החלטה בתיק בש"א 17657/07 - פסקדין

המשיבים הגישו תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד המבקשת ובה הם עותרים למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם זכאים לקבל ממנה עמלה בשיעור 15%, מתמורת מכירת מלח דל נטרן שהמבקשת רכשה בכמות של 70,000 טון, ובמחיר הנקוב לטון כמפורט בהסכם הבלעדיות שנחתם בעניין. לעמדת המשיבים, בעקבות פעולתו של המשיב 1, התקשרה המבקשת עם מפעלי ים המלח בהסכם לאספקת המלח למבקשת תוך התחייבות בכתב לתשלום העמלה המגיעה לו בשיעור של 15%. לעמדת המשיבים, בעקבות פעולתם נחתם מסמך הבנות ובהמשך הסכם בלעדיות בין המבקשת לבין  מפעלי ים המלח בדבר כמויות המלח שיסופקו, מחירם ותקופת האספקה. 

המבקשת הגישה בקשה למחיקת התביעה ולחלופין העברתה לפסים רגילים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ויישמתי את ההלכה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הסעד נשוא התביעה הוא כספי במסווה של סעד הצהרתי. המשיבים עותרים למעשה לקבלת כסף, על בסיס עמלה שמגיעה להם, לטענתם, תוך שהם עצמם נוקבים במנגנון של אופן חישוב הסכום המגיע לדידם.

ההלכה הפסוקה מורה כי שעה שתובע יכול לעתור לקבלת הסכום הכספי המגיע לו, לטענתו, אין מקום להגשת הליך של פסק דין הצהרתי. מתן סעד הצהרתי הוא רק שלב אחד במסגרת הסכסוך שבין הצדדים, ועל בית המשפט לבחון, האם יש בידי מבקש הסעד ההצהרתי לעתור לסעד אופרטיבי.

בע"א 4076/00 נצחון ציפורה בראשון בע"מ נ' זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41, בעמ' 47, נקבע:

" הלכה היא כי סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי, ואם התשובה לכך היא בחיוב, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית המשפט ייטה, בדרך כלל שלא לתתו." (כן ראה ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר , פ"ד לב (1) 85, בעמ' 90.

הגשת תובענה לסעד הצהרתי בלבד, והגשת תובענה כספית עתידית בנפרד, היא בזבוז משאביו של בית המשפט, ובזבוז זמן דיוני שיכול להביא לסיום את כל המחלוקות שבין הצדדים. יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"א 734/83 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שפיר-דוידוביץ, פ"ד לח (1) 613, בסעיף 8.

לא התעלמתי מטענות ב"כ המשיבים המפנה להתחייבות חתומה בכתב המזכה את מרשיו, אך קיומה של התחייבות כאמור, יכול היה לאפשר בירור ההליך בדרך אחרת כגון סדר  דין מקוצר, אך אין בו כשלעצמו לאפשר את הותרת ההליך כמות שהוגש מהטעמים דנן.

אין בידי לקבל את טענות ב"כ המבקשים כי חסרים למרשיו נתונים עובדתיים לשם כימות תביעתם וכאמור בסעיף 1.7 לתגובה. לרשות המשיבים הנתונים בדבר הכמויות שסופקו, ואין קושי בידי המשיבים לחשב את מלוא המגיע להם לטענתם וכאמור בסעיף 4.3 ואחרים להמרצת הפתיחה. גם אם יתברר שהכמויות שסופקו אינן מלוא המגיע לפי המוסכם, כטענת המשיבים, אין בכך נפקא מינה לעניין כימות הסכום שאמור להשתלם למשיבים לעניין סכום התביעה.

טעם נוסף לקבלת הבקשה נעוץ ביריעת המחלוקת שבין הצדדים. המבקשת מכחישה את טענות המשיבים, ובירור המחלוקת יצריך שמיעת עדים ופרישת מערכת ראיות, לרבות חקירות. כל אלה, אינם אפשריים בהליך של המרצת פתיחה המתנהל כידוע על סמך תצהירים בלבד וחקירות קצרות יחסית. אפנה בהקשר זה לטענות המשיבים בסעיפים 3.2, 5.2 ,5.3 6.3 ועוד לתובענה בהם מועלות טענות באשר להסכמות בעל פה שהושגו בין הצדדים, המוכחשות על ידי המבקשת ואין מנוס אלא לברר את נכונות העובדות, בענייניים מהותיים דבר שיש לעשותו בדרך הרגילה. (ראה ספרו של השופט גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה תשיעית עמ' 471).

אמנם התבקשתי למחוק את התביעה אך שעה שניתן להסתפק בסעד של העברתה לפסים רגילים, מן הראוי לעשות כן.

המשיבים יגישו כתב תביעה רגיל, יציינו את סכום התביעה, ישלמו את האגרה כמתחייב וזאת יעשו תוך 30 יום. לא יעשה האמור, תמחק התובענה בתום המועד האמור ללא צורך בהחלטה נוספת.

בכפוף לאמור, יוגש כתב הגנה.

הוצאות הבקשה בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ על המשיבים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום י"ז בכסלו, תשס"ח (27 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.

                                                                                                         _________________________

איתן אורנשטיין, שופט