החלטה בתיק בש"א 10823/08

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 216907/02), מיום 20.1.08, אשר קיבל את תביעת המשיב לפיצויו בגין נזק גוף שנגרמו לו בעטיה של תאונת עבודה מיום 30.11.95, וחייב את המבקשות לשלם למשיב סך של 345,000 ש"ח, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% והוצאות משפט.

2.         בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשות לעכב את ביצוע פסק הדין, בהחלטתו מיום 19.5.08.

3.         דין הבקשה דנן להידחות מהטעמים הבאים:

מדובר על פסק דין כספי, והכלל הוא כי אין מקום לעיכוב ביצועו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל(ט.פ.)].   על מבקש עיכוב ביצועו של פסק דין, מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים, וכי אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות באופן המצדיק את עיכוב פסק הדין - מאזן הנוחיות [ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668 וכן רע"א 3146/06 גלבוע נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (ט.פ.)].

במקרים בהם מבוקש לעכב פסק דין כספי, יש למאזן הנוחות משקל מרכזי, ועל בית המשפט לבחון את יכולת המשיב להחזיר את המצב לקדמותו, במידה ויתקבל ערעור המבקש [ע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. רפרריס דדו בע"מ (ט.פ.)]. הנטל להוכחת העדר יכולת כלכלית מצד המשיב מוטלת על כתפיי המבקש, ואין די בהעלאת טענות כלליות הקשורות במצבו הכלכלי של המשיב, אלא על המבקש להצביע על אותן עובדות אשר מהן עולה היעדר יכולתו של המשיב, ועליו לתמוך עובדות אלה בתשתית ראייתית מספקת, ולרוב, באמצעות תצהיר [ראו: ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור(ט.פ.)].

4.         במקרה דנן המבקשות לא הניחו את התשתית הראייתית הנדרשת לשאלת מאזן הנוחיות, ולהיעדר יכולת להיפרע מהמשיב, במקרה וערעורן יתקבל. כל שנטען בבקשה בהתייחס לשיקולי מאזן הנוחיות: " ...המבקשים חוששים כי במידה ויזכו בערעורם הרי יקשה עליהם ביותר לגבות בחזרה מן המשיב את סכום הכסף...המשיב הינו אדם פרטי, ולא הוצגו בפני ביהמ"ש הנכבד שום ראיות בנוגע להון עצמי כלשהו. ההיפך הוא הנכון. טענתו העיקרית של המשיב במסגרת התביעה היתה כי אין לו כל הון עצמי...וראה לענין זה את הניתוח המקיף של נקודה זו בפסק הדין. דומה כי אין צורך לציין אילו קשיים יוערו על המבקשים בהוצאה לפועל עת יבואו לנסות להוציא אל הפועל פסק דין של ערכאת ערעור המורה למשיב להחזיר להם כספים...לפיכך חשופים המבקשים לסיכון משמעותי" (בעמ' 2) (ההדגשות אינן במקור - י.ש.).

מעבר לנטען בבקשה, לא הציגו המבקשות נתונים עובדתיים אשר ניתן היה ללמוד מהם על מצבו הכלכלי של המשיב, כשלבקשה אף לא צורף תצהיר. יתרה מזאת, נראה כי לפי גישת המבקשות, וכעולה מהמצוטט מבקשתן, על המשיב מוטל הנטל להוכיח כי הינו בעל הון עצמי, אולם לא זו ההלכה שנקבעה בפסיקה, וכאמור. אין די בהפניה לפסק דינו של בית משפט קמא לצורך ביסוס טיעון עובדתי הקשור ביכולתו הכלכלית של המשיב, וזאת במיוחד, מעת שהליך שמיעת הראיות בבית משפט קמא התנהל במשך תקופה ממושכת. על המבקשות היה להציג נתונים עדכניים להוכחת הקושי להיפרע מהמשיב, אולם זאת לא נעשה. כך אין להתעלם מתגובת המשיב, לרבות אודות מצבו הכלכלי - הגם שאף זאת ללא תצהיר - ואשר המבקשות לא מצאו לנכון להתייחס אליה.

למעלה מן הנצרך מצאנו לנכון להתייחס גם לטענתן המקוממת של המבקשות בבקשה, לפיה: " לא זו אף זו, המשיב עשוי לצאת נשכר מעיכוב הביצוע המבוקש, אם "בסופו של יום" יתברר כי חלק מן הסכום המעוכב צריך להיות מועבר בכל זאת לידיו, הרי סכום זה יועבר כשהוא צמוד ונושא ריבית מירבית המוטלת על חיוב פסוק שטרם נפרע..." ובהמשך: " לפיכך, עיכוב ביצוע כמבוקש בנסיבות דנן, יותיר את הצדדים בבחינת: "זה נהנה וזה לא חסר"" (בעמ' 3).

אין כל ממש בטענתן זו של המבקשות, ועדיף משלא הייתה נטענת כלל.

טענה זו נוגדת את הכלל שקבעה הפסיקה, ולפיו בעל דין שזכה בפסק דין לזכותו בהליך משפטי, זכאי להינות מפירות זכייתו [ראו: ע"א 11482/05 אוזנה נ' פקיד שומה אשקלון (ט.פ.); ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן (ט.פ.)]. משכך, אין מקום לשיקולים כלכליים כאלו או אחרים כדי להצדיק את הסטייה מכלל זה, וזאת גם אם לפי שיטת המבקשות, עשוי המשיב לצאת "נשכר" מעיכוב הביצוע.

5.         נוכח האמור, ומעת שהמבקשות לא הוכיחו כי במקרה דנן נוטה מאזן הנוחות לטובתו, הרי ששאלת סיכויי הערעור נותרה משנית [ראו: רע"א 4615/00 גבאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ(ט.פ.) וכן ע"א 6713/00 דנינו נ' בית חב"ד רעננה(ט.פ.)].

6.         אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקשות ישלמו למשיב הוצאותיו בגין הבקשה, בסך 1,500 ש"ח.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ המבקשות ולמשיב.

ניתנה היום ד' באב, תשס"ח (5 באוגוסט 2008).