החלטה בתיק בש"א 20910/07

1.         בפניי בקשה לעיכוב חלקי של פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 32970/05), מיום 2.9.07, אשר קיבל את תביעת המשיב לקבלת תגמולי ביטוח לפי פוליסה לביטוח דירה, וחייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 136,677 ש"ח בניכוי השתתפות עצמית ובצרוף הפרשי הצמדה. בית משפט קמא קבע כי לסכום התשלום יתווספו הפרשי הצמדה מיום 2.9.04, לפי ריבית מיוחדת בשיעור של פי שניים מהריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, זאת בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן - הריבית המיוחדת). כך גם חייב בית משפט קמא את המבקשת בשכ"ט עו"ד המשיב בשיעור של 25% בתוספת מע"מ, לפי הסכם שכ"ט שהוצג בפניו (להלן - שכ"ט שנפסק).

המבקשת עותרת לעיכוב החלק בפסק הדין שמתייחס לריבית המיוחדת ולשכ"ט שנפסק, כשלטענתה, יתר הסכומים שולמו למשיב עוד ביום 8.10.07, בהתאם לאשר נקבע בפסק הדין.

2.         בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשת לעכב את ביצוע פסק הדין, בהחלטתו מיום 16.10.07, בקובעו " בהעדר תשתית ראייתית לחוסר יכולת להפרע מהמשיב, אם המבקשת תזכה בערעור, לא מצאתי מקום להורות על עיכוב ביצוע כמבוקש".

3.         דין הבקשה להידחות מהטעמים הבאים:

מדובר על פסק דין כספי, והכלל הוא כי אין מקום לעיכוב ביצועו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל(ט.פ.)].   על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין, מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים, וכי אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות באופן המצדיק את עיכוב פסק הדין - מאזן הנוחיות [ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668 וכן רע"א 3146/06 גלבוע נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (ט.פ.)].

במקרים בהם מבוקש לעכב פסק דין כספי, יש למאזן הנוחות משקל מרכזי, ועל בית המשפט לבחון את יכולת המשיב להחזיר את המצב לקדמותו, במידה ויתקבל ערעור המבקש [ע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. רפרריס דדו בע"מ(ט.פ.)]. הנטל להוכחת העדר יכולת כלכלית מצד המשיב מוטלת על כתפיי המבקש, ואין די בהעלאת טענות הקשורות במצבו הכלכלי של המשיב, אלא על המבקש להצביע על אותן עובדות אשר מהן עולה היעדר יכולתו של המשיב, ועליו לתמוך עובדות אלה בתשתית ראייתית מספקת, ולרוב, באמצעות תצהיר [ראו: ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור (ט.פ.)].

4.         במקרה דנן המבקשת לא הניחה את התשתית הראייתית הנדרשת לשאלת מאזן הנוחיות, ולהיעדר יכולת להיפרע מהמשיב, במקרה וערעורה יתקבל. יתרה מזאת, כל שטענה המבקשת בבקשתה, בהתייחס לכך, כי " נעלה מעל כל ספק, כי כחברת ביטוח גדולה המטפלת ומחזיקה בכספים רבים...קיימת חשיבות רבה לשימוש זהיר וראוי בכספים אלו...באם ידחה הערעור לא תהיה למבקשת כל מניעה לשלם למשיב מייד את יתרת הסכום אשר נפסק כנגדה...מאידך, המשיב הינו אדם פרטי, המנהל עסקיו בארץ והמבקשת חוששת, כי יעשה שימוש ו/או דסיפוזיציות ו/או שימוש אחר בכספי פסק הדין כך שאם יתקבל הערעור...לא תוכל המבקשת לקבל חזרה לידיה את הכספים ששולמו..." (בעמ' 9 לבקשה). בגין כך טוענת המבקשת, כי עשוי להיגרם לה נזק בלתי הפיך, באם לא יעוכב חלקית ביצועו של פסק הדין.

חמור מכך, מצופה היה מהמבקשת להציב תשתית שכזו, ככל שקיימת, לאחר החלטת בית משפט קמא, והנימוק לדחיית הבקשה שם.

5.         הנה כי כן, המבקשת לא רק שאינה מצביעה על אותו "נזק בלתי הפיך" אשר עשוי להיגרם לה, אם לא יעוכב חלקית ביצוע פסק הדין, אלא שלפי הנטען בבקשתה, מבקשת היא ל"הפוך את היוצרות", ובמקום להוכיח העדר יכולת מצד המשיב להחזיר לה את אשר ישולם, במקרה ויתקבל הערעור, מבקשת היא להוכיח כי תעמוד לה היכולת לשלם למשיב מיידית את הכספים, באם ערעורה יידחה.

אין בטענה שכזו כדי להצביע על אותו חריג, אשר בגינו יש לסטות מן הכלל, לפיו אין לעכב ביצועו של פסק דין כספי, כשמנגד עומדת זכותו של המשיב לקבל לידיו את אשר נפסק לזכותו בבית משפט קמא, עד להכרעה אחרת בערעור, אם בכלל [ראו: ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' אהובה (ט.פ.)]. האמור אף בהתייחס לאותו חלק בפסק הדין, אשר את ביצועו מבקשת המבקשת לעכב.

המבקשת לא ביססה את התשתית הראייתית הנדרשת בבקשה לעיכוב ביצוע, ולהיעדר יכולת להיפרע מהמשיב במקרה וערעורה יתקבל [ראו: ע"א 7645/07 עיריית קרית אתא נ' דוד אברהם (ט.פ.)].

נוכח דברים אלו, ומעת שהמבקשת לא הוכיחה כי במקרה דנן נוטה מאזן הנוחות לטובתה, הרי ששאלת סיכויי הערעור נותרה משנית, הגם שיש לציין כי חלק נכבד מן הערעור מתייחס לקביעות וממצאים עובדתיים של בית משפט קמא [ראו: רע"א 4615/00 גבאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (ט.פ.) וכן ע"א 6713/00 דנינו נ' בית חב"ד רעננה(ט.פ.)].

6.         צודק המשיב בטענתו כי בנסיבות של הגשת הבקשה, כפי שהוגשה, ובמיוחד נוכח החלטת בית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, יש לחייב את המבקשת בהוצאות משמעותיות.

7.         אשר על כן הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 5,000 ש"ח, בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ה בכסלו, תשס"ח (5 בדצמבר 2007).