החלטה בתיק בש"פ 11219/05

           בפניי שני עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ב' ארבל) אשר הורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים במשפטם.

1.        נגד העוררים ושני נאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת. על פי המתואר בכתב האישום, קשרו הנאשמים לבצע יחדיו עסקת סמים ולשם כך נפגשו עם סוכן משטרתי אשר התחזה לקונה. על-פי המתואר בכתב האישום, ראשית הגיע לזירה רכב מסוג סיאט איביזה בו נהג העורר בבש"פ 11292/05 (להלן: חליחל) כאשר במושב לידו יושב נאשם 1 בכתב האישום (להלן: יאסר), ובמושב האחורי יושב העורר בבש"פ 11219/05 (להלן: פתאלי). הרכב נעצר בנקודת המפגש עם הסוכן המשטרתי וממנו ירד יאסר אשר יצר קשר עם הסוכן והודיע לו שהסמים צפויים להגיע. מספר דקות לאחר מכן הגיע לזירה רכב נוסף ממנו יצא הנאשם מספר 2 (להלן: תייסיר) כשהוא מחזיק בסם מסוג הירואין במשקל של כקילוגרם אחד. תייסיר מסר את הסמים ליאסר אשר מסרם לסוכן. על-פי כתב האישום, מיד לאחר שנמסרו לו הסמים פעל הסוכן למעצרם של הנאשמים, אולם תייסיר ויאסר הצליחו להימלט מהמקום בריצה והעוררים נמלטו מהזירה ברכב הסיאט בו המתינו. בכתב האישום נטען כי העוררים נעצרו עם רכבם לאחר שנוהל בעקבותיהם מרדף משטרתי, תייסיר נעצר גם הוא מספר שעות מאוחר יותר ואילו יאסר נעצר 3 ימים לאחר הארוע.

           עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים. בבקשה נטען כי בידי המדינה ראיות לכאורה הקושרות את ארבעת הנאשמים לעסקת הסמים. כן נטען בבקשה כי קיימת בעניינם של הנאשמים עילת מעצר מסוג מסוכנות וכן כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט אם ישוחררו הנאשמים.

2.        בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי פירטה באת-כוח המדינה את הראיות הקושרות לכאורה כל אחד מהנאשמים לתכנית העבריינית. באת-כוח המדינה ציינה כי קיימות ראיות המעידות על קשר טלפוני בין הנאשמים בימים שלפני הביצוע וביום העסקה עצמו. ראיות אלה עומדות בסתירה לטענות הנאשמים לפיהן אין קשר ביניהם וכי הם אינם מכירים זה את זה. באשר לעורר חליחל ציינה באת-כוח המדינה כי הנ"ל טען בחקירתו שהוא הסיע את העורר פתאלי לבקר את אחותו יסמין בבית החולים, אולם מאוחר יותר התברר כי אין לו אחות בשם זה וממילא אינה בבית החולים. לעומת זאת, פתאלי טען בחקירתו כי כלל אינו מכיר את חליחל וכי הוא פשוט תפס עימו טרמפ. לשיטת באת-כוח המדינה, די בסתירות הברורות המתעוררות בין גרסותיהם של העוררים, המצטרפות ליתר הראיות, כדי לקיים ראיות לכאורה למעצרם. יצוין, כי חליחל ופתאלי הכחישו שנטלו חלק בעסקת סמים, ואף טענו כי לא עצרו את רכבם במקום בו התרחשה העסקה. אולם, לטענת באת-כוח המדינה, דו"ח העיקוב שערכו השוטרים שהיו בקרבת מקום סותר את גרסם של העוררים. עוד הוסיפה באת-כוח המדינה, כי במפגש שנערך במהלך החקירה בין חליחל ופתאלי, הם התנהגו בתחילה כאילו אינם מכירים זה את זה, אולם לאחר מכן הם נצפו מתלחשים, ובהאזנה שנערכה להם נשמע כי הם מנסים לתאם את גרסאותיהם. על יסוד האמור לעיל, ביקשה באת-כוח המדינה כי בית המשפט יקבע כי בעניינם של העוררים מתקיימות ראיות לכאורה הקושרות אותם לעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. באשר לעילת המעצר, טענה באת-כוח המדינה, כי לנוכח כמות הסם הגדולה שנתפסה והתכנון המורכב של העסקה, נשקפת מן העוררים מסוכנות אשר מצדיקה את מעצרם עד לתום ההליכים. כן ציינה באת-כוח המדינה כי קיים חשש ששחרור העוררים יוביל לשיבוש הליכי המשפט במיוחד לנוכח העובדה כי קיים אדם נוסף שמעורב ככל הנראה בפרשה ואשר זהותו אינה ידועה עדיין למשטרה.

           בתשובה לטענות באת-כוח המדינה טענו סניגוריהם של העוררים כי אין מתקיימות ראיות לכאורה המצדיקות את המעצר, וכן כי אין מתקיימת עילת מעצר בעניינם של העוררים. בא-כוחו של חליחל טען כי ניתן להבין מדו"חות העיקוב שרכב הסיאט בו נתפסו העוררים חלף במקום הארוע, הוריד את יאסר, והמשיך לנסוע. לטענתו, דפוס התנהגות זה אינו מלמד על קשר כלשהו בין העוררים לבין יאסר. לחלופין טען בא-כוחו של חליחל כי חלקו של מרשו בפרשה היה מזערי ואין הצדקה להחזיקו במעצר. מדובר, לטענתו, בצעיר ללא עבר פלילי, המנהל אורח חיים נורמטיבי ואשר משפחתו יכולה לפקח עליו אם ישוחרר למעצר בית. גם בא-כוחו של פתאלי עמד על חולשת הראיות, לשיטתו, הקיימות בעניינו של מרשו ולטענתו, אין ראיות הקושרות את פתאלי לעסקת הסמים הנטענת. בא-כוחו של פתאלי ציין, כי מדובר בצעיר שמעולם לא בא במגע עם רשויות החוק, וכי מעצרו וחקירתו היו טראומתיים מאד עבורו. לטענתו, חוקרי המשטרה הטעו את מרשו בחקירה והלחץ בו היה פתאלי נתון גרם לו למסור עדויות שאינן מדוייקות. אולם, בכך, כך טען, אין כדי לקשור אותו לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בא-כוחו של פתאלי הוסיף כי שירות המבחן נתן בעניינו של פתאלי תסקיר חיובי למדי ולפיכך, יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

3.        בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת התביעה והורה על מעצרם של כל הנאשמים, לרבות העוררים, עד לתום ההליכים. בהחלטתו סקר בית המשפט המחוזי את הראיות השונות המצביעות לכאורה על הקשר של העוררים לעסקת הסמים הנטענת ומצא כי "קיימות ראיות למכביר, הקושרות את השניים לזירת הארוע והקושרות אותם אף יחד עם יאסר". באשר לעילת המעצר, ציין בית המשפט, כי העבירות המיוחסות לעוררים מקימות עילת מעצר סטטוטורית על-פי הוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, וכי קיימת חזקת מסוכנות בעניינם. בית המשפט ציין, כי לא שוכנע שניתן להפיג את מסוכנותם של העוררים באמצעות חלופת מעצר, וכי לנוכח התנהגותם, קיים חשש כי שחרורם ינוצל על ידם לשיבוש הליכי המשפט.

4.        על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשו העררים שבפניי. בעררים וכן בדיון בפניי חזרו באי-כוח העוררים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי. בא-כוחו של חליחל חזר על טענתו החלופית כי מעורבותו של מרשו היתה מינימלית ובא-כוחו של פתאלי שב וטען כי מרשו כלל אינו קשור לארוע העברייני אלא נקלע אליו בטעות. עוד הוסיפו הסניגורים, כי בעניינם של שני העוררים קיימות חלופות מעצר ראויות. מנגד, טענה באת-כוח המדינה כי יש לדחות את העררים. באת-כוח המדינה הסכימה כי נראה שחלקם של העוררים בפרשה הינו קטן יותר מחלקם של יאסר ותייסיר, עם זאת, לטענתה, אין ספק כי העוררים היו גם הם מעורבים בקשר העברייני. באת-כוח המדינה ציינה כי עצם נוכחותם של העוררים בזירת הארוע ברכב שבו נסע יאסר, יש בה כדי לקשור אותם לעבירות הנטענות, וכי הראיות נגדם מתחזקות לנוכח שקריהם הרבים בחקירתם. באת-כוח המדינה ציינה גם כי לנוכח סוג הסם שנתפס וכמותו קיימת חזקת מסוכנות בעניינם של העוררים ולא עלה בידם להפריך חזקה זו. לפיכך, כך טענה, יש לדחות את עררם על החלטת המעצר.

5.        לאחר שעיינתי בעררים ושמעתי את טענות הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העררים להידחות. למעשה, אין מחלוקת אמיתית על קיומן של ראיות לכאורה הקושרות את העוררים לנאשמים האחרים ולמעשים הנטענים, ועיקר טענות הסניגורים נסב על חלקם המזערי והמצומצם של העוררים בפרשה ועל העדר הוכחה לקשירת קשר מוקדם לביצוע העבירה. כאמור, העוררים נתפסו ברכב זמן קצר לאחר שנצפו נמלטים עימו מזירת הארוע בעת שניסה הסוכן המשטרתי לעצור את יאסר ותייסיר. הגרסאות שמסרו העוררים בחקירותיהם סתרו אחת את השניה והתגלו לכאורה כמחוסרות בסיס עובדתי. בנסיבות אלה, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העוררים.

           אף כי נראה שחלקם של העוררים בפרשה העבריינית הינו אכן קטן מזה של הנאשמים האחרים, לא ראיתי להיעתר לעררים. כבר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי עבירות של סחר בסמים הן מהחמורות בעבירות, וכי, ככלל, נאשמים בעבירות אלה יוחזקו במעצר עד תום ההליכים (בש"פ 6240/02 מדינת ישראל נ' יורם(לא פורסם) וההפניות שם). רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן יהיה להפיג את המסוכנות עליה מעידה המעורבות בסחר בסמים באמצעות חלופת מעצר. בענייננו, אין מתקיימות אותן נסיבות חריגות. כאמור, על-פי הנטען, נהג העורר חליחל ברכב הסיאט אשר הוביל את יאסר למקום העסקה ומכאן שחלקו לכאורה בפרשה אינו כה קטן כפי שנטען. באשר לפתאלי, הרי אף שחלקו בפרשה טרם הובהר באופן מלא, אין ספק כי גם בעניינו קיימות ראיות לכאורה, כנדרש בשלב זה של ההליכים, הקושרות אותו לעבירות הנטענות. בהתחשב בכך שמדובר בעסקה של מכירת קילוגרם סם מסוג הירואין, המסוכנות הנשקפת מן העוררים עקב מעורבותם בעבירות הנטענות גלויה על פניה, ובנסיבות הענין מתווסף אליה גם חשש לשיבוש הליכי משפט. זאת, לנוכח ניסיונם של העוררים לתאם גרסאות בתחנת המשטרה וכן משום ששותף נוסף לקשר טרם נתפס על ידי המשטרה. באשר לתסקירי המבחן, הרי ששירות המבחן נמנע מלנקוט עמדה בדבר הערכת מסוכנותם של העוררים ונמנע מלמסור המלצה ברורה על שחרורם לחלופת מעצר. לעת הזאת, אפוא, אין ניתן להורות על שחרורם של העוררים שכן באיזון בין ההגנה על חירותם של העוררים לבין הטעמים התומכים בהמשך מעצרם גוברים, בנסיבות הקיימות, האחרונים. איזון זה עשוי להשתנות אם יתארך משפטם של העוררים.  

           אשר על כן, העררים נדחים.

           ניתנה היום, כ' בכסלו התשס"ו (21.12.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: