החלטה בתיק בש"א 10472/08

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 59537/06), מיום 4.3.08, שבגינו נפתח כנגד המבקשת תיק הוצל"פ (082-32534-01), על סך 140,000 ש"ח.

2.         בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, בהחלטתו מיום 11.5.08.

3.         דין הבקשה דנן להידחות מהטעמים הבאים:

מדובר על פסק דין כספי, והכלל הוא כי אין מקום לעיכוב ביצועו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל(ט.פ.)].   על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין, מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים, וכי אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות באופן המצדיק את עיכוב פסק הדין - מאזן הנוחיות [ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668 וכן רע"א 3146/06 גלבוע נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (ט.פ.)].

במקרים בהם מבוקש לעכב פסק דין כספי, יש למאזן הנוחות משקל מרכזי, ועל בית המשפט לבחון את יכולת המשיב להחזיר את המצב לקדמותו, במידה ויתקבל ערעור המבקש [ע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. רפרריס דדו בע"מ(ט.פ.)]. הנטל להוכחת העדר יכולת כלכלית מצד המשיב מוטלת על כתפיי המבקש, ואין די בהעלאת טענות כלליות הקשורות במצבו הכלכלי של המשיב, אלא על המבקש להצביע על אותן עובדות אשר מהן עולה היעדר יכולתו של המשיב, ועליו לתמוך עובדות אלה בתשתית ראייתית מספקת, ולרוב, באמצעות תצהיר [ראו: ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור(ט.פ.)].

4.         במקרה דנן המבקשת לא הניחה את התשתית הראייתית הנדרשת לשאלת מאזן הנוחיות, ולהיעדר יכולת להיפרע מהמשיבים, במקרה וערעורה יתקבל. כל שנטען בבקשה בהתייחס לשיקולי מאזן הנוחיות: " ...קיים חשש רציני שבאם תזכה המערערת בערעור...לא תוכל לקבל את כספה חזרה, באשר מדובר בסכום כסף גדול ונוכח מצבם הכספי של המשיבים...שאף התקשו במשך מספר שנים לגייס את הכספים הדרושים לרכישת דירתה...". מעבר לטיעון זה, לא פרטה המבקשת בבקשתה מאומה בדבר מצבם הכלכלי הנטען של המשיבים. גם בתצהיר התומך בבקשה, לא הצביעה המבקשת על העובדות אשר מהן עולה, לטענתה, כי לאור מצבם הכלכלי של המשיבים ייקשה עליה להיפרע מהם. אמנם טענה המבקשת בתצהירה, כי " ...התובע מתפרנס ממשכורת בצה"ל ויקשה לגבות מזה כף חזרה...", אולם גם הפעם, מדובר בטענה בעלמא חסרת ביסוס ראייתי.

המבקשת אמנם הציעה בבקשתה להפקיד בבית המשפט ערבות בנקאית ואף את כל סכום פסק הדין במזומן, על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשתה לעיכוב ביצוע, אולם נראה כי נוכח המפורט לעיל, אין די בכך כדי להיעתר לבקשתה. כאמור, מדובר בפסק דין כספי, ועל כן אין די בהצעה שכזו על מנת להצדיק סטייה מהכלל, לפיו בעל דין שזכה בפסק דין לזכותו בהליך משפטי, זכאי להינות מפירות זכייתו [ראו: ע"א 11482/05 אוזנה נ' פקיד שומה אשקלון(ט.פ.); ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן (ט.פ.)]. בית המשפט הדןבעיכוב ביצוע, לא ייעתר כדבר שבשגרה לדרך הביניים של הפקדת סכום פסק הדין בקופת בית המשפט, ויש לנקוט בדרך זו רק במקרים בהם הוכיח המבקש כי אם ישולם סכום פסק הדין ישירות למשיב, לא ניתן יהיה להיפרע ממנו, אולם בה בעת, יש להגן על זכותו של המשיב להבטיח לו את פרי זכייתו בבית משפט קמא.

במקרה שלפנינו, לא הוכיחה זאת המבקשת, כאמור, ומשכך, דין בקשתו, על כל חלופותיה, להידחות.

לא למותר להוסיף, כי המשיבים בתגובתם ובתצהיר שצורף, ציינו אודות רכושם והשתכרותם, ועל-כן אין יסוד לאותו חשש ערטילאי של המבקשת, אשר אף לא מצאה לנכון להידרש לכך בתשובה מטעמה, על אף שהותר לה להגיש שכזו.

5.         נוכח האמור, ומעת שהמבקשת לא הוכיח כי במקרה דנן נוטה מאזן הנוחות לטובתה, הרי ששאלת סיכויי הערעור נותרה משנית [ראו: רע"א 4615/00 גבאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ(ט.פ.) וכן ע"א 6713/00 דנינו נ' בית חב"ד רעננה(ט.פ.)].

6.         אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבים שכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 2,000 ש"ח, בתוספת מע"מ בגין הבקשה.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ג בסיון, תשס"ח (26 ביוני 2008).