החלטה בתיק בש"א 3347/06

1.         בפניי בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט עודד שחם) בת"א 13229/04 ו-11741/04 מיום 17.8.06, בו התקבלה תביעת המשיבה נגד המערערת בעילה של הוצאת לשון הרע ותביעתה של המערערת נגד המשיבה, באותה עילה, נדחתה. בית משפט קמא חייב את המערערת לשלם למשיבה פיצויים בסכום של 50,000 ש"ח, הוצאות משפט בסכום של 2,000 ש"ח ושכר טרחה בסכום של 17,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

בית משפט השלום סירב לעכב את ביצועו של פסק הדין, ומכאן הבקשה שבפניי.

ב"כ המערערת טוען, כי קיים סיכוי טוב שערעורה של המערערת יתקבל. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המערערת שכן תשלומו של הסכום שפסק בית משפט קמא בטרם יתברר הערעור יגרום לקריסתה הכלכלית של המערערת. על-פי האמור בבקשה, המערערת היא מורה שמשתכרת סך של      5,000 ש"ח לחודש בלבד, אין לה נכסי מקרקעין, והיא נושאת בהוצאות כלכלה, לרבות דמי שכירות. עוד נטען, כי אם תזכה בערעור וביצוע פסק הדין לא יעוכב, לא תוכל לגבות את כספה מן המשיבה.

2.         ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה.

3.         הכלל הוא, כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בכל הנוגע לפסק דין הקובע חיוב כספי, מקבל כלל זה משנה תוקף ונקבע לא אחת, כי עיכוב ביצועו של פסק דין כספי יינתן במקרים חריגים (ראה, למשל, ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן, תק-על 2002(3) 2712). השיקולים אותם בוחן בית המשפט על-מנת לקבל החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

אשר לסיכויי הערעור, אין בית המשפט נוהג להיכנס לפני ולפנים  בבחינת הטענות בערעור, ודי בכך שבית המשפט נוכח לדעת כי הערעור איננו משולל יסוד (ע"א 6146/00 עירית תל-אביב - יפו נ' בצלאל אהובה ואח', תק-על 2000(3) 2459).

בכל הנוגע לשיקולי מאזן הנוחות, בוחן בית המשפט את השאלה, האם במקרה שפסק הדין ייהפך בערעור יוכל המערער להיפרע מן המשיב ולקבל ממנו את הכספים שהעביר לידיו על-פי פסק הדין. שאלה נוספת היא, האם ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק גדול יותר לעומת הנזק שייגרם למשיב מעיכובו (ע"א 9784/05 עירית תל-אביב - יפו נ' ידידיה גורן, עו"ד, תק-על 2005(4) 2166).

4.         יישומן של אמות מידה אלה לענייננו מוביל לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, המדובר בפסק דין אשר קבע חיוב כספי. במקרה כזה, כאמור, יינתן עיכוב ביצוע אך בנסיבות יוצאות דופן אשר אינן מתקיימות בענייננו. עוד יש לציין, כי החיוב שהושת על המערערת איננו בסכום גבוה באופן יחסי. שנית, המערערת עובדת כמורה באוניברסיטת בית לחם, וככל הנראה כמורה גם במקום עבודה נוסף. המערערת ראתה לצרף לבקשתה תלוש משכורת משנת 2004. זאת ותו לא. אך מובן כי לא ניתן לסמוך בקשה על נתונים שאינם מעודכנים. ב"כ המשיבה טען בתגובתו לבקשה, כי המערערת מחזיקה ברכב חדש מסוג גולף. טענה זו לא נסתרה בתשובת המערערת לתגובת המשיבה. התמונה העולה מן האמור לעיל היא שלא עלה בידי המערערת לבסס את הטענה, כי היא מצויה באותו קושי כלכלי אשר יכול להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין. כאמור, הכלל הוא כי המשיבה זכאית לביצועו המיידי של פסק הדין. נתוניה הכלכליים של המערערת אינם מצביעים על כך, כי ייגרם לה נזק כתוצאה מביצוע פסק הדין, ובוודאי לא נזק העולה על הנזק שייגרם למשיבה מאי ביצועו. שלישית, המשיבה היא מנהלת בית ספר ומצבה הכלכלי איתן. היה והמערערת תזכה בערעור, לא יהיה כל קושי בהשבת סכום הזכייה. רביעית,  אשר לסיכויי הערעור, עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מעלה כי המדובר בפסק דין מפורט ומנומק כדבעי. בית משפט קמא מצא, על יסוד הראיות שהובאו בפניו והמהימנות הרבה שרחש למשיבה, כי המערערת ביצעה כלפי המשיבה עוולה של הוצאת לשון הרע וחייב את המערערת לשלם למשיבה פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום של 50,000 ש"ח. בית המשפט קבע, כי המערערת השמיצה את המשיבה באופן קשה ללא כל ביסוס. היא הפנתה את טענותיה החמורות לכל הגורמים הבכירים במשרד החינוך ובעירית ירושלים, ולא נסוגה בה מן הטענות גם במסגרת ההליך המשפטי. נראה, כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים. ואולם, גם אם קיים סיכוי לקבלת הערעור, הרי לנוכח העובדה כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים באופן מובהק לטובת המשיבה, אין בכך כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין.

הצטברותם של כל הטעמים שנמנו לעיל מובילה לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי המערערת לבסס טעם כלשהו אשר יצדיק חריגה מן הכלל בדבר ביצוע מיידי של פסק דין.

5.         התוצאה היא, כי הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

ניתנה היום, י"ז בחשון תשס"ז (8 בנובמבר 2006), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.