החלטה בתיק בש"א 4502/05

מונחת בפני בקשתו של בנק הפועלים בע"מ, כי אורה למשיבה 1, חברת לאומי קארד בע"מ, להעביר אליו כספים אשר בחזקתה בגין פעילות חברת ימה במרינה בע"מ בסך של כ  13,000 ש"ח.

לטענת המבקש, על נכסי חברת ימה במרינה בע"מ נרשם שעבוד צף עם הגבלה לטובתו.

ביום 2.1.05 ניתן לבקשת המבקש, צו כינוס נכסים לחברת ימה במרינה בע"מ, ובא כוח המבקש מונה ככונס נכסים לחברה.

ביום 26.1.05, בוטל הליך הכינוס לחברה וזאת עפ"י בקשת המבקש עצמו .

לאור בקשת המבקש להעביר אליו את הכספים, הודיעה חברת לאומי קארד בע"מ כי ביום 14.12.04, נתקבל אצלה צו עיקול מהמוסד לביטוח לאומי, המשיב 2, על נכסי ימה במרינה בע"מ, עד לסך של 111,912 ש"ח. משכך, הודיעה לאומי קארד כי עליה לקבל הוראות מפורשות מבית המשפט באשר לדרך בה עליה לפעול.

הבנק טוען כי הוא רשאי לקבל לידיו את נכסי החברה בשל גיבוש השעבוד הצף, לכאורה, בחודש ינואר 2005, מועד בו "נתפסו" נכסי חברת ימה במרינה בע"מ אצל לאומי קארד. כמו כן, טוען הוא כי רישום הבטוחה וההגבלה על עבירות הנכסים מונעת העברת הכספים המוחזקים לגורם כלשהו ללא הסכמתו, וכי הטלת העיקול ע"י המשיב 2 בוצעה לאחר רישום השעבוד.

זאת ועוד; בבקשתו טוען הבנק כי בנוסף לשעבוד הצף רשם כדרך של שגרה שעבודים על דרך המחאת זכות, לפיהם על המשיבה כמו כל חברת כרטיסי אשראי להעביר אליו את התקבולים המתקבלים בגין פעילות החברה. אולם, במסגרת סעיף 6ג. לתשובתו נראה כי זנח את טענתו זו אודות המחאת הזכות וטוען שאין בה צורך, זאת משום שדי בשעבוד שנרשם כדי להבטיח כי כל נכסי חברת ימה במרינה בע"מ משועבדים לו כנושה מובטח.

מנגד, טוען המוסד לביטוח לאומי, המשיב 2, כי משבוטל צו הכינוס כנגד חברת ימה במרינה, השעבוד הצף אשר נרשם על נכסי החברה לא נאכף ועל כן איננו גובר על העיקול אשר נרשם על ידו.  אשר לטענה בדבר שעבוד על דרך המחאת זכות ביקש המשיב 2 להתייחס לטענה לאחר קבלת פרטים אודות שעבוד זה . בתגובתו השנייה טען כי קבלת תעודת רישום השעבוד מהמבקש, מעלה כי אין בה התייחסות לכספים המגיעים למבקש מאת חברת לאומי קארד בע"מ, וכל עוד לא יומצאו מסמכים המעידים על המחאת הזכות טוען המשיב 2 העיקול שהטיל גובר על זכותו של הבנק. כאמור, בתשובתו, זנח המבקש את טענתו בדבר אותה המחאת זכות לכאורה.

ללא צורך לדון לעומקן של טענות הצדדים, סבורה אני כי אין ממש בטענותיו של המבקש ובא כוחו, ששימש ככונס הנכסים מטעמו. עם ביטולו של הליך הכינוס, מתבטלת אף המשמעות המשפטית הגלומה בהליך זה, והחברה חוזרת לפעילות סדירה, על כל המשתמע מכך. חברת ימה במרינה לא נמצאת בהליכי כינוס עוד, ומשבוטלו ההליכים לבקשת המבקש הוא עצמו, אין כל משמעות לטענתו לפיה מכוח אכיפת השעבוד זכאי הוא לכספים נשוא הבקשה.

המבקש מנסה לאחוז במקל משני קצותיו; מחד גיסא, עתר הוא בבקשה לבטל את הליכי הכינוס, ומשכך גם לא לשאת בחובות עפ"י דין הרובצות על בעל תפקיד. מאידך גיסא, מנסה הוא עתה להינות מתוצאות הליך שאינו קיים עוד. ברי כי לא ניתן לעשות כן. בעניין זה, יפים דבריו של ב"כ הכנ"ר; אם נלך לשיטתו של המבקש, הרי שבטרם יעביר את הכספים אליו, מכוח השעבוד הצף, עליו לפרוע את החובות לנושים בדין קדימה. אולם, היות ולא קיימים הליכי כינוס, כלל לא קיימת אותה "מסגרת משפטית" במסגרתה יכולים הנושים בדין קדימה להגיש תביעות חוב ולקבל דיבידנד.

לאור כל האמור לעיל, סבורה אני כי אין ממש בבקשה זו למתן הוראות שהוגשה, אין לדון בה בבית משפט זה של חדלות פירעון, ויש למוחקה. בנסיבות העניין, ישלם המבקש לחברת לאומי קרד בע"מ ולכונס הנכסים הרשמי הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח לכל אחד בצירוף מע"מ כדין. הסכום ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא החלטתי לרשותם החל מהיום.

ניתנה היום, י"א באב התשס"ה, 16 באוגוסט 2005, בהעדר הצדדים.