החלטה בתיק בר"ע 36296-09-11

1.      לפני בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע, מיום 5.6.11 (הנשיאה א. סלע ונציגי הציבור מר ששון ומר אהרוני; תיק דמ"ש 35101-04-11), בו נדחתה תביעתה של המבקשת לתשלום פיצויי פיטורים, מחמת התיישנות.

2.      המבקשת עבדה אצל המשיבה מיום 26.5.75 ועד ליום 6.5.1982. סיבת הפסקת עבודתה הייתה בשל נישואיה בשנת 1982 ושינוי מקום מגוריה. בחודש אפריל 2011 הגישה המבקשת תביעה לתשלום סך של 5,457 ש"ח בגין יתרת פיצויי פיטורים, אשר לטענתה לא שולמו לה על אף התפטרותה בדין מפוטרת.

3.      המשיבה טענה כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו לפני כ-29 שנה, ועל כן בהתאם להוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 התביעה התיישנה זה מכבר. לגופו של עניין נטען, כי המשיבה כלל אינה זכאית לפיצויי פיטורים, בשל כך שהתפטרה מהעבודה בנסיבות אשר אינן מזכות בתשלום פיצויי פיטורים.

4.      בית הדין האזורי דחה את התביעה מחמת התיישנות.

5.      בבקשת רשות הערעור, חוזרת המבקשת על טענותיה כי התפטרה בדין מפוטרת, וכי טענת ההתיישנות הועלתה על ידי המשיבה רק לאחר הגשת התביעה לבית הדין האזורי.

6.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור, מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

7.      הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות . בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל.

8.      בית הדין האזורי קבע, כי במקרה זה עילת התביעה לפיצויי הפיטורין נולדה במועד סיום תקופת ההעסקה, דהיינו בחודש 5/82, וממועד זה ועד למועד הגשת התביעה חלפו 29 שנים, בהם המבקשת לא פעלה למימוש תביעתה. בית הדין ציין, כי המבקשת לא טענה, ולבטח לא הוכיחה כי חלים בעניינה אחד החריגים המנויים בחוק ההתיישנות המאריכים את תקופת ההתיישנות. מעבר לדרוש נציין, כי חלוף זמן כה רב  מקשה על איתור ראיות  מאותה תקופה, ולכן במקרה זה מוצדקת טענת ההתיישנות. משאלה הם פני הדברים, אין מנוס מדחיית הבקשה.

9.      סוף דבר - בקשת רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"א שבט תשע"ב (14 פברואר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.