החלטה בתיק בש"א 19800/07

1.         בפניי בקשה לעיכוב חלקי של פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א.  18085/05) מיום 2.9.07, אשר קיבל את תביעת המשיבה לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים, מיום 22.4.04, וחייב את המבקשות לפצותה בסך של 512,697 ש"ח בצרוף שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ (להלן - פסק הדין).

המבקשות עתרו בבקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט קמא, אולם בקשתן נדחתה על-ידי בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 8.10.07.

2.         בבקשה דנן עותרות המבקשות לעכב סך של 227,000 ש"ח מסכום פסק הדין, תוך שטוענות הן כי סיכויי הערעור טובים, וכי מבחינת מאזן הנוחיות, לא ייגרם למשיבה כל נזק בעיכוב סכומים אלה, הואיל ומדובר בעיכוב סכומים שנפסקו למשיבה כפיצוי לעתיד, כשסך של 193,800 ש"ח הועבר זה מכבר לב"כ המשיבה, ע"ח הסכום שנקבע בפסק הדין. כמו כן, טענו המבקשות, כי אם תידחה בקשתן, יתקשו להיפרע מהמשיבה באם יתקבל הערעור, תוך שהן סומכות טענה זו על אשר נטען בתצהיר המשיבה בבית משפט קמא, שם הצהירה כי מאז התאונה חדלה לעבוד ונותרה מחוסרת כל, ובכך שהמשיבה משתכרת כיום בכ-6,000 ש"ח לחודש בלבד.

יוער כי טענות המבקשות בערעור מופנות בעיקרן לנושא שיעור הנכות התפקודית שנקבעה למשיבה בבית משפט קמא ולבסיס השכר לפיו בוצע חישוב הפיצוי של הפסדי השכר לעבר ולעתיד. כך גם העלו המבקשות טענות ביחס לסכום הפיצוי שפסק בית משפט קמא למשיבה בגין ראש הנזק של עזרת הזולת.

3.         המשיבה מתנגדת לבקשה, בטענה כי לערעור אין כל סיכויי הצלחה, וכי במסגרת הערעור חוזרות למעשה המבקשות על אותן טענות שנדחו על-ידי בית משפט קמא בפסק דינו. אין כל ממש בטענות המבקשות ביחס לסכומים שפסק בית משפט קמא למשיבה, אלא היפוכם של דברים, המשיבה הגישה ערעור שכנגד שכן סבורה היא כי סכום הפיצוי שפסק לה בית משפט קמא נמוך, בהתחשב בנזקיה ובנכות התפקודית שנותרה לה. כך גם אין מקום לטענת המבקשות כי לא יוכלו להיפרע מהמשיבה, כשאין בידיהן כל תימוכין לטענתן זו, וכי טענת המשיבות, לפיה היא משתכרת בכ-6,000 ש"ח לחודש, אין בה כדי לעכב את פסק הדין.

דיון :

4.         הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין עליו מערערים, ובמיוחד, מעת שמדובר בפסק דין כספי. על המבקש את עיכוב הביצוע להוכיח שניים - סיכויי ערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. מאזן הנוחות ייבחן בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה לגופו [ע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. רפרריס דדו בע"מ (ט.פ.)] על אף שבמקרים בהם מבוקש לעכב פסק דין כספי, יש למאזן הנוחות שיקול מרכזי, ועל בית המשפט לבחון את יכולת המשיב להחזיר את המצב לקדמותו, במידה ויתקבל הערעור.

5.         צודקת המשיבה כי בבקשות עיכוב ביצוע אין די בהעלאת טענות כלליות הקשורות במצבו הכלכלי של המשיב, אלא יש לפרט את אותן עובדות אשר מהן עולה היעדר יכולתו הכלכלית ולתמוך אותן בתשתית ראייתית מספקת [ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (ט.פ.) וכן ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור (ט.פ.)]. עם זאת, במקרה דנן, הפנו המבקשות לתצהיר המשיבה בבית משפט קמא, אשר ניתן, ככל הנראה, בחודש ינואר 2007, ואשר ממנו עולה כי המשיבה נותרה מאז התאונה חסרת כל, ובכך הציגו המבקשות תשתית ראייתית לטיעוניהן. בנסיבות שכאלה, כשמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות, שאלת סיכויי הערעור נותרת משנית (ראו: רע"א 4615/00 גבאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (ט.פ.) וכן ע"א 6713/00 דנינו נ' בית חב"ד רעננה(ט.פ.)], כפי שיש לזכור כי מרבית הסכומים שנפסקו למשיבה בפסק דינו של בית משפט קמא הינם סכומים אשר צופים פני עתיד, ולכן לא ייגרם נזק משמעותי למשיבה, אם הללו יעוכבו.

עם זאת, יש מקום לאזן בין האינטרסים המתנגשים - האחד, זכותן של המבקשות להבטיח כי יוכלו להיפרע מהמשיבה במידה וערעורן יתקבל, והשני, צמצום הפגיעה במשיבה, אשר יש לזכור כי בסופו של דבר, זכאית היא לאשר נפסק לזכותה בפסק דינו של בית משפט קמא עד להכרעה אחרת בערעור, אם בכלל [ראו: ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' אהובה(ט.פ.)]. לפיכך, לא מצאתי כי ישנה הצדקה לעכב קרוב למחצית מסכום הפיצוי שפסק בית משפט קמא, כפי שמבקשות לעשות כן המבקשות, וכי די בעיכוב של 20% מסכום פסק הדין, על מנת להביא לאיזון הנכון.

העיכוב אינו מתייחס להוצאות ולשכ"ט עו"ד שנפסקו לטובת המשיבה על-ידי בית משפט קמא בפסק הדין.

8.         אשר על כן, הבקשה מתקבלת בחלקה, באופן שניתן עיכוב ביצוע חלקי של 20% מהסכומים שנפסקו. האמור אינו כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו לטובת המשיבה בבית משפט קמא.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ב בכסלו, תשס"ח (22 בנובמבר 2007).