה דנא, בשקלול, אין לשלול מכל וכל חלופה ככל שזו תהא מוצקת וסולידית, אף כי איני בטוח שכזאת תושג, ועליה להיות הקרובה ביותר להרמטית שבגדר האפשר. השאלה היא של אמון, וככל שבכך יש בעייתיות על פי תולדות המעשה והעושה, כמו במקרה דנא, יש לבדקה לעומק. בטרם החלטת שחרור לחלופה. לשם כך ראוי כי תובהר גם הערכת שירות המבחן שבפסקה ה' למעלה.

יג.            בכל מקרה, ואף שמכבד אני את המלצת השירות, סבורני כי החלופה שהוצעה בבית המשפחה ובפיקוחה אינה מספקת כל עיקר לצורך האמור. המדובר (למעט הדוד) בבני משפחתו הקרובה של העורר, שבלא לפגוע בהם וביושרם, אין ליבי שקט כי יוכלו להציב לעורר את הגבולות המתאימים, בנסיבות של צפי לשנות מאסר ארוכות. לשם בחינת שחרור בערובה במקרה כזה, ובנתון להבהרה האמורה, נחוצה חלופה בבית שאינו של בני משפחה מדרגה ראשונה, אשר להם אינטרס טבעי לסייע לעורר; יש צורך בשני מפקחים יחדיו לאורך היממה שלפחות אחד מהם אינו קרוב משפחה כלל והאחר יוכל להיות קרוב מדרגה שניה, ולצד זאת הפקדות וערבויות גבוהות במיוחד, איזוק אלקטרוני, עיכוב יציאה והפקדת דרכון, ויכולת המשטרה לפקח. החלופה צריך שתהא כזאת שהמפקחים לא יעזו בשום פנים ליתן יד להפרתה, אחרת יבולע להפקדה הגבוהה ולערבות.

יד.           נוכח כל אלה, איני נעתר לערר, אך בידי העורר להגיש הצעת חלופה אחרת ברמה הנדרשת, וזו תיבחן בבית המשפט המחוזי לאחר בדיקה בשירות המבחן. התסקיר שיוגש יכלול גם הבהרה כאמור. עד להחלטה אחרת יישאר העורר במעצר.

ניתנה היום, י"ז בסיון תשע"ג (26.5.13).