החלטה בתיק בר"ע 4341-12-13 - פסקדין

השופטת לאה גליקסמן

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 7.11.2013 (השופטת מיכל לויט; תע"א 7838-06), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט.

הרקע וההליך בבית הדין האזורי :

2.     המשיבה היא חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בניהול השקעות הון. המבקשת עבדה במשיבה מחודש ספטמבר 1995 עד אוגוסט 2003 כסוכנת - משווקת, שתפקידה גיוס לקוחות שישקיעו את כספם במשיבה ושימור אותם לקוחות. החל מחודש ספטמבר 2003 עד חודש ינואר 2005 התשלומים הועברו למבקשת כנגד חשבוניות שהנפיקה למשיבה על שם חברה המצויה בשליטתה המלאה של המבקשת. המבקשת טענה כי כדי לשווק את קופות הגמל היא הקימה תחתיה "פירמידה" של סוכנים המשווקים אותן. כמו כן טענה המבקשת כי היא יצרה קשר עם מר תומר חיים על מנת לשווק באמצעותו את קופות הגמל והוא יצר קשר עם סוכנות ביטוח "מזרח שרות לביטוח בע"מ" על מנת לקדם את שיווק קופות הגמל.

3.     המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיבה במסגרתה עתרה, בין היתר, לצו למתן חשבונות המפרטים את הכנסות המשיבה מעמלות שונות שקיבלה מלקוחות אותם גייסו המבקשת וגורמים נוספים.

4.     בפסק הדין מיום 6.12.2010 קבע בית הדין, ככל שהדבר נוגע לענייננו, כי "ניתן בזאת צו למתן חשבונות, לפיו הנתבעת [המשיבה] תמציא לתובעת [המבקשת] , תוך 90 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה חשבונות המעידים על תשלום העמלות ששולמו לנתבעת על ידי לקוחות שגייסה התובעת ו/או מר תומר חיים ו/או מי מטעמו של תומר חיים לקופות הגמל שניהלה הנתבעת, משנת 2002 עד לסוף חודש ינואר 2005".

5.     יצוין, כי הן המבקשת והן המשיבה הגישו ערעור על פסק הדין (ע"ע     25969-01-11, ע"ע 28646-02-11). המשיבה ויתרה על הדיון בערעורה ולכן הוא נמחק. בפסק דינו, אישר בית הדין הארצי את פסק הדין של בית הדין האזורי מטעמיו, פרט לעניין אחד, שאינו נוגע לבקשה הנוכחית.

6.     ביום 2.10.2011 הגישה המבקשת בקשה למתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בתמצית, המבקשת טענה כי המסמכים שהמשיבה העבירה אליה אינם עולים בקנה אחד עם הצו שניתן על ידי בית הדין. המשיבה לא העבירה למבקשת חשבונות המעידים על עמלות ששולמו למשיבה על ידי לקוחות שגויסו על ידי המבקשת או תומר חיים. כמו כן המסמכים שהועברו למבקשת לא מתייחסים למלוא התקופה הרלוונטית (חסרים מסמכים המתייחסים לתקופה יוני 2004 עד ספטמבר 2004) וכן המסמכים מתייחסים למר חיים בלבד ולא לסוכנים שפעלו מטעמו. בנוסף, נראה כי המסמכים שהועברו לידי המבקשת אינם מקוריים, וקיים חשש שאינם מבטאים נכונה את מלוא התמונה העובדתית.

7.     ביום 3.1.2012 התקיים דיון בבקשה. אולם, לאור העובדה כי מספר ימים קודם לכן הגישה המבקשת תלונה במשטרה נגד המשיבה וגורמים נוספים, קבע בית הדין כי לא ראוי לקיים את הדיון בבקשה לביזיון.

8.     ביום 16.1.2013, ולאחר שהמבקשת הודיעה כי היא הגישה בקשה לביטול התלונה וניתנה החלטה על ידי המשטרה שלא להוסיף ולחקור, קיים בית הדין דיון הוכחות בבקשה למתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט. מטעם המבקשת העידה המבקשת עצמה. מטעם המשיבה העידה הגב' שרה ברייטמן. כמו כן, הגישו הצדדים סיכומי טענות.

9.     בהחלטה מיום 7.11.2013 דחה בית הדין האזורי את הבקשה למתן צו לפי פקודת ביזיון בית משפט. בית הדין ציין כי להוכחת הליכי הביזיון שני שלבים: בשלב הראשון על התובע להוכיח את היסוד העובדתי, דהיינו כי הנתבע לא קיים את הצו, ובשלב השני על התובע להוכיח את היסוד הנפשי הדרוש לצורך ביסוס טענת הביזיון. במקרה הנדון, בית הדין האזורי קבע כמפורט להלן:

9.1.   מהעדויות והראיות שהוצגו עולה כי המשיבה העבירה לידי המבקשת ביום 15.3.2011 העתקי כרטסת הנהלת חשבונות המעידים על תשלומים שהעבירה המשיבה ל"מזרח סוכנות לביטוח" ול"מזרח סוכנות לביטוח (2002) בע"מ", כשבהסבר שצורף לכרטסת פורט כי מדובר בתשלומים שהועברו על ידי המשיבה למר תומר חיים שגילמו את סך העמלות שנצברו לזכותו מתחילת עבודתו מול המשיבה (המכתב והכרטסת צורפו כנספח 2 לבקשה).

ביום 20.7.11 הועברו למבקשת העתקי דו"חות אקסל שלטענת המשיבה מפרטים את עמלות הסוכן ששולמו למר תומר חיים ומתייחסים לחודשים דצמבר 2003, ינואר 2004 עד מאי 2004, אוקטובר 2004 עד דצמבר 2004 וינואר 2005 (צורפו כנספח 3 לבקשה).

9.2.   המשיבה אינה חולקת על כך שהעבירה לידי המבקשת מסמכים חלקיים בלבד, אשר אף אינם "מכסים" את מלוא התקופה הנקובה בצו. אולם, לטענתה היא אינה מחזיקה ברשותה מסמכים נוספים הנכנסים בגדר הצו ואין באפשרותה לאתר מסמכים נוספים מלבד אלו שהועברו למבקשת. המשיבה תיארה את הפעולות שנקטה לשם קיום הצו, כאמור בעדותה של גב' ברייטמן (ניסיון לשחזור דו"חות הרלוונטיים באמצעות מערכות ניהול הלקוחות שלה; פנייה לחברת הבת בה נוהלו קופות הגמל על מנת שתמציא דו"חות; ניסיונות לאתר העתקי דו"חות במסמכי הנהלת חשבונות של המשיבה). בית הדין האזורי קיבל את גרסתה של המשיבה שלפיה בשל חלוף הזמן ובשל שינויים שחלו בחברת הבת  של המשיבה הניסיונות לאתר את הדו"חות הרלוונטיים כשלו. בית הדין האזורי קבע כי הוא שוכנע שהמשיבה העבירה לידי המבקשת את כל המסמכים שהיה ביכולתה לאתר, שענו על דרישות הצו וכי אין בידיה כיום מסמכים רלוונטיים נוספים.

9.3.   המבקשת לא חלקה על הטענה כי המשיבה העבירה לידיה את מלוא המסמכים המצויים ברשותה העונים על דרישת הצו, ולא הצביעה על כל מסמך שלטענתה מצוי בידי המשיבה ולא גולה לה.

9.4.   אשר לטענת המבקשת כי המשיבה לא סיפקה לה כל מסמך מקורי ואף לא סיפקה לה כל מסמך שנערך על ידי קופות הגמל או הבנקים בהם מנוהלים כספי לקוחותיה - יש לפרש את הצו שניתן בהתאם למבחן האדם הסביר ואם ניתן לפרשו במספר אופנים, יש לפרשו על פי תכליתו של הצו ולטובתו של הנתבע. דרישת המבקשת לקבל לידיה מסמכים מקוריים של הבנק בו מנהלת המשיבה את כספי לקוחותיה ו/או דו"חות שנערכו על ידי קופות הגמל מהווה פרשנות מרחיבה של הצו אשר חורגת מההוראות שניתנו ועל כן אין לקבלה. כמו כן היענות לדרישת המבקשת עלולה לפגוע בפרטיות לקוחותיה של המשיבה וגם מטעם זה יש לדחות הבקשה.

9.5.   אשר לטענת המבקשת כי המשיבה הייתה צריכה להיערך בצורה טובה יותר והיה עליה לשמור על המסמכים הרלוונטיים לאחר הגשת התביעה - הלכה היא כי בהקשר של כפיית ציות לפסק דין מכוח פקודת בזיון בית המשפט ישנה חשיבות לבדיקת המצב לאשורו בזמן כפיית הציות במיוחד בשים לב למטרות האכיפתיות של הפקודה. המשיבה לא הכחישה כי ייתכן שבזמן אמת היו בידיה מסמכים רלוונטיים נוספים, אולם לטענתה נכון למועד כפיית הציות לא ניתן היה לאתר מסמכים נוספים העונים על הגדרת הצו, וזאת נוכח חלוף הזמן והתמורות שחלו בחברת הבת שלה, במסגרתה מנוהלות קופות הגמל.

9.6.   בהתאם לפסיקה, חוסר יכולת לבצע חיוב שבפסק דין משמש הגנה מפני הליכים של ביזיון בית המשפט. כמו כן על פי פסיקת בית המשפט העליון [ע"א 391/80 מירה ומיכאל לסרסון ואח' - שכון עובדים בע"מ, פד"י לח(2), עמ' 247-248], גם מקום בו חוסר היכולת נובע ממעשיו של המפר עצמו, לא ניתן לחייבו בביזיון בית משפט. משכך, אף אם בזמן אמת ייתכן שהיו בידי המשיבה מסמכים רלוונטיים נוספים על אלו שהועברו לידי המבקשת, מאחר שבזמן כפיית הציות אין בידי המשיבה מסמכים נוספים העונים לדרישות הצו, ואף המבקשת עצמה לא הצביעה על מסמך המצוי בידי המשיבה שלא הועבר לידיה, אין הצדקה ואין כל טעם בשימוש באמצעי האכיפה שבפקודת הביזיון, שכן ממילא אלו לא יסייעו באכיפת הוראות פסק הדין ולכל היותר יהוו סנקציה "עונשית".

9.7.   לאור כל האמור לעיל, בנסיבות בהן שוכנע בית הדין כי המשיבה ביצעה את כל שיכלה על מנת לקיים את הוראות הצו, הבקשה לאכוף על המשיבה את ביצוע פסק הדין בהתאם להוראות סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט - נדחתה. כמו כן, נדחתה הבקשה למינוי רואה חשבון מטעם בית הדין לבדיקת חשבונות קופות הגמל.