החלטה בתיק ברע 3378/07 - פסקדין

הבקשה אינה מצריכה תשובה.

בית משפט השלום סירב להכיר בקיומו של השתק פלוגתא בתובענה המתבררת בפניו לתשלום פיצויים בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.1.03. המבקשת, הנתבעת בבית משפט השלום בשל היותה מבטחת הרכב שפגע במשיב, טענה כי ההשתק נוצר מכוח פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 24.1.07 בו נדחתה תביעת המשיב נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה שארעה במהלך עבודתו כמאבטח. בית הדין לעבודה קבע בפסק הדין כי לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי ורפואי בין התאונה לבין מצבו הרפואי של המשיב, המתבטא בכאבים בגב התחתון. המבקשת רואה בקביעה זו של בית הדין כמשתיקה את המשיב מלטעון במסגרת תביעת הנזיקין לקשר בין התאונה לבין מצבו הרפואי. בדחותו טענה זו נסמך בית משפט השלום על השוני בדיני הראיות הנוהגים בבית הדין לעבודה בהשוואה לאלו הנוהגים בבית המשפט האזרחי בכל הנוגע לחקירת מומחה, באופן שלא אפשר למשיב לחקור את היועץ הרפואי שבית הדין מינה (ד"ר פעילן). טעם נוסף אותו נתן בית המשפט לדחיית הטענה הוא, שבית הדין סמך את פסק דינו בין היתר על החלטת ביניים של בית המשפט במסגרת תביעת הנזיקין ועל חוות דעת של מומחית שנתמנתה על ידי בית המשפט (ד"ר עמית-כהן) וטרם נחקרה על חוות דעתה.

ככל שמדובר בהסתמכות של בית הדין לעבודה על חוות הדעת של המומחים הרפואיים - הן של היועץ הרפואי אותו מינה בית הדין והן של המומחית שנתמנתה על ידי בית משפט השלום - הרי החלטת בית המשפט מיישמת נכוחה את ההלכה שנפסקה בע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642. שם הוכרה צדקת הטענה " שבהליך אזרחי רגיל בבית-משפט היה התובע רשאי לחקור בחקירה נגדית הן את המומחה מטעם בית-המשפט והן את המומחים של בעלי-הדין שחוות-דעותיהם הוגשו כראיה, בעוד שבבית-הדין לעבודה הדבר נמנע ממנו" (עמ' 656). על יסוד זה נפסק (שם, בעמ' 656-657) כי ככל שמדובר בקביעת ממצאים במישור הרפואי על יסוד חוות דעת של מומחים, אין בקביעת בית הדין לעבודה כדי ליצור השתק פלוגתא כלפי ההליך המתנהל בבית המשפט האזרחי. ראו גם דבריה של השופטת שטרסברג-כהן בע"א 424/82 שוב נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לח(4) 354, 360:

" לא יעלה על הדעת - ודומני שאף לא על דעתו של בא-כוח המערער - לטעון, שאם נדחית תביעתו של נפגע על-ידי בית הדין לעבודה, הקובע, כי לתובע לא אירעה תאונה כלל או כי התאונה לא הייתה תאונת עבודה ולפיכך אין הוא זכאי לגימלה, נסתם הגולל על זכותו של הנפגע להגיש תביעת נזיקין לבית-משפט נגד מעבידו או נגד צד שלישי ולהביא ראיות להוכיח, שאכן קרתה לו תאונה או שהתאונה שאירעה הייתה תאונת עבודה. במלים אחרות, לא יעלה על הדעת לקשור תובע כאמור במימצאים ובמסקנות של בית הדין לעבודה לכל עניין ודבר (פרט לשאלת זכאותו לגימלאות)".

הלכה זו, הנעוצה בזמינות מוגבלת, אם בכלל, של כלי החקירה הנגדית לגבי מומחים רפואיים בבית הדין לעבודה (ראו ביתר פירוט: ס. אדלר, "מומחים-יועצים רפואיים בבתי-דין לעבודה", המשפט, כרך ב' (תשנ"ה), עמ' 199), שרירה וקיימת גם כאשר בית הדין אפשר לצדדים להעביר למומחה מטעמו שאלות הבהרה, כפי שהדבר היה בענייננו. קיים הבדל מהותי בין הצגת שאלות הבהרה למומחה לבין חקירתו הנגדית (ע"א 107/88 כהן רז נ' לאף, פ"ד מד(1) 857, 862). די בהבדל זה כדי למנוע את היווצרותו של השתק פלוגתא. טענת המבקשת בדבר קיומה של אפשרות להזמין יועץ רפואי מטעם בית הדין להיחקר על חוות דעתו " אם בית הדין החליט כך מטעמים מיוחדים שיירשמו" (הנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה, פד"ע כ"ב 199, 200), היא הנותנת שלא להכיר בקיומו של השתק פלוגתא, שהרי בבית המשפט החקירה הנגדית מוקנית לכל בעל דין בזכות, בלא שנדרש ממנו ליטול רשות לשם כך ולהצביע על קיומו של טעם מיוחד המצדיק את החקירה (סעיף 6א(ב)(1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975; להלן - חוק הפלת"ד).

בית הדין האזורי השתית את פסק דינו על חוות הדעת של היועץ הרפואי אותו מינה, ולא על חוות הדעת של המומחית שמינה בית משפט השלום. כך, לדוגמה, נאמר בפסק הדין (סעיף 9) כי " ד"ר פעילן, המומחה שמונה על ידי בית הדין, קבע באופן חד משמעי, כי לא ניתן להצביע על קיומו של קשר סיבתי בין המצב הרפואי לאירוע הנטען", בעוד קביעתה של ד"ר עמית-כהן הייתה " כי קשה לבסס קשר סיבתי... דבריה אלה של המומחית אינם חד משמעיים... גם קביעתה של ד"ר עמית-כהן, שאם ביהמ"ש יקבל הטענה לגבי מועד הופעת הכאבים, אינה רלוונטית... אף המומחית, לא קבעה באופן חד משמעי כי אם התלונן סמוך לתאונה כי אזי קיים קשר סיבתי" (סעיפים 10-11). בית הדין העדיף את דעתו של ד"ר פעילן, לפיה הקשר הסיבתי איננו קיים, על פני דעתה של ד"ר עמית-כהן, לפיה הקשר הסיבתי אפשרי אם כי קשה להוכיחו. הדבר בולט בסיכום פסק הדין, בו לאחר הזכרת חוות הדעת של שני המומחים מצוינת רק חוות הדעת של ד"ר פעילן בתורת זו אשר אותה בית הדין אימץ: " אנו מאמצים אפוא את מסקנת המומחה הרפואי ד"ר פעילן על קירבה וכרעיה וקובעים שאין קשר סיבתי עובדתי כמו גם קשר סיבתי רפואי בין התאונה למצבו של התובע" (פסקה 13). די אפוא בכך שאפשרות החקירה הנגדית של ד"ר פעילן בבית הדין לעבודה הייתה מצומצמת במידה ניכרת בהשוואה למצב השורר בבית המשפט, כדי שתחול הלכת סררו וכדי שקביעות בית הדין לא ישתיקו את המשיב בבית המשפט. ודוק: המבחן הוא היתכנות החקירה הנגדית על פי הכללים החלים בבית הדין, ולא האם המשיב ביקש מבית הדין לקיים חקירה נגדית חרף המגבלות עליה הנובעות מאותם כללים. כאשר אין זכות מוקנית לחקירה נגדית אלא יש להצביע על טעמים מיוחדים לקבלת רשות לעריכתה, ייתכן בהחלט שבעל הדין החפץ בחקירה לא יגיש בקשה לקיימה ביודעו כי אין בפיו טעם מיוחד לכך אלא רק צורך "רגיל" כמו לכל מתדיין בבית משפט אזרחי.         

זאת ועוד. גם אילו חוות הדעת של ד"ר עמית-כהן הייתה בבחינת אבן הראשה לפסק הדין של בית הדין לעבודה, גם אז לא היה נוצר השתק פלוגתא, שהרי הלכת סררו הנ"ל מתייחסת (בעמ' 656) לא רק ליועץ רפואי שמינה בית הדין לעבודה אלא גם לחקירת " המומחים של בעלי-הדין שחוות-דעותיהם הוגשו כראיה". בנוסף, ד"ר עמית-כהן אינה מומחית מטעם מי מבעלי הדין אלא מומחית שנתמנתה על ידי בית משפט השלום.  

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי דחיית טענת השתק הפלוגתא עלולה לגרום לכך שהיא תחויב לפצות את המשיב בגין נזקי התאונה בלא יכולת לנכות את תגמולי המל"ל, שלנוכח פסיקת בית הדין לעבודה לא ישולמו למשיב חרף העובדה שמדובר בתאונת עבודה. התשובה לטענה זו כפולה. ראשית, ניכוי תגמולי המל"ל, מקום בו המל"ל משלמם לנפגע, אינו מיטיב עם מי שאחראי לפצות את הנפגע על נזקי תאונת הדרכים, שהרי למל"ל זכות חזרה אל המזיק לפי סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. ממילא, ה"הפסד" של המבקשת באי-היכולת לנכות את תגמולי המל"ל מתקזז ב"רווח" שלה בהעדר זכות חזרה של המל"ל אליה. שנית, התוצאה שלפיה מזיק מחויב בתשלום פיצויים בגין תאונת עבודה למרות שהמל"ל פטור מתשלום גמלה בגין אותה תאונה, אינה דבר מפתיע. היא מוכרת, למשל, בסעיף 394 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע: " לא תישמע בכל בית משפט או בית דין טענה הסותרת פסק דין סופי של בית הדין לעבודה בשאלה אם מגיעה גמלה לפי פרק ה' או לא". על הוראה זו אמרה המשנה-לנשיא בן פורת בע"א 424/82 הנ"ל, עמ' 363:

" המיוחד בהוראת סעיף זה הוא, שהמימצא בדבר זכאות העובד לגימלה קושר גם כל צד שלישי בכל הליך שיפוטי. אם, דרך משל, נקבע בבית הדין לעבודה, שהעובד אינו זכאי לגימלה בגין התאונה בה נפגע, לא יוכל המזיק (הנתבע על-ידי הנפגע בנזיקין) לנסות להוכיח היפוכו של דבר, כדי שאותן גימלאות, שהמוסד לביטוח לאומי חייב, לטענתו, לשלם לנפגע, ינוכו מסכום הפיצויים. אפילו יעלה באקראי מחומר הראיות, שהתאונה קרתה בנסיבות, המצביעות בעליל על קשר למעגל העבודה, לא יעזור הדבר לנתבע, כשם שלא יוכל להיבנות מהעובדה, שכלל לא היה צד להליך לפני בית הדין לעבודה".  

כשם שהשתק (בדוגמה זו: סטטוטורי) הנוצר מכוחה של פסיקת בית הדין לעבודה יוצר מצב בו מזיק מחויב בתשלום פיצויים בתביעה הנזיקית המתבררת בבית המשפט האזרחי חרף דחיית תביעת העובד לגמלת מל"ל בבית הדין לעבודה, כך אין מניעה לחוסר התאמה בין תוצאת שני ההליכים כתוצאה מהעדרו של השתק.

המבקשת הוסיפה וביקשה מבית משפט השלום לקבוע לא רק שקיים השתק פלוגתא, אלא גם שחוות הדעת של ד"ר פעילן נחשבת לקביעה " על פי כל דין" לצורכו של סעיף 6ב לחוק הפלת"ד. בקשה זו לא נדונה בהחלטת בית משפט השלום, וגם על כך מתבקשת רשות לערער. לבקשה זו אין מקום, באשר ההפניה לסעיף 6ב מופרכת על פניה. ראשית, כאשר נפגע בתאונת עבודה פונה אל בית הדין לעבודה בתביעה לקבלת גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי, הקביעה המסוגלת לזכותו בגמלה היא קביעתו של בית הדין ולא של יועץ רפואי שבית הדין מינה, שכשמו כן הוא אינו פוסק אלא רק יועץ למי שפוסק (בג"ץ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734, 745; דב"ע לג/84-0 ורסנו נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 3, 9; דב"ע מו/37-0 המוסד לביטוח לאומי נ' נתנאל, פד"ע יח 78, 83). לפיכך, חוות הדעת של ד"ר פעילן אינה יכולה בכל מקרה להיחשב ל" קביעה" על פי דין (השוו רע"א 5697/90 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' רוטבן). שנית, בבקשת רשות הערעור נטען (בסעיף 2) כי תביעתו של המשיב נגד המל"ל הייתה לקבלת דמי פגיעה כנפגע עבודה. הלכה היא כי קביעה בשאלת הזכאות לדמי פגיעה - בין קביעה של המל"ל ובין קביעה של בית הדין לעבודה בתביעה נגד המל"ל - אינה נתפסת ברשתו של סעיף 6ב בכל הנוגע לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין המצב הרפואי של התובע, וכך גם חוות דעת של מומחה רפואי שנתמנה לצורך בחינת שאלת הקשר הסיבתי במסגרת בירור התביעה לדמי פגיעה (ע"א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אנקווה, פ"ד נ(1) 556, 559-560, והאסמכתאות שם).   

במאמר מוסגר, ואף שטענה בנדון לא הועלתה על ידי המבקשת, יוער כי פסק הדין של בית הדין לעבודה בשאלת הקשר הסיבתי אף הוא אינו יכול להיחשב לקביעה מחייבת לפי סעיף 6ב. ראשית, שנינו כי " פסק דין בתביעה בה הוגשה חוות הדעת של המומחה הממונה אינו בא בגדר 'דין', כמשמעותו בסעיף 3 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981. ואפילו תאמר כי פסק דין 'דין' הוא, בהיותו מקור של משפט, לא כך הוא כאשר אין המדובר בפסק דין של בית המשפט העליון. פסק הדין של הערכאה הראשונה אינו מהווה מקור משפטי כללי" (א. ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה שלישית, תש"ס) עמ' 481). שנית, תנאי לתחולת סעיף 6ב הנו שקביעת דרגת הנכות על פי כל דין ניתנה " לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה". במקרה שלפנינו, פסק הדין של בית הדין האזורי ניתן ביום 24.1.07, לאחר שהוגשה לבית משפט השלום חוות הדעת של המומחית אותה מינה (עובדה הנחשבת כשלעצמה לתחילת שמיעת הראיות: רע"א 1619/93 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89, 97-98; רע"א 8598/07 והבה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ), ואף לאחר שנשמעו בפני בית המשפט עדויות בנוגע לנסיבות התאונה ותלונות המשיב לאחריה, וניתנה (ביום 29.9.05) החלטת בית המשפט על יסוד העדויות.     

בשל טעמים אלה, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה עליה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

נ יתנה היום י"ז בטבת תשס"ח (26 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: