החלטה בתיק בש"א 6637/07

1.         בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 10.8.07 המורה על הרחקת המבקש מביתו עד להכרעה בתמ"ש 4512/07 או החלטה אחרת (בשא 54319/07).

2.         המבקש, כבן 80 שנים, נשוי למשיבה, כבת 77 שנים, מזה כחמישים שנים והם גרים בדירתם המשותפת ברח' האצל 16/8 בירושלים. בפני בית משפט קמא ביקשה המשיבה ליתן צו זמני המורה על הרחקת המבקש מביתם וזאת עד למתן החלטה בבקשה למתן צו מניעה קבוע. בקשתה הושתתה על זכותה למדור שקט ושלו במסגרת החיוב במזונות. לבקשה זו קדמה בקשת המבקשת למתן צו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, ובמסגרתה הורחק המבקש מביתו לתקופה של כשלושה חודשים. בקשה להארכת תוקף הצו נדחתה על פי החלטת בית משפט קמא מיום 11.6.07, תוך קביעת הגבלות מסוימות על שימוש באלימות ועל שימוש ברכושה של המשיבה.

3.         עיקר טענות המשיבה בפני בית משפט קמא נגעו לאלימות נפשית, השפלה ואי התחשבות בצרכיה. כך למשל, טענה המשיבה כי המבקש השאיר בכוונה את החשמל דולק בשירותים ובמקלחת, וברגע שכיבתה את החשמל הוא הדליק, וחוזר חלילה. כן נטען כי המבקש פתח את רשת חלון המטבח והשאיר אותה פתוחה, וחזר ופתחה כל אימת שהמשיבה ביקשה לסוגרה ולמנוע כניסת זבובים, אי ניקיון האסלה על ידי המבקש לאחר עשיית צרכיו וכד'. לכך הוסיפה המשיבה את חששותיה מפני פגיעה פיזית בה. כך למשל נטען כי במקרה אחד השאיר המבקש גז פתוח על מנת לפגוע בה וכי במקרה אחר טעמה טעם של תרופות במים ששתתה מהקומקום.

4.         בית משפט קמא הגיע למסקנה כי התנהגותו של המבקש מהווה התנהגות משפילה ומהווה התעללות נפשית מתמשכת ועונה על אמות המידה של פגיעה במדור שקט ושלו, שהינן רחבות מאמות המידה על פי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה. בית המשפט נתן משקל גם להערכותיהם של אנשי מקצוע כי המבקש עלול לסכן את המשיבה. כן נקבע כי המבקש הורחק מהבית למשך חודשים אחדים וכאשר חזר, לא ציית להוראות שניתנו על ידי בית המשפט. לפיכך הורה בית המשפט על הרחקת המבקש מביתו עד להכרעה בתמ"ש 4512/07 או עד למתן החלטה אחרת.

5.         בבקשתו לעיכוב ביצוע מכחיש המבקש את טענות המשיבה וטוען כי הצליח להפריך את רובן. המבקש הינו אדם אינטלגנט, עסוק וממלא את זמנו הפנוי בכתיבה, בקריאה ובטיפול בענייניו והוא מבקש לעצמו רק שקט. לעומת זאת, המשיבה היא אשר עוסקת ברכילות ומכפישה את שמו. המשיבה לוקה בפסיכוזה חוזרת ונשנית של מניה לפיה המבקש מנסה לפגוע בה. לפיכך, טעה בית משפט קמא אשר האמין למשיבה אף שנוכח בסתירות שבין תצהיריה ועדויותיה. לכך יש להוסיף כי אין כל סיבה הגיונית להרחיק את המבקש מביתו היות ונקבע כי הדירה תימכר, ולמבקש אין פתרון חלופי למגורים, ומספר חודשים של מגורים משותפים לא ישנו דבר.

6.         לטענת המשיבה, קביעת בית משפט קמא מבוססת ומעוגנת בהתרשמותם של אנשי מקצוע ובכללם הפסיכיאטר מטעם יחידת הסיוע. למבקש פתרונות דיור חלופיים ולשכת הרווחה יכולה לסייע לו בכך לו היה משתף עימם פעולה. המשיבה יזמה את פירוק השיתוף בדירת המגורים והיא איננה מבקשת להינות באופן בלעדי מהדירה, והמבקש הוא ששם מכשולים במכירתה. סיכויי המבקש בערעור קלושים. המבקש לא סיפק כל גרסה נוגדת אלא הפריך באופן כוללני את טענות המשיבה ובחקירתו נמצאו סתירות. נוכח הפרת החלטות בית המשפט יש הכרח בהשארת צו המניעה הזמני על כנו.

7.         דין הבקשה להידחות.

המבקש חוזר בבקשתו על הטענות העובדתיות שנדונו והוכרעו על ידי בית משפט קמא. טענותיו אלה ובכללן טענותיו בנוגע למסקנת בית משפט קמא מקומן לכל היותר בדיון בבקשת רשות הערעור ואין הן רלוונטיות לצורך הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.

8.         הכלל הוא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע כי קיים נימוק אשר יצדיק להעתר לבקשתו (בש"א 3158/91 שמואל פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה, פ"ד מה (5) 499, פיסקה 5). בדונו בעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט שני שיקולים עיקריים: הראשון, סיכויי ההצלחה בערעור; השני, אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהא זה מן הנמנע, או קשה, להשיב את המצב לקדמותו (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג - 2003) (להלן: "א. גורן"), בעמ' 527). סיכויי הערעור והנזק הצפוי תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה.

9.         כאמור, המבקש לא טען כי נתקיימו התנאים המצדיקים עיכוב ביצוע ומטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה. לטובתו, מוכן אני להניח כי כפות המאזניים בשאלת סיכויי הערעור מאוזנות, אולם לא הוכח כי נתקיים התנאי השני. התנאי השני, אינו אלא בחינת מאזן הנוחות של הצדדים, היינו הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו, ובכלל זה השאלה עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אם הערעור יתקבל. מאזן הנוחות הוא העיקר (עא 7156/06 כרמי צמח נ' דוד גבאי, (ניתן ביום 26.11.06; פורסם באתר נבו). לעניין זה כל שנטען הוא כי תנאי הדיור החלופי בהן שהה המבקש בעבר היו גרועים וכי מוטב לו למות. לא נטען כי נזק זה גדול מהנזק שייגרם למשיבה במתן הצו. 

10.       מתיאור הדברים כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, כלל לא ברור כי הנזק שייגרם למבקש ממגורים בתנאי דיור חלופי או ב"נופשון", כלשונו, עולים על הנזק שייגרם למשיבה במתן הצו. לכך יש להוסיף כי בפני בית משפט קמא עמדו הערכות של אנשי מקצוע מהן עולה כי המבקש עלול לסכן את המשיבה. משכך, אם קיים סיכון כלשהו לנזק בלתי הפיך, הסיכון הוא כלפי המשיבה, ובוודאי שמשקלו של סיכון זה גדול ממשקלה של אי נוחות גרידא בדיור חלופי. טענתו של המבקש כי המשיבה סובלת מפסיכוזה חוזרת ונשנית של מניה לפיה המבקש מנסה לפגוע בה, נטענה בעלמא ולא הוכחה, ובכל מקרה אין מקומה בדיון בבקשה זו.

11.       זאת ועוד, בדיון בפני הודיעו הצדדים כי נמצא קונה לדירה, וכי צפוי פירוק שיתוף בין בני הזוג עד לחודש נובמבר. משכך פוחת אף יותר משקלה של אי הנוחות שתיגרם למבקש באי חזרתו לביתו.

התוצאה

12.       הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ו' באלול התשס"ז (20 באוגוסט 2007), בהעדר הצדדים.